| פנים. יום. דירת בני הזוג שחם נתניה.יונתן ורלי זוג נשוי כבר 7 שנים נמצאים בתוך הדירה. יונתן, 36, הוא גבוה מאוד (מטר תשעים) שער שחור קצר, עניים חומות לבוש בדגמ"ח וחולצת טריקו כחולה. יונתן הוא טיפוס מאופק גם באופיו וגם בתנועות גופו, מדבר תמיד בטון חלש אך החלטי, הוא עובד כעורך דין בחברה גדולה ומשקיע המון זמן בעבודתו. הוא מושבניק לשעבר ורוב חבריו הם חבר'ה שגדלו איתו במושב ומכירים אותו עשרות שנים. הוא מקובע בדרכיו ואינו אוהב שינויים. רלי, 34, מטר שבעים, שער בלונדיני מתולתל, עיניים ירוקות, לבושה ג'ינס דהוי שגדול עליה אך עדיין מחמיא לה וגולף קצר בצבע לבן. רלי היא בחורה שאוהבת טבע וטבעיות למרות שגדלה בתל אביב וחיה שם עד נישואיה ליונתן. היא טיילה בהודו, טיבט, אוסטרליה ואפריקה והיא עובדת כפסיכולוגית זוגית בקליניקה פרטית. היא כמעט שאינה מתאפרת אך תמיד נראית טוב ומטופחת. יפה טבעית. ליונתן ורלי ילד בשם איתן, הוא בן שנה.הדירה הינה הדירה שיונתן ורלי קנו בעזרת כסף מההורים לאחר חתונתם. דירת 4 חדרים ליד רמת פולג, הדירה ריקה מאחר והם עכשיו מכרו אותה לזוג בני 25 מאחר והם עוברים לגור בקריית אונו ליד בית החולים "שיבא". הדירה מאורת באור אפלולי למרות שמדובר בשעות בוקר מאוחרות והיא ריקה לגמרי, מלבד 2 ארגזים וכיסא אחד. רלי ויונתן עומדים במרפסת ומשוחחים רלי:נו, מתי אתה חושב שהם יגיעו? יונתן:אין לי מושג. את קבעת איתם. רלי:עכשיו שאני חושבת על זה אני ממש מצטערת שקבעתי איתם בסביבות הצהריים ולא קבענו שעה מדויקת. יונתן ניגש פנימה לתוך הבית ומוציא קופסת סיגריות, מרלבורו אדום, וחוזר למרפסת ומדליק סיגריה לו ולרלי. יונתן:האמת שאני מקווה שנסיים מוקדם עם כל הסיפור הזה כי אני לא רוצה להיתקע אחר כך בכל הפקקים בדרך למרכז. רלי:אתה רוצה שאני אתקשר אליהם לראות איפה הם ומתי הם באים? יונתן:לא, (פאוזה) עזבי. רלי:תגיד, אתה חושב שיש עוד משהו שאנחנו צריכים להשאיר להם מלבד המפתחות של הבית ושל הבניין? יונתן בוהה לעבר הרחוב כאשר הוא רוכן על מעקה המרפסת. רלי:יונתן? אתה מקשיב לי בכלל? יונתן:מה? אה, כן. לא, לא הקשבתי. מה אמרת? רלי מתקרבת אל יונתן ומחבקת אותו מאחור ומניחה את ראשה על גבו. רלי:משהו מטריד אותך מותק? יונתן:לא. לא, שום דבר רציני. יונתן מתיישר בפתאומיות ורלי כמעט עפה אחורה. הוא נכנס פנימה ומתיישב על אחד הארגזים.רלי נותרת בחוץ עוד כדקה ואז נכנסת אף היא ומתיישבת בכיסא ליד יונתן.הם יושבים בשתיקה כמה דקות ובוהים בחלל הריק. יונתן:תגידי לאן אימא שלי לקחה את איתן? רלי:נראה לי שאליה הביתה, הרי אחותך באה היום עם הבנות אז נראה לי שיהיה לו נחמד. יונתן:כן, אני מקווה. היא התקשר אלי קודם. שכחת לשים בתיק של איתן את התרופה של והייתי צריך להקפיץ לה אותה. רלי אוחזת את פניה בין שתי ידיה כאשר ראשה מורכן. רלי:אני פשוט לא מאמינה ששכחתי. (פאוזה) זה מתחיל להשפיע עליי, אני מרגישה. אני אף פעם לא שכחתי את התרופה של איתן בעבר. רלי מסתכלת על יונתן במבט מלא חרדה. רלי:מה נסגר איתי, תגיד לי? ככה זה יהיה מעכשיו? יונתן מסתכל בה ושותק. יונתן:אני יורד למטה להביא קפה. את רוצה גם? רלי מתעשתת. רלי:אהה, כן, כן. תביא לי צ'אי. יונתן קם ויוצא מן הדירה. רלי מתחילה לבכות ברגע שהוא יוצא. לאחר כמה דקות היא ניגשת לשירותים ושוטפת את פניה. היא ניגשת אל התיק שלה ומוציאה קופסת תרופות המסודרת לפי ימים ולוקחת שלושה כדורים. כשהיא מחזירה את הקופסא לתיק היא מוצאת תמונה של יונתן עם איתן ביום שנולד, יונתן נראה באופוריה. לפתע היא שומעת את המפתח של יונתן בדלת. היא מיד מכניסה את התמונה בחזרה לתיק. יונתן מגיש לרלי את הצ'אי וגם שקית עם קרואסון. יונתן:לא אכלת כל היום. את חייבת לאכול משהו, את יודעת את זה. הרופא אמר לך שאת חייבת לשמור על אנרגיות עכשיו. לקחת כבר את הכדורים? רלי:כן, כן. עכשיו לקחתי. הסלולארי של רלי מצלצל. הזוג מודיע, הם תוך שעה אצלם בדירה. רלי:תגיד, איך עוזי הגיב אתמול שאמרת לו שאתה עוזב? יונתן:איך הוא הגיב? הוא היה אחלה. את מכירה אותו. בהתחלה הוא אמר שהוא ממש לא מבין את המהלך, אז הייתי חייב להסביר לו את המצב ואז הוא היה ממש בסדר. הוא גם אמר שגיסו הוא ראש מחלקה פנימית ב' בשיבא והוא ינסה לבדוק אם ניתן לעשות משהו. רלי:יונתן, אתה לא היית חייב לעזוב את העבודה, אתה יודע את זה נכון? אני מעולם לא ציפיתי ממך שתעשה דבר כזה בשבילי. יכולנו לקחת עזרה סיעודית או משהו כזה ואימא שלי יכלה לעזור עם איתן. יונתן:טוב, כבר אין מה לדבר על זה עכשיו. זה נגמר. (פאוזה) אוף, אני ממש מקווה שזה יגמר מהר היום כי אני באמת לא רוצה להיתקע בפקקים כל היום אחר כך. רלי:לא, מה פתאום אנחנו עד 16:00 כבר בדירה בקריית אונו. יונתן:טוב. רלי קמה ומתחילה להסתובב בחדר. רלי:אתה זוכר את היום ההוא שנכנסו לדירה ויצאנו לחגוג? היינו כל כך מסטולים כשחזרנו שניסינו להיכנס בטעות לדירה של האלבזים מקומה שלישית בשעה 4 בבוקר ולא הבנו למה אנחנו לא מצליחים לפתוח את הדלת. (צוחקת) התחלנו לעשות רעש ולדפוק על הדלת עד שכל הבניין התעורר וצעק עלינו בחדר מדרגות ודווקא רות אלבז הייתה הכי בסדר, היא לקחה אותנו לדירה שלנו, הכניסה אותנו ואפילו הביאה לנו מים. אתה זוכר? יונתן צוחק. יונתן:כן, אני זוכר גם שלמחרת הם עשו ישיבת דיירים בה הם דנו מה לעשות עם הדיירים החדשים והחוצפנים. רלי מקרבת ליונתן ומתיישבת על ברכיו. רלי:פעם היינו יוצאים כל הזמן. יונתן מתעשת במהרה ומוריד את רלי ממנו וקם לשירותים. רלי נעמדת ליד הארגז במבוכה ומחכה לו עד שיצא. רלי:אני חייבת לשאול אותך משהו? למה אתה עושה את כל זה? הא? למה אתה פאקינג מקריב את כל החיים שלך בשביל המחלה שלי עכשיו. אני לא מוכנה לחיות את המעט שעוד נשאר לי עם מישהו שנותן לי תחושה שהוא שונא אותי כל הזמן. כמה זמן אתה עוד מתכוון לגרום לי לשלם על זה? בשביל מה בכלל חזרנו, הא? יונתן:עזבי, עזבי רלי בואי לא נפתח את זה עכשיו. רלי:לא. אנחנו נפתח את זה ועוד איך! עכשיו אני רוצה לפתוח הכול. אני רוצה שתגיד לי מה אני צריכה לעשות בשביל שתפסיק להתנהג אלי ככה? לסוכן נדל"ן שלנו היית יותר חמים מאשר אלי. אתה חושב שאני תכננתי את זה ככה? אתה חושב שאני רציתי שככה זה יהיה? אבל אלו החיים מה אני אעשה הם חזרו לנשוך אותי בתחת ואין לי שום דרך להתחמק, אבל כמה זמן אתה עוד תמשיך להאשים אותי בזה? אתה חושב שאני רציתי את המחלה הזו? שאני רציתי שאיתן יגדל בלי אימא? יונתן יורק לעברה את המילים. יונתן:את אולי לא רצית אבל זה הכל באשמתך. אם לא היית שוכבת עם הבחור הזה לא היית נדבקת ולא היית הורסת לכל המשפחה שלך את החיים יא חתיכת אגואיסטית. אני לא אצליח בחיים לסלוח לך על הבגידה שלך לא רק בי אלא גם באיתן. לא רק שהלכת והזדיינת עם החרא הזה את עוד הבאת את המחלה שלך, את המוות שלך לתוך החיים שלנו. אני לא מצטער על הלילה הזה ששכבנו אחרי שנפרדנו כי בגלל זה יש לנו את איתן היום. אני כמעט בטוח שלא הייתי חוזר אלייך אחרי הלילה הזה אם לא היית נכנסת להריון עם איתן, ואני נשבע לך בכל היקר לי שאני ארדוף אותך עד לגיהינום אם יתברר שגם הוא נשא. רלי:אני פשוט לא מאמינה שאמרת את זה עכשיו. אנחנו הרי עשינו לו כבר 2 בדיקות והוא יצא נקי וגם אתה. למה אתה עושה לי את זה? אתה לא חושב שהגורל כבר דפק אותי מספיק? יונתן:זה רק באשמתך. אני לא מבין. היה לנו הכול וזה פשוט על הזין שלך, שום דבר אף פעם לא מספיק לך, גם כשטוב לך, רע לך, את תמיד תחפשי איך לדפוק את העניינים. רלי:יונתן, אם הייתי יכולה הייתי עושה הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורה אבל זה בלתי אפשרי. אני הייתי מוכנה להמשיך עם המחלה הזו אבל לא עם מה שעשיתי לך. אני יודעת שאין לי דרך לכפר על זה היום, אני פשוט לא מבינה למה חזרת אלי אם אתה כל כך שונא אותי. יונתן:זו הבעיה. אני לא שונא אותך. רלי מסתכלת על יונתן בהלם ויונתן מביט ברצפה. הם שותקים במשך כמה דקות. יונתן (בכמעט לחש):אני פשוט לא מצליח לסלוח לך על מה שעשית ועל המצב שהבאת אותנו אליו. למה לא הספיקו לך החיים הקטנים שלנו, למה היית חייבת לחפש, לא נתת לעצמך להיות באמת מאושרת איתי? (פאוזה) את יודעת שזה משהו שממש אהבתי בך בהתחלה. החוסר שקט שלך, הרצון לתקן את העולם, ללכת, לראות, לנסות.(פאוזה) אבל אף פעם לא האמנתי שאת תוותרי עלינו. רלי:אתה יודע, צריך שניים לטנגו. אני לא מסירה מעצמי את האחריות למצב שלנו היום אבל אתה אומנם היית מאושר בבועה הקטנה שיצרנו לנו אבל לא שמת לב שאני גוועת כאן. לא ראית אותי בכלל. ראית אותי איך שרצית לראות. אני הייתי מתוסכלת לכן עשיתי את מה שעשיתי. אני לא מצדיקה את זה אבל ראבק אתה לא בן אדם שקל לחיות איתו, כל כך מקובע, לא מסוגל אף פעם לראות את הדברים דרך עניים אחרות. יש עוד דרכים להיות מאושר אתה יודע. זה מאוד קל להגיד למה את לא מסתפקת במה שיש לך אבל אתה לא מסוגל להבין שלפעמים בן אדם רוצה יותר. רוצה להתפתח, לשנות, להשתנות. יונתן:וזה מה שעשית איתו? ראית את הדברים בצורה אחרת? הוא עזר לך להשתנות? רלי:וואו, כמה ציניות? מתי הספקת לפתח כזו ציניות? יונתן:האמת שזה בזכותך. רלי:אז מה עכשיו? אתה פשוט תמשיך להעניש אותי כל הדרך למוות? תגרום לי לשלם כל יום ויום? יונתן:זו ממש לא הכוונה שלי. רלי:איך אתה מסוגל לוותר על כל העולם שלך, על העבודה, על הדירה שלנו בשביל ללכת לחיות איתי בקריית אונו, כדי להיות קרובים לבית חולים ולסעוד אותי למוות? יונתן:את אימא של איתן, אני לא אתן לך למות לבד. רלי:אתה יכול לדחוף את הרחמים שלך לתחת. אני ממש לא צריכה אותם. יונתן:את תמיד היית גאוותנית מדי. רלי:למה גאוותנית? כי אני לא רוצה כל יום להסתכל על הפרצוף המאוכזב שלך, כדי לא להיזכר כל יום בכך שאני בגדתי ואני חליתי ואני הרסתי? זה נשמע לך משהו לא הגיוני? אני מעדיפה למות כמו זבל, לבד. יונתן:אני רוצה להיות שם. רלי:למה? סתם בשביל להמשיך לאמלל אותי? לא תודה. יונתן:עכשיו מי הציני? עד כמה שזה נשמע לך אבסורד אני רוצה להיות איתך עכשיו כי אני רוצה שאיתן יחווה את אימא ואבא שלו כל עוד הוא יכול. רלי:אבל... יונתן קוטע את רלי. יונתן:וגם כי אני רוצה לעשות את זה בשבילך.(פאוזה) בשבילי. רלי:ממש ז'אן דארק אתה, קדוש מעונה. אתה יודע הרי שזו הולכת להיות תקופה מאוד לא נעימה. אני ראיתי את אבא שלי גוסס למוות מסרטן במשך שנה וזה היה הדבר הכי קשה בחיים שלי, אני לא ממליצה את זה לאף אחד. לראות מישהו יקר לך מאבד צלם אנוש זה דבר נוראי. אתה לא יודע כמה זה נורא ללכת לישון עם המוות כל לילה. יונתן:תפסיקי להיות כזו דרמה קווין. יש לך עוד כמה חודשים טובים יחסית, לפחות לפי מה שהרופאים אומרים ואני יודע שזה יהיה קשה אבל אם יש משהו שעזרת לי להבין זה שככה החיים, קשים. אין מה לעשות, אין לאן לברוח. אני יודע. ניסיתי. רלי:באמת שאני לא מאחלת לך את זה. הנה אני פותרת אותך מזה. אל תבוא, תישאר כאן, אני אקח את איתן בבקרים ואתה תיקח אותו בערבים. יונתן:זה לא בחירה שלך. את לא יכולה לפתור אותי מזה. רלי:למה? למה אתה עושה את זה לעצמך? (פאוזה) ולי? יונתן שותק במשך כמה דקות. יונתן:כי אני רוצה. את אולי עזבת אותי פעם אחת. אבל אני לא אעזוב אותך עכשיו. את בת זונה ואני שונא אותך על זה שאת הולכת ומשאירה אותנו עם כל החרא שיצרת אבל כול עוד את כאן אני נשאר כי ככה אני רוצה וזה מה שהחלטתי. רלי:עקשן, כמו תמיד. לא מוכן לוותר, העיקר תמיד לצאת גבר-גבר. יונתן אני יודעת שאתה לא חייב לי כלום. אני לא צריכה עוד משהו שתאשים אותי בו אחר כך. יונתן:את לא תצליחי לשכנע אותי אז תוותרי מראש. רלי:טוב. אני לא אנסה יותר. זו בחירה שלך. אני לא ביקשתי. תזכור שאני הראתי לך את הדרך החוצה ואתה זה שהתעקשת להישאר. יונתן:בדיוק. זו בחירה שלי, אז תניחי לי כבר. צלצול באינטרקום. זו אימא של יונתן, שולה, עם איתן. שלוה נכנסת עם איתן ויונתן ישר ניגש אליהם ומוציא אותו מהעגלה ויושב כשאיתן בחיקו. שולה:אתם לא מאמינים כמה בלאגן עשה הילד הזה היום. הוא שיגע את הבנות של עינת. הילד הזה כוכב.יונתן מחייך ויושב לשחק עם איתן ולא מקשיב בכלל לנאמר מסביבו. רלי:שולה, המון תודה. אני ממש מתנצלת על ששכחתי את התרופה שלו, אני ממש לא מבינה מה קרה לי. שולה (בקרירות):זה בסדר, אין בעיה. רלי מתקשרת לזוג ומבררת היכן הם. שולה ויונתן משחקים עם איתן בינתיים. רלי:הם עוד שתי דקות מגיעים. שולה:טוב. אמרתי לאבא לבוא לקחת אותי ונראה לי שהוא כבר למטה אז אני אלך. יונתן:טוב אימא. תודה. אני אדבר איתך אחרי שנגיע לקריית אונו. רלי:כן שולה, שוב תודה. יונתן מנשק את אימו לשלום ורלי גם באה לכיוונה של שולה אך זו מתחמקת ומסתפקת בטפיחה על שכמה של רלי. ברגע ששולה פותחת את הדלת לצאת הזוג שקנה את הדירה, רן ולירון מגיע. רלי:היי. בואו תכנסו. זה הרי הבית שלכם. יונתן מגיע ולוחץ להם את הידיים. יונתן:טוב חבר'ה, שיהיה בהצלחה. אתם תיהנו מהדירה, אני בטוח. רק נביא לכם את המפתחות וזהו הדירה שלכם רשמית. רלי מחפשת בתיק שלה את המפתחות ולא מוצאת. רלי:אני לא מאמינה. נראה לי ששכחתי אותם באוטו. טוב אני יורדת שנייה להביא אותם. יונתן:עזבי, רלי. אני אביא רלי:לא שטויות. אני אביא זה ממש לא בעיה. רלי יוצאת החוצה מהדירה להביא את המפתחות. רן ולירון מתקרבים לאיתן ומתחילים לשחק איתו. לירון:וואו. הוא ממש דומה לרלי. נכון, רן? רן:כן. ממש. קופי שלה. לירון:הוא כבר מדבר? יונתן:לא ממש. הוא מקשקש הרבה אבל לא שום דבר מובן. יונתן מסדר את הארגזים בינתיים, כאשר רן ולירון מסיירים בדירה וחוזרים לסלון. לפתע לירון מפנה את תשומת הלב של יונתן ושואלת לירון:תגיד הוא רק זוחל או גם הולך? יונתן:רק זוחל. למה? רן:כי הוא הולך עכשיו. יונתן מפיל את הארגזים מידיו ורץ לעבר איתן, ומתחיל למחוא לו כפיים. גם רן ולירון מצטרפים ויוצרים התקהלות סביב איתן. כעבור חצי דקה איתן מתעייף ומתיישב ביניהם. רלי חוזרת לדירה עם המפתחות ורואה את ההתקהלות סביב איתן ורואה את כולם מחייכים סביבו. רלי:מה? מה קרה? מה פספסתי? רן ולירון מחייכים לעומתה יונתן:לא, לא. אל תדאגי, לא פספסת כלום. |