חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3403 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1448 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1326 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
להיאחז בחלום
שיר המשולב בסרט בו צפיתי לאחרונה החזיר אותי לזמר יוצר מוערך ואהוב עלי. מדובר בסרט בריטי משנת 97, "אהבה על הדשא" (Fever Pitch ) , על פי ספרו של ניק הורנבי, שכתב גם את התסריט. השיר הוא "Hang On To A Dream" של Tim Hardin. הסרט מספר על אהבתו האובססיבית של בחור בשם פול , מורה ומאמן בבית ספר בצפון לונדון, באמצע שנות השלושים שלו, לקבוצת הכדורגל ארסנל והדילמות המתפתחות סביב זה כאשר נכנסת לחייו אישה . האישה- מורה, אשר הגיעה כחדשה לבית הספר,סוג של פרפקציוניסטית לימודים וספרות, שכדורגל והתרבות הנלווית אליו מרוחקים ממנה כמרחק מאדים מכדור הארץ. הסרט מתנהל במקביל בשני מישורי זמן, תוך מעברים ביניהם. האחד, במחצית השנייה של ה-60, בה מתחילה אהבתו של פול, כילד, לקבוצה. גם שם יש רקע מעניין לנושא, כאשר למשחק הראשון בחייו, לוקח אותו , באחד מביקוריו, אביו הגרוש מאמו, דבר היוצר את החיבור האמיתי הראשון ביניהם ומעלה אולי שאלה פסיכולוגית להשפעה של זה על המשך דרכו הבוגרת. התקופה השנייה, בסוף ה-80 . לבחור מנוי במשך שנים למועדון, והוא הולך כמובן לכל משחקי הקבוצה. תוך כדי התפתחות הסרט, מתקבלת גם תמונה על התרבות המיוחדת של אוהדי קבוצות הכדורגל באנגליה. ציטוט על הסרט ממקור אחר-"החיים מסתבכים כשאתה מאוהב באשה אחת אבל מעריץ אחד עשר גברים" נכתב על מודעות פרסום לסרט זה, וזהו אכן משפט מפתח לתיאור העלילה. ניק הורנבי שכתב את התסריט עפ"י ספרו הנפלא - ספר ש"הוציא את אוהדי הכדורגל מן הארון" - הפך אותו מתיעוד כמו-דוקומנטרי של נפשו המיוסרת של אוהד "ארסנל" לקומדיה רומנטית שגורמת הנאה מרובה גם לנשים ועוזרת להן להבין (אולי) את נפשותיהם של הגברים חולי הכדורגל." הניגוד הנ"ל והדילמות המתלוות אליו, גורמים כמובן לעליות ומורדות במערכת היחסים הכפולה(הן עם בת זוגו והן עם הקבוצה). פול מרבה להשתמש בביטוי "עונה" (עונת כדורגל ), ובעצם כל מהות חייו היא המתנה , מעונה לעונה, להתגשמותו של חלום בן 18 שנים, זכייתה של ארסנל באליפות. בהקשר הזה משולב השיר " להיאחז בחלום " אותו ציינתי לעיל.(מילות השיר , המדבר על יסורי פרידה תוך תהייה/משאלה ליכולת להיאחז במשהו, בתחתית הפוסט). בשלב מסוים בסרט אומרת לו בת זוגו בכעס "יש עוד ציוני זמן בחיים מלבד עונה. אתה יודע ,השנה שלנו מתנהלת מינואר לדצמבר". (בשונה כמובן מעונת כדורגל ). כך זה מתפתח עד לקליימקס מסוים ( לא רוצה להיות ספוילר, למרות שחלק מזה כבר נעשה כנראה) לאחריו מתאפשרת אצלו סוג של יכולת להרפות ממערכת היחסים הכפייתית שלו עם הקבוצה. הוא מגדיר את זה כך- "הרגשתי כאילו וקפצתי מעל כנפי הקבוצה.....והתנופה הזו אפשרה לי במובן מסוים להינתק מהם. אנחנו עדיין מתראים, אני אוהב ושונא אותם גם יחד, אבל עכשיו יש לי חיים משלי, הצלחות משלי וכישלונות משלי שאינם בהכרח קשורים בשלהם, וזה טוב.... אני מניח" .
ועכשיו לטים הארדין. זמר מלחין פולק אמריקאי שהחל לפעול באמצע שנות ה-60, ונפטר בשנת 80, בגיל 39, ממנת יתר (ראבק, כבר שנת 80! איך לא נזהרתם, אחרי הנדריקס, ג'ופלין, מוריסון ועוד). הארדין הנו מסוג היוצרים המוערכים ששיריהם זכו להצלחה ופרסום בעיקר על ידי מבצעים אחרים (בדומה אולי לדילן בתחילת דרכו, ג'י ג'י קייל ונוספים) . הוא הלחין וביצע מספר שירים שהפכו עם הזמן למעין סטנדרטים שזכו לגרסאות כיסוי מאמנים רבים מאד. המבצעים את שיריו באו מכל מגוון הז'אנרים, פולק, פופ, רוק, קאונטרי, פסיכדליה, נשמה, פרוג , אלטרנטיבי ,פוסט רוק ועוד.
Hang On To A Dream בוצע בין היתר גם על ידי להקת nice ( "קדם elp " ) עם קית אמרסון הנהדר. לא מצאתי לצערי ביצוע של טים הארדין ביו טיוב( בכלל נדיר למצוא קליפים שלו שם ) ולכן הבאתי בפרונט של הפוסט את הביצוע של נייס, שלקחו את זה , החל משלב מסוים בשיר, לכיוון ג'אזי/פרוגי.( ניתן לראות שם שנגינה בקשת קלאסית על גיטרה היתה כבר לפני ג'ימי פייג) כאן ניתן לשמוע את הביצוע של הארדין , מאלבום אוסף הכולל את שיריו הידועים יותר. אני אישית אוהב מאד את הביצוע לשיר של הארדין עצמו , עם הליווי היפה של כלי הקשת.http://www.last.fm/music/Tim+Hardin/Reason+to+Believe+%28The+Best+Of%29 השיר בוצע גם על ידי אקו והבאנימן (גם אותו לא מצאתי בטיוב).
נוסיף כמובן את Reason to Believe, שבוצע על ידי הרבה, נזכיר את רוד סטיאורט, פול וולר,צמד הקרפנטרס,בילי בראג,מריאן פייתפול ועוד. ביצוע קליפי של פול וולר לא מצאתי , מצרף כאן ביצוע שאני אוהב, של רוד סטיאורט (בעצמו אוהד נלהב של קבוצת הכדורגל של סקוטלנד ואף חיבר ושר לה שיר באחד מהמונדיאלים בהם השתתפה ), שפרסם את השיר , הגם שאני מעדיף יותר את הביצוע של סטיאורט מהקלטת האלבום מאשר בחי.http://www.youtube.com/watch?v=0MpTJzHz2l0
כמו כן השיר If I Were a Carpenter , שרשימת האמנים שביצעו אותו ארוכה מאד. השיר התפרסם מאד בעקבות הביצוע של בובי דארין ואחר כך של 4" הפסגות" , משנות ה-60. אזכיר רק את- ג'וני קאש,רוברט פלאנט, בוב סיגר, הפנים הקטנות,ג'ון באז, וילי נלסון,האנימלס, שיקן שאק,ניל דיאמונד, וגם להקות אלטרנטיב ופוסט רוק כמו Yo La Tengo ו- Engineers.
http://www.youtube.com/watch?v=B8qGXI3Q3CQ&feature=PlayList&p=2C7EA3BFFD0592CE&playnext=1&index=5 -4 הפסגות. http://www.youtube.com/watch?v=118pIC25ndE&feature=related – רוברט פלאנט. http://www.youtube.com/watch?v=FA1KsuQikHk&feature=related- ווילי נלסון ושריל קרואו.
3 השירים הנ"ל הם המוכרים ביותר, מהשאר ניתן להתרשם בפליליסט שבקישור לעיל.
אזכיר רק גם את Don't Make Promises , אותו אני אוהב בביצוע של שתי להקות מה- 60, אשר משום מה הביצוע שלהם לא מוזכר בכתובים.Gary Puckett & The Union Gap- http://www.youtube.com/watch?v=RIpLGsgWOzY&feature=relatedולהקת פופ פסיכדלית בשם Timebox - http://www.youtube.com/watch?v=uCV7tl_V-cY .
ולמה שלא אנצל הזדמנות זו ( כפי שנוהג לעשות כל כתב המכבד את עצמו, בשלב ה- conclusIon) להעלות שאלה פילוסופית, כמו- האם גם בנו, בעיסוקנו כאן, קיים משהו מהרצון "להיאחז בחלום" ? אני מניח שהתשובה לכך מורכבת.
מילות השיר Hang On To A Dream What can I say, she's walking away |
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה זה, איפה הייתה התגובה הזו? לא הייתי מודע לה.
ראשית תודה.
נכון יופי של סרט.
לא יודע מי ומה אמרו, אני אוהב אותו, את פירת'.
דווקא יפה הגיוון שלך, שטעמת קצת מהכל, גם מכדורגל.
מכבי יפו זה דווקא cool.
יכולה לפרט את זה? -
"כמובן שמאז גיליתי שהוא לא ממש יודע לשחק, אבל ניחא:-)"
אני מניח שהשאלה על הפלאש כבר אנכרוניסטית.
תענוג אצלך, הפוסטים.
אני גם מאד אוהבת את "Fever pitch".
אני זוכרת שרציתי נורא לאהוב כדורגל אחרי שראיתי אותו, בהיותי רומנטיקנית חסרת תקנה (וגם קצת הייתי מאוהבת אז בבחור שהיה משוגע על מכבי יפו:-)
יש פה מישהי שאמרה שקולין פירת' עצי ואני אתעלם מכך בגסות.ראיתי אותו במקביל או לפני כמר דארסי והוא היה כ"כ מושלם בתפקיד.
כמובן שמאז גיליתי שהוא לא ממש יודע לשחק, אבל ניחא:-)
הקטע ששמת מצויין, אעמיק באמשך ברצועות אחרות.
אתה בא לגרנדמאסטר פלאש?
אישית הייתי מעדיף שזה יהיה קשור קודם כל למוסיקה ונושא האנורקסיה יוזכר רק בהקשר הכולל, אבל כל מה שתעשה , מבורך.
אני התייחסתי אליה גם בנושא "המתופפים המזמרים".
עדיין חושב על זה. אולי אפשר לקשור את זה גם לאנורקסיה...
הי,
ברוך רב שובך ציפורה נחמדת...
שמח שחזרת (?), מניח שהעדרותך כאן הורגשה לא רק על ידי.
נכון הביצוע של באז לשיר נהדר.
יאללה תביאי כמה דברים...
היי קליר..
לא ביקרתי כאן זמן רב, שזה קליר.. (-:
אחלה ארכיון של פוסטים מוסיקליים אספת לך כאן..
ובינהם כמובן גם זה שמבינהם..
ואם בביצוע ל: If i was acarpenter אנו מדברים..
אז תפורה לי עליו דיי טוב- ג'ון באז!
תמשיך תמשיך..
השלמת לי את הפוסט בדרך נהדרת.
בהמשך למה שכתבתי שאחרים פירסמו את שיריו, הרי , כפי שכתבת, גם מותו "כוסה" על ידי מישהו ידוע יותר.
תודה.
כייף לשמוע.
גם אצלי כל הרשימה שהזכרת מהורנבי, פוגעת בול.
תודה.
כנראה שלא ניסחתי די ברור.
השיר הוקלט אי שם בשנות ה-60, ללא כל קשר לסרט ותוכנו ומדבר על יסורי פרידה מאישה ותהייה/משאלה לאפשרות להישאר/ להיאחז בחלום שכנראה הסתיים.
הוא שולב בסרט הזה, העוסק בין היתר באהבה לכדורגל,כהקבלה לחלום בו נאחז אותו בחור, אוהד ארסנל.
שמח לשמוע, מעודד...
זה תמיד מעניין אותי מחדש כיצד קיימת שונות כה גדולה בהתיחסויות של אנשים לאותו קטע מוסקלי.
מיכל יניב לעיל כתבה שדווקא הביצוע הזה שינה את התיחסותה לשיר לכיווון החיובי.
אבל גם לי קרה במקרים מסוימים שחשתי היפוך ממשהו שהתלהבו.
אם כולנו הינו חשים אותו הדבר, אני מניח שהעולם היה משעמם, לא?
במקרה הזה, אני אוהב את שני הביצועים.
הסרט שהזכרתי, לטעמי מיוחד, וגם אני אוהב את ניקולסון, אבל הוא לא אופייני שלו (של ניקולסון, לא אנטוניוני) ומתנהל בקצב שעלול לא להיות לטעמו של כל אחד, ראה הוזהרת!
נכון, המילים בנויות בדרך מיוחדת.
ההמשכיות היא כבוד שבא כמובן מהערכה לדברים שיצר.
זוכר את רוברט פלאנט שהבאת ב"אהבה טוטאלית ".
תודה.
תודה על ביקורך.
מכיר את המקרים הללו, קורה גם לי,
במקרה הזה, אוהב, כפי שציינתי, מאד, גם את הביצוע המקורי.
אם כי אני רואה לא ספק את הייחוד בביצוע שהתיחסת אליו.
אצלי פגעת טוב
אני מאוד אוהב את טים הארדין, מאוד
ואני מאוד נהנה מספריו והעיבודים לסרטים של ניק הורנבי
עם אובססיות המוזיקה, רשימות המוזיקה, הכדורגל והאנגליות
תודה
המוזיקה בקליפ כמו חלום
אצלך אני אוהבת את ההסברים ודברי הרקע מאחרי היוצרים
לא תארתי לי שהרקע ללחן הוא הערצה לכדורגל
כי אני מעדיפה אותו בבגרותו ובשלותו.
מילא פרוג, לפעמים אפילו יותא משהו נחמד. אבל לבצע רצח מתקדם בשיר יפה כזה? חראם!
לא ראיתי את הסרט של אנטוניוני, וחבל - אני אוהב את ניקולסון. בטח אי אפשר להשיג אותו בבלוקבאסטר, והאוזן השלישית רחוקה...
ניק הורנבי קצת משמים. ספריו, לפחות אלה שקראתי לאחרונה, דלוחים ולמטה מזה.
טים הארדין זה סיפור אחר לגמרי. יוצר נפלא, עם שירים יפים ונוגעים.
איתרע מזלו והוא הזריק את עצמו לדעת במקביל פחות או יותר לרצח לנון, כך שהוא תמיד הולך לאבוד במותו, כמו (קצת) בחייו. מסתבר שגם להתפגר צריך לדעת.
טים הארדין כתב שירים מופלאים,לא רק בגלל המלודיה המקסימה אלא גם בגלל המילים.
זו הסיבה שכל כך הרבה מבצעים יש לשירים האלה,ויש ביצועים נפלאים לא פחות משלו.
מכיוון שחי חיים קצרים,אני חושבת שההמשכיות שנותנים לשירים האלה לאורך השנים,
זה כבוד גדול.
הביצוע ג'אזי שהבאת נפלא באוזניי,כמו גם הביצוי לאם הייתי נגר בביצוע רוברט פלאנט.
(אגב הבאתי אותו כדוגמא לשירי אהבה טוטאליים בפוסט אחר).
פוסט נהדר.
זה מספיק.
קצת קצוות בחרת לך, אך קצוות מובחרים ביותר.
למה רוברט פלאנט, במנותק מה-לד?
הגדרת יפה, כהרגלך, את היכולת של הורנבי.
לא תיארתי לעצמי שמישהו יתייחס לגארי פאקט והיוניון גפ, וכייף שזה קרה.
גם אני אוהב אותם מאד.
בזמנו הביאו לי מארה"ב שני אלבומים שלהם, יש להם את הקטע ללבוש את בגדי צבא הדרום.
women women אכן שיר נפלא, אך יש באלבומים לא מעט כאלו יפים ופחות מוכרים.
המעניין הוא שבויקיפדיה לא מזכירים כלל את שני הביצועים שפירטתי ל- don`t make promises,
רציתי לעדכן שם אך נראה לי תהליך מורכב.
לגבי 88 אף אם, שלחו לי את לוח השידורים החדש.
חלק הושאר כשהיה, חלק מעורר סקרנות וחלק הייתי מעיף משם כבר מזמן אך השאירו (כמובן שאיני יכול להתיחס לדברים אישיים שאולי נגעו שם בכל אחד מאיתנו, מוזר לי שגל אפלרויד לא בתכניות, אחד מאלו שאהבתי )
תודה.
לצערי בתקופה האחרונה המדפים הפעילים אצלי הם מדפי אלבומי המוסיקה והסרטים.
וכמו שהביאו הבירדס , נדמה לי ממשלי, "עת לכל".
נכון, "היי פידליטי".
גם אני התייחסתי אליו פחות במשקפיים של "איכות" אבל אהבתי את הדברים שציינת.
וכמי שאחד מחלומותיו , לפני הרבה שנים, היה להיות בעל חנות תקליטים, זה כמובן דיבר אלי.
להורנבי יש בדרך כלל יחס למוסיקה בסרטיו.
את קולין פירת' ראיתי בסרטים נוספים ובדרך כלל אהבתי.
את about the boy עוד לא יצא לי,אקווה שאגיע.
אגב, יצאה ב 2005 גירסה אמריקאית ל-Fever Pitch , המבוססת על אותו ספר של הורנבי, אך עם הסבה לבייסבול, עם דריו בארימור וג'ימי פאלון.
לא ראיתי אך משהו בפוסטר הסרט מרמז לי על קצת קיטש אמריקאי, אבל זה לא פייר לשפוט לפני.
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/6/6d/Fever_Pitch_US.jpg
סרט חדש על פי ספר של הורנבי, עומד לצאת אגב ב-2009, An Education.
אני טובה רק בלאהוב את המוסיקה... :-)
התפניתי, קראתי, הקשבתי.
מתלבטת על מי להעלות פוסט קודם, על רוברט פלאנט או רוברט וואייט
אהבתי את הסרט למרות שדחיתי את הגישה אליו במשך שנים, מהחשש הסביר שהוא יהיה על... כדורגל והוא היה כמובן על.... כדורגל! אך ניק הורנבי המוכשר ידע לשלב בספר (שקראתי) את האהבה בין כר הדשא עם כרי הרומנטיקה והזוגיות החמקמקה והשילוב המוזר היה קסום..
אהבתי את השיר.. reason to believe איך אפשר שלא...
באמת כתבת פה בפוסט על "גארי פאקט והיוניון גאפ"?? איזה דהז'ה וו רחוק רחוק עד כמעט לזמן בו טיילתי בגובה אחד עם הדשא ועמדתי ניצב מתחת שולחן.. וכל כך אהבתי כילדונת את קולו העמוק המרגש הרוגש הסוער היפה של גארי פאקט ותהיתי האם הוא שחור עור? מישהו זוכר שיר שלהם שנקרא: 'אשה אשה' או בשפת המקור 'woman woman'? אני מצטמררת רק מעצם הקלדת השם...ואת השיר הזה בניגוד ל'נערה צעירה' שמשמיעים רבות במשך 4 עשורים, לא שמעתי מאז - אז!
שבוע טוב יותר לכל חבריי.. מהמחלימה מפצעי השינויים ב 88FM
ווואאווו איזה כיף של שיר..
ניק הורנבי אצלי במדף הספרים
את הסרט לא ראיתי.
כיף היה לבקר כאן (:
טים הרדין מצויין
אני מאד אוהבת את ניק הורנבי. אהבתי גם את "אהבה על הדשא " - עם קולין פירת' העצי :)
אהבתי את About a boy עם יו גרנט הצנוני (אני דווקא חושבת שהעיבוד הקולנועי היה לא רע)
והסרט High Fidelity אליו התייחס לוסט הוא אחד הסרטים המוזיקליים האהובים עליי. אני לא חושבת אגב שהסרט כזה טוב, אבל כמות הניימדרופינג המוזיקליים שם הם בגדר שערורייה, והסצינה עם מכירת ה3 EPs של הבטא בנד אהובה עליי מאד. יופי של פסקול
כתבת יפה קליר
תודה.
למרות שכפי שכתבתי גם אני מעדיף את הביצוע של הארדין לשיר הרי שדעתי על הביצוע של נייס שונה.
אבל אמרנו כבר ,בהכללה גסה, שאם פרוג/ג'אז/ פסיכדליה היא לא בכיוון שלך, הדברים מהסוג לא ידברו.
הספר/סרט הנ"ל ידבר יותר לאוהבי כדורגל, (שגם אני בעוונותי נמנה עליהם ) אשר יכולים להתחבר עם הדברים המובאים שם ובמיוחד באנגליה, בה זה חלק מהתרבות היום יומית.
ראיתי את הסרט על חנות התקליטים, אהבתי, כמו כל סיפור המספר על אנשים המחוברים לדברים הללו.
לגבי מה שכתבת בנוגע למדיניות הקפה נגד דמויות בדויות, נראה לי שמי שרוצה זה כן מתאפשר,
אז אם יש לך פנטזיה לחיים כפולים או החלפת זהות תוכל תמיד לאמץ את מה שעשה ג'ק ניקולסון בסרט "זהות בדויה" (the passenger) של אנטוניוני.
תודה.
מסכים עם מה שכתבת.
אבל כידוע לך רשימת בעלי האגו מהסוג שציינת בעולם המוסיקה יכולה למלא כמה דפים.
בוא נשמח שלפחות לרובם היה כיסוי לנושא, בכישרונם.
את אלבום הקאברים לקרפנטרס אני מכיר, חלק משם דברים מצויינים (למשל סוניק יות' שהזכרת ונוספים) חלק בעיני פחות.
לקרן קרפנטר היה בעיני קול מאד מיוחד אשר למרות שהייתה בו לכאורה מתיקות מסוימת היה בו גם עומק ורגש רבים.
גם לאח והאחות האלו מגיעה יום אחד התייחסות כאן,
אולי תרים?
תודה.
מקנא בחבר שלך.
מודה שלא יצא לי עדיין לחוות משחק במשהו כמו וומבלי ודומיהם.
חבר שלי כן חווה, חוויה גם ללא שרופי המשחק.
לא יכולתי להגדירו טוב יותר.
"מרגש וצנוע".
תודב.
שמח ששבת אלינו לאחר היעדרות מסוימת.
אחרי שהאדמת את שפתיך חייבים להשקיע יותר, לא?
סתם, אשמח אם תתפני.
הפוסט שלך הוא כמו מסע במנהרת הזמן, עם עצירה בתחנות מעניינות. ה"נייס" היו פנינה מוזיקלית, אם כי לפעמים self indulgent, תכונה שהיתה גם ב- ELP בגלל האגו של קית' אמרסון. מצד שני, הביצוע שלהם לשיר של טים הארדין, איפשר לקהל חדש להכיר אותו.
ל"קרפנטרס" היו אינספור קאברים, כמו הדוגמאות שהבאת, ואתה בטח מכיר את תקליט הקאברים שיצא באמצע שנות התשעים ונקרא, איך לא, if I were a carpenter וכלל כמה גרסאות מעניינות של סוניק יות' ואחרים:
http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&sql=10:hifrxqwhld0e
ובנוגע לשאלה הפילוסופיתשלך, לדעתי התשובה היא: "ועוד איך!"
יופי של פוסט, איזו השקעה!
הרדין הוא מוזיקאי שאני פחות מכיר, מחכים.
לגבי האובססיה לקבוצות כדורגל אנגליות, מכיר אחד כזה וגם אתה נפגשת איתו -אפלויג.
רק עכשיו הוא חזר מלונדון הקרה אחרי שהיה שם כשבוע לטובת צפייה בכדורגל אנגלי.
דווקא לפני שבועיים מצאתי את השיר הזה
אני פשוט מת עליו
אחלה שיר,מרגש וצנוע!
אה - ובתשובה לתהייה בסיום הפוסט. אצלי לא, אין לי חלומות להאחז בהם. והמדיניות של הקפה כאן נגד דמויות בדויות גם הורגת אצלי את האפשרות לחיים חלופיים.
פוסט קסום !
כהרגלך, פוסט מושקע ומשובח. קבל ח"ח
נתחיל בקל: אני לא מת על טים הארדין, אבל hang on to a dream הוא שיר נהדר כשטים מבצע אותו. את ה nice הייתי שופט על מעשה מגונה בשיר, מרשיע ודן למחיקה מכל אמצעי שימור סאונד.
את הסרט לא ראיתי, אבל ניק הורנבי הוא אחד מהסופרים שאני מאוד אוהב (מהבודדים שאני קונה כל ספר חדש שלהם). דווקא את קדחת המגרש פחות אהבתי, קצת קשה לי להתחבר עם אוהד כדורגל... אבל הורנבי עצמו הוא אוהד כדורגל מושבע, כך שלפעמים יוצא מהם משהו טוב.
הספר שלו שאני הכי אוהב הוא "אודות ילד" (גם לספר זה יצא סרט - סרט חלש), על קשר בין רווק ילדותי לילד אמיתי (לא קשר פדופילי, אני חושש). מה שהכי אהבתי בספר הזה הוא שהאמא של הילד כופה עליו את הערכים שלה (מוזיקה שהיא מחשיבה כאיכותית וכו') ואת המרד המאוחר של הילד נגד הערכים שהופנו בו מגיל 0.
ספר נחמד אחר, שכחתי את שמו, מספר על מוכרים בחנות תקליטים באנגליה בסוף השבעים (תחילת השמונים?) - גם ממנו הופק סרט נחמד, מלא מוזיקה משובחת.
\
קליפ מעולה, מעלה אסוציאציות
גם הפוסט שלך מסקרן
הקשבתי לקליפ. מצויין!! ומענג
לטקסט אתפנה כשאתעורר מחר (אתה משקיען...)