הייתי אז כוסית-על בת 16, כשגיליתי את נשיותי, דרך גברבר בוגר בן 15 שנים ושלושה חודשים.

כן, הוא היה הראשון שלי. לא הראשון שבקע את היכל הקודש... אלא הראשון שנישק את שפתותיי הבשרניות וגרם לי להבין שהגיע זמן לישון ולהתחיל לשחק במשחקי לשון.

והוא ידע לשחק הילד הזה. לתדהמתי גיליתי דרכו שללשון יש מגוון פעילויות רב, ובכלל- ארטיקים יכולים להיות עניין מינורי כשמגלים את המהות האמיתית של לשוננו.

כן. קרטיב בטעם לימון. 

זו המהות האמיתית. (עם חרמני המצוקה- הסליחה).

האמת היא, שגם עם כל הקור הזה באויר, אני מפנטזת מידי פעם על קרטיב לימוני עסיסי ואטרקטיבי.

ותשאלו אותי: "למה לפנטז אם אפשר לרכוש בפיצוצייה הקרובה למקום מגוריי?".

אז זהו. שאין פיצוצייה קרובה למקום מגוריי.

לנסוע שישה רמזורים בשביל חתכת קרח לא בא לי.

אבל המחשבות, עולות, צצות, מתחממות, מתקררות. ומה עוד?

פתאום  בא לי גלידה. כמה זמן לא פסעה לשוני על טעם שוקו-וניל פצפוצים או סתם תות-בננה?

פאק, ועכשיו בא לי תותים. ובננה. ופצפוצים!!!

השעה שתיים בלילה.

לנסוע עכשיו לפיצוציית ששת הרמזורים לא בא לי.

גלידות ושאר ממתקים הורסי שיניים, תדמית ואנרגיה- לא באים לי טוב עם היעד שהחלטתי- ירידה במשקל . איטית אך בטוחה. (כלומר... יש לי זמן עד 2013).

אבל מה לעשות כשבננת פצפוצי שוקולד ותותים מטריפים לי עכשיו ת'מוח?

תנו עיצה.

בינתיים אני לוקחת סוכריות מציצה.

פטל-לימון.