אני תמיד שותקת, לא טובה בלהביע את עמדתי.

והרבה פעמים אין לי עמדה ברורה לגבי הדברים.

אבל הפעם לא יכולה יותר.

יש לי בחילה מרוב שזה כואב.

אני מתביישת.

אני שמה את עצמי במקום תושבי עזה והגוף שלי רועד,

כל האמפתיה שיש בי לא מספיקה כדי להבין מה עובר עליהם

אבל כן מספיקה כדי שאני אתמלא בושה על זה שצבא ישראל

זו שגורמת את ההרס, המוות והכאוס בעזה.

קשה לי מאוד לקרוא אנשים שתומכים במלחמה הזו ובמלחמות בכלל

קשה לי לקרוא אלה שמצדיקים את המלחמה הזו ולא משנה מה הסיבה להצדקה

קשה לי עם אלה שמחפשים איך לעזור להסברה

שיפסיקו להרוג אנשים וילדים ולא יהיו בעיות הסברה

זהו, אמרתי.