כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על הריצפה

    אני מבקש לשמור על פונט 12 וצבע שחור, אני אלרגי לנסיונות התבלטות ומרפקנות כפי שהם מתבטאים בצבעים וגדלים מוגזמים.

    היחידי שמותר להשמיצו בבלוג הוא אותי (כל המרבה הרי זה משובח).

    מכתב מחזית הדרום

    12 תגובות   יום שבת, 17/1/09, 10:32

    מכתב גלוי לכל חבריי ומכריי

     

    אני כותב דברים אלו לאחר שלושה שבועות של מבצע "עופרת יצורה" מתוך מצוקה קשה ומתוך אכזבה מהציבור הישראלי שיושב וצופה מהצד בזוועות ומחליט, במקרה הטוב, לצקצק בלשונו ולהפטיר "איזה נורא" או "אין מה לעשות".

     

    היום בבוקר יצאתי עם שיירה של "רופאים למען זכויות אדם" שליוותה משאיות עם אספקה רפואית למען תושבי הרצועה. שיירה שקטה ובה רופאים ואנשים מהישוב שרוצים, ולו במעט, לעזור בסיוע הומאניטארי. הם לא התכוונו לעשות שום הפגנה אלימה, לא התכוונו לעורר פרובוקציה ובכל זאת, מעט אחרי צומת אשקלון, עצרה המשטרה את השיירה, ואימה על הנהג, שהייה נהג שכיר שאין לו קשר לפעילות, שיעוכב לחקירה ושרישיונו יישלל אם לא ייקח את נוסעי האוטובוס ויחזירם לתל-אביב.

    הפעולה של "רופאים למען זכויות אדם" תואמה עם הרשויות, אך זה לא עזר מול עשרות הנידות ואטימות השוטרים.

     

    זוהי רק אחת מעשרות הדוגמאות של פעילות כוחנית ואנטי דמוקרטית, שאותה חוויתי בשבועות האחרונים. פעילות המכוונת נגד השמעת קולות אחרים, קולות הקוראים להפסק שפיכות הדמים בעזה ובדרום. הממשלה והרשויות שפועלות תחתיה עושות ככל שביכולתן לשמר את קונצנזוס המשך ההרג בעזה כמו איסור הסיקור העיתונאי של המתרחש בעזה, איסור המוכר לנו ממשטרים האפלים ביותר.

     

    את הדברים אני כותב מתוך פחד גדול לעתיד המדינה. אני כותב מתוך אהבה למדינה ומתוך אכפתיות ודאגה לחייליה ולתושביה. בהפגנות שבהן השתתפתי ירקו אלי וגידפו אותי, כינו אותי "בוגד" אך האמת היא הפוכה. פעולותיי נגזרות מתוך אהבה למקום הזה ומתוך אמונה ששלום בר קיימא עם שכנינו יביא את הביטחון המיוחל.

    המנאצים קוראים לי "תלך עזה, תלך לשדרות! יא חרא!" ובכן – נסעתי לשדרות (הייתי נוסע גם לעזה אם הייתי יכול) וביליתי שם יום שלם. דיברתי אם האנשים, הרגשתי את הפחד. הרקטות והקסמים באוויר. אנשים רבים נראו מיואשים מהמלחמה ומפוחדים שבסיבוב הבא יהיה גרוע פי כמה.

    עכשיו כולם "מחבקים את הדרום": חברות הסלולר, הבנקים ורשתות השיווק משיקים על גבם קמפיינים וגוזרים את הקופון. כולם מחבקים את הדרום כי זה באופנה. ואחרי שיפסקו הטילים כל האופרטוניסטים יחזרו לחרבן עליהם ולנצלם.

     

    האם המלחמה הנוכחית תפסיק את מעגל האלימות? האם אפשר "ללמד משהו לקח" בכוח? האם השנאה האיומה שנבנתה שם ובגדה ב-40 שנה והתחזקה לאין ערוך בשלושה שבועות האחרונים לא תפרוץ החוצה ביתר שאת? אין לי ספק שפעולות אלה מרחיקות את השלום ובעיקר את הביטחון לתושבי כל האזור וגם לאזרחי ישראל. תהליך השלום הופסק, הקולות הפלסטינים המתונים שקוראים לשלום הושתקו ע"י רעם התותחים ואינני יודע אם יושמעו עוד אי פעם.

     

    אם היו מפציצים את ביתכם, שכונתכם, בית החולים שבו מאושפז אביכם, וכל זאת בנוסף למצור לחנק הכלכלי המתמשך – האם הייתם רואים ביורים עליכם פרטנר עתידי למשא ומתן? לא! סביר יותר שהיית עושה מה שעושה עכשיו רוב הציבור הישראלי: מתלכד סביב הממשלה הנבחרת ומאיץ בה להסלים ולהרוג באויב עוד ועוד. אם לא עכשיו אז בעתיד ובכל הזדמנות שיש.

     

    אני נמצא בקשר עם פעילי שלום פלסטינים בגדה, כאלה שחרתו על דגלם את אי האלימות ואת דרך הדיאלוג. הם עמלים לצרף עליהם עוד ועוד אנשים שמחפשים דרכים לא אלימות לסיים את הכיבוש אבל עכשיו אני רואה אותם מאבדים כליל את התקווה, מאבדים את האמון בפיתרון של שלום. הם לא מצליחים להסתיר את הגועל שלהם מהפעילות של צה"ל שנצפות מכל מקלט טלוויזיה בגדה. העם בגדה תוסס, מדינות ערב תוססות. אם לא תהיה הפסקת אש עכשיו נאבד את הקולות הפרגמאטיים בגדה ובעולם.

     

    נכון להיום – היום ה-20 למבצע – נהרגו בעזה מעל 1130 בני-אדם. מתוכם כ 600 אזרחים: תינוקות, עוללים, נשים, זקנים וזקנות. ישראל מפעילה את כל כוחה ההרסני: תותחים, פצצות טנקים ומקלעים. ההרס עצום, מספר הילדים הפגועים בלתי נתפס. "אין ברירה" אומרים לנו "הם משתמשים באזרחים כמגן אנושי". קחו את הפושע המניאק ביותר, אחד שאנס ורצח 6 קטינות. גם אם הוא יברח מבית הכלא, יהרוג שני שוטרים בדרך ויתבצר בביתו עם אשתו וששת ילדיו (נניח אפילו שמשפחתו מגוננת עליו, נניח אפילו שהוא עומד עם אקדח שלוף מול הניידות שבאות לעוצרו) לא יעלה בדעתו של מישהו להביא טנק ולהוריד את הבית הזה? – אז למה זה כן לגיטימי להרוג ילדים ונשים, פליטים המתחבאים במתקנים של האו"ם? אפשר כי על הציבור העזתי רובצת קללת הדה-לגיטימציה. חיי אזרחים בעזה אינם שיקול מבצעי מהותי. הם ערבים.

     

    ובמקביל ישראל מאבד את הלגיטימציה שלה בכל רגע. ההרס העצום, הפגיעה באזרחים, השימוש בזרחן לבן, הירי על צוותי רפואה, ההפגזות על בתי חולים ועל מוסדות של האום.

    אנו רואים מרחוק את עזה עולה בלהבות אך מספיקות 10 דקות של צפייה בגופות חרוכות מזרחן של ילדים בני שנתיים כדי להבין שישראל הגזימה הפעם ושבראיה היסטורית "מלחמת עזה" תהיה שם נרדף לטבח והרג של חפים מפשע. אולי זה נראה לכם לא לגיטימי, לדבר על הסבל הפלסטיני בלי לדבר על הסבל הישראלי. אבל זאת כמובן טעות אופטית: על הסבל הישראלי מדברים כולם, ואת נפגעי הקסאמים מצלמים מסביב לשעון – "ידיעות" ו"הארץ" ו"מעריב" וערוץ 2 ומי לא.

     

    כל אזרח שחוטף טיל על הבית שלו סובל, בשדרות או בעזה. פליט הוא פליט, הרוג הוא הרוג. אני חושב שהאזרחים בשני הצדדים הם קורבנות של הנהגות פנאטיות, מתלהמות, קצרות-רואי. אם יש סבל שמעורר את הזדהותי, זהו סבל מיותר, סבלם של התמימים. אבל חשוב גם להיות אמינים ומדויקים – אפילו בענייני סבל. מי שסובל יותר הם הפלסטינים. על כל מאה הרוגים שלהם, יש לנו הרוג אחד. על כל בית הרוס שלנו, שכונה שלמה נהרסת שם. הסבל הפרטי בשני הצדדים הוא זהה, אבל הסבל הקולקטיבי בצד שלהם כבד הרבה יותר.

    פתרונות הכוח הישראליים שהיו לא מוסריים בעליל, כמו הפגזות האזרחים בלבנון לפני שנתיים וחצי, היו תמיד אפקטיביים בטווח הקצר. הם הרחיקו איום מיידי, ובו בזמן גם שיחררו קיטור לאומני בצד שלנו. בטווח הארוך – כולם התגלו או יתגלו ככישלונות קולוסאליים. וזאת מן הטעם המוסרי.
    כשכל כך הרבה אנשים סובלים כל כך הרבה במשך זמן כה רב מן ה"ענישה" הישראלית
    סופם להתקומם. וכל התקוממות שוברת את שיאי האלימות של קודמתה. זהו מעגל האלימות
    שאנו לכודים בו. שני הצדדים נוהגים במופקרות נפשעת, ועדיין, אשמתנו כבדה יותר, משום שמכותינו אלימות הרבה יותר, וממילא רוב מפתחות ההסדר נמצאים בידינו. וכך יוצא שהשיקול המוסרי והשיקול האפקטיבי, לטווח הארוך – מתלכדים. לא מוסרי להפגיז שכונות מגורים, בלי להבחין בין אזרחים ללוחמים, וודאי שלא אפקטיבי.
    במלחמה הזאת ישראל זורעת את זרעי ההתקוממות הבאה, שתהיה הרבה יותר כואבת.
    בהתקוממות הבאה הטילים יגיעו עד תל אביב. גם אז אעמוד על דעתי שהכל היה בר-מניעה. שאפשר גם אחרת.


    תסתכלו על תגובות הנאצה של הטוקבקיסטים כשמפורסמים מספרי ההרוגים העזתיים, תגובות של שמחה על כל מוות של תינוק פלסטיני. אני רואה את הפגנות אנשי הימין, אני שומע את הגנרלים והפוליטיקאים המתנשאים. כולם שואבים עידוד מ"הצלחות" המבצע. השיח המיליטנטי הפך לשיח של כולם. התקשורת הישראלית משתתפת בחגיגה וכך גם הציבור.

    רוב הציבור יושב בבית, מדבר על "המצב" בשיחות סלון וצופה במתרחש כאילו לא הייתה זו מדינתו. בעיניי אזרחות טובה ודמוקרטיה לא מתממשות רק בהליכה לקלפיות. הן קוראות לפעולה! אם אתם רוצים הפסקת אש עכשיו – הביאו אותה. התעקשו על זכותכם להביע את עמדתכם.

    אל תגידו יום יבוא...

    עודד אדומי לשם




    אדומי הוא גיסי (ואני מאוד גאה בו למי שלא מכיר אותי ואת דעותי)

     

     

    המכתב הנרגש שהוא שלח לחבריו פורסם כאן ברשותו

     

     

    אני מאוד ממליץ בנושא לקרוא שני פוסטים של אריה עמיחי למי שעדין לא קרא:

     

    מעניין עם יערה היתה על אותו אוטובוס עם אדומי.

     




    לאור המצב והתקופה אני מבין שיש צורך גדול להביע דעות פוליטיות נחרצות. אבל גם בשעת צרה אנחנו צריכים להיות בראש ובראשונה בני אדם ועל כן אני מבקש בכל לשון של בקשה לשמור על שיח תרבותי ולא מתלהם (גם צבעים ופונטים גדולים לא כל כך רצויים). תודה.

     

    נ.ב. תהנו מ"תחת לחץ" של קווין 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/1/09 04:26:

      צטט: ליאור* 2009-01-20 01:12:18


      דווקא עם סגירת המלחמה בפני עיתונאים אין לי בעיה. ישראל פוסעת בנעליה הגדולות של בריטניה (מלחמת פוקלנד) וארה"ב (עיראק). בקטע הזה אנחנו לא צריכים להיות יותר קדושים מהאפיפיור ומחאת ה-BBC צבועה בעיני.

       

      בכלל, אותם עיתונאים מלאי טענות כרימון על חופש הסיקור, למה הם לא מסקרים את מה שקורה באפריקה? את רצח העם בדארפור ומהומת האלוהים בסומליה? הם לא נוסעים לשם כי לא נחמד באפריקה, זה לא כמו לסקר את עזה ביום ולפרוש למלון הילטון בתל אביב בערב. בישראל הסיקור הרבה יותר נוח ומפנק וזו אחת הסיבות לכך שכל כך הרבה עיתונאיים נמשכים לסקר כאן בתנאי דה לוקס.

       

      אתמול שמעתי בחצי אוזן ראיון עם עיתונאי על בעיות התקציב של המדיה ועל הפשרות שהם עושים מטעמים אלו. כנראה שאם זה לא מספק כותרות גדולות מספיק רוב אמצעי התקשורת לא שולחים צוותים (אני לא ארחיב כי זה באמת היה בחצי אוזן).

       

      אני לא חושב שזה שאלה של נוחות הרי בעירק הורידו לכמה עיתונאים את הראש מעל הכתפיים, אין ערובה לכך שבעזה אין גופי טרור קיצוניים מספיק לעשות את זה.

       

        20/1/09 01:12:


      דווקא עם סגירת המלחמה בפני עיתונאים אין לי בעיה. ישראל פוסעת בנעליה הגדולות של בריטניה (מלחמת פוקלנד) וארה"ב (עיראק). בקטע הזה אנחנו לא צריכים להיות יותר קדושים מהאפיפיור ומחאת ה-BBC צבועה בעיני.

       

      בכלל, אותם עיתונאים מלאי טענות כרימון על חופש הסיקור, למה הם לא מסקרים את מה שקורה באפריקה? את רצח העם בדארפור ומהומת האלוהים בסומליה? הם לא נוסעים לשם כי לא נחמד באפריקה, זה לא כמו לסקר את עזה ביום ולפרוש למלון הילטון בתל אביב בערב. בישראל הסיקור הרבה יותר נוח ומפנק וזו אחת הסיבות לכך שכל כך הרבה עיתונאיים נמשכים לסקר כאן בתנאי דה לוקס.

        17/1/09 19:50:

      צטט: איתמר פרחי 2009-01-17 18:54:13

      צטט: solix73 2009-01-17 10:47:23

      זה לא חכמה לכתוב מכתב מחזית הדרום :

       

       ביום חמישי אחה"צ הלכתי ברגל כחצי שעה ברחובות הריקים מאנשים
      של העיר באר שבע,  ואף אחד לא הציע לי טרמפ. המוניות דווקא האטו.

      כמה דקות אחרי שעזבתי את העיר , נפל טיל גראד
      כמה עשרות מטרים ממסלול האוטובוס בו נסעתי . 

       

       אילו באמת חוויות קשות שלמה.

       

      תגיד, זה שנופלים עליך טילים זה משנה את דעתך על הסיכסוך ? אני תוהה אם יש משהו מאחורי האמירה "תלך לשדרות".

       

      מגיל 7 -מלחמת סיני - אני ב"כוננות" ירידה למקלט .      מגיל  15  (לפני 67 !)  לא שיניתי את דעתי על  הסכסוך .     הפיתרון יגיע רק בדרך "הגדרה עצמית"

        17/1/09 18:59:

      צטט: אחר40 2009-01-17 14:01:08


      רק התנכלויות ... זו האמת

       

       

       

      גמאני :)
        17/1/09 18:58:

      צטט: יערת דבש 2009-01-17 13:58:45


      כן, הייתי.

      היו שלושה אוטובוסים, לא יודעת באיזה ישב גיסך, אני הייתי על האוטובוס הראשון. הגענו עד אשקלון שם אולצנו לעשות פניית פרסה. ניידת משטרה ליוותה אותנו עד הקריה בתל אביב.

       

      אם היית יושבת איתו כמה שעות באותו אוטובוס היית יודעת מיהו נראה לי :)

       

      אז אני מבין שרק את האוטובוסים עצרו והסיוע נכנס ?

        17/1/09 18:55:

      צטט: מתבוננת 2009-01-17 10:55:04

       

      רגע לפני שיתפרצו לכאן

      בכירי המתלהמים והפוסט המצויין-מדוייק הזה

      יהפוך לעוד שדה קרב במערכה המטורפת,

      חסרת הפרופורציות הזאת, שמעוורת את עינינו,

      אוטמת את ליבנו, הופכת אותנו לחיות אדם, אטומים,

      קהי חושים, מבוצרים בעמדותינו, מסוכנים (בעיקר) לעצמנו

       

      ת ו ד ה !

       

       

       

       

       

      אדומי הוא איש (גם) של מילים, התודה היא לו ולא לי.

       

       תראי איזה יופי, עד עכשיו כיבדו את הבקשה שלי ולא התלהמו.

       

        17/1/09 18:54:

      צטט: solix73 2009-01-17 10:47:23

      זה לא חכמה לכתוב מכתב מחזית הדרום :

       

       ביום חמישי אחה"צ הלכתי ברגל כחצי שעה ברחובות הריקים מאנשים
      של העיר באר שבע,  ואף אחד לא הציע לי טרמפ. המוניות דווקא האטו.

      כמה דקות אחרי שעזבתי את העיר , נפל טיל גראד
      כמה עשרות מטרים ממסלול האוטובוס בו נסעתי . 

       

       אילו באמת חוויות קשות שלמה.

       

      תגיד, זה שנופלים עליך טילים זה משנה את דעתך על הסיכסוך ? אני תוהה אם יש משהו מאחורי האמירה "תלך לשדרות".

        17/1/09 14:01:

      צטט: יערת דבש 2009-01-17 13:58:45


      כן, הייתי.

      היו שלושה אוטובוסים, לא יודעת באיזה ישב גיסך, אני הייתי על האוטובוס הראשון. הגענו עד אשקלון שם אולצנו לעשות פניית פרסה. ניידת משטרה ליוותה אותנו עד הקריה בתל אביב.

      חוץ מדוחות , מעולם לא זכיתי לשום סיוע מהמשטרה ...

       

      רק התנכלויות ... זו האמת

       

        17/1/09 13:58:


      כן, הייתי.

      היו שלושה אוטובוסים, לא יודעת באיזה ישב גיסך, אני הייתי על האוטובוס הראשון. הגענו עד אשקלון שם אולצנו לעשות פניית פרסה. ניידת משטרה ליוותה אותנו עד הקריה בתל אביב.

        17/1/09 10:55:

       

      רגע לפני שיתפרצו לכאן

      בכירי המתלהמים והפוסט המצויין-מדוייק הזה

      יהפוך לעוד שדה קרב במערכה המטורפת,

      חסרת הפרופורציות הזאת, שמעוורת את עינינו,

      אוטמת את ליבנו, הופכת אותנו לחיות אדם, אטומים,

      קהי חושים, מבוצרים בעמדותינו, מסוכנים (בעיקר) לעצמנו

       

      ת ו ד ה !

       

       

       

       

        17/1/09 10:47:

      זה לא חכמה לכתוב מכתב מחזית הדרום :

       

       ביום חמישי אחה"צ הלכתי ברגל כחצי שעה ברחובות הריקים מאנשים
      של העיר באר שבע,  ואף אחד לא הציע לי טרמפ. המוניות דווקא האטו.

      כמה דקות אחרי שעזבתי את העיר , נפל טיל גראד
      כמה עשרות מטרים ממסלול האוטובוס בו נסעתי . 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      איתמר פרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין