כותרות TheMarker >
    ';

    עוד יעלילות

    מכל הבא ליד

    פוסטים אחרונים

    17.1.09 13:23

    4 תגובות   יום שבת, 17/1/09, 13:23
     

    באסה נוראית לכתוב ופתאום ייתקע המחשב וכל הטקסט אבד. עכשיו אני עושה אינסוף saveים ליתר ביטחון, באופן אובססיבי עד חולני

    אוף לשחזר מהתחלה. חושבת לוותר, אולי אחר כך.

    לא יכולה. תוסס לי מדי. עוד מעט נלך לים ואני בחוסר מנוחה נוראי. אולי בים אירגע. אוהבת מאוד לטייל בחוף בחורף.

    לא כתבתי המון זמן כך אני מרגישה. הבכור קיבל התקף אסטמה חריף, והקטנה לא הרגישה טוב וגם לא טוב לה בבית הספר, אז אנחנו במאסר בית כבר מיום שלישי. הצטמצמות לטיפול ניקיון ובישולים שנכשלים בזה אחר זה. כנראה איזושהי מחאה פנימית. זו לא סיבה, אפשר בכל זאת לכתוב. נונונו לעצמי שרק מוסיף על התסכול. צריך לחשוב שזה בסדר, וזה גם בסדר להתעצבן מהמחשבה הזאת, ובעצם בכלל מהכול. תירוצים נוספים: סיכום טיפול ומכתבים לתיקוני אינסוף ואישורי אינסוף, ומצגת שצריך היה לגמור בחופזה, לא השאירו זמן כל כך. תירוצים.

    רציתי לצרף קישור לפוסט מצוין בבלוג הנהדר של אסתי ירושלמי, בלוג רחב יריעה ופרספקטיבה, והפוסט האחרון נקרא  "של מי המלחמה הזאת": http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352199

    היא נהדרת, אסתי, הלוואי והייתה לי חוכמתה וסבלנותה והביטחון שלה :) סתם, אני מתארת לעצמי שהיא גם בן אדם וכולי אבל בכל זאת מגיע לה.

    זה עוד משהו - בלוגים לקרוא פוסט שגורר פוסט שגורר פוסט שגורר פוסט שגורר..

    משתעלים לי ברקע. הטלוויזיה המחורבנת עובדת. אני רוצה לקלל. נמאס לי. סתם..

    כל פעם שאני הולכת לסטודיו לציור אני יורדת בדיזנגוף פינת ארלוזורוב,מטושטשת משנת אוטובוס חטופה, קונה משולש פיצה בעשרה שקלים כי אחרת אהיה רעבה ואף פעם לא מוצאת משהו אטרקטיבי מספיק בבית לקחת לדרך. הפיצה מצטמצמת בדיוק בזמן לזרוק את משולש הקרטון לפח הגדול שנקרה בדרכי בדיוק בצד ימין. הביס האחרון נאכל בדיוק במעבר החצייה באבן גבירול. כמה מטרים אחר כך אני מגיעה לסטודיו. בכניסה פוגש אותי הריח החריף של הצבע, ואז אני יורדת כמה מדרגות, לפינה הקטנה עם הכיסאות הישנים ולוח המודעות העצום עם ההודעות על תערוכות וטקסטים, הדלת הישנה הצבועה, והסטודיו. כל אחת לבושה בסגנון שלה כל כך, שזה כמו דמות בתיאטרון שאנחנו משחקות. אני עכשיו בתפקיד של הגאונה חסרת הביטחון. לי עצמי נמאס מזה אבל אני עדיין קצת תקועה. זו הצרה שלי עם שבחים - אני לא מתמודדת איתם טוב, ומצד שני צריכה לדעת שעובדת טוב. מן הסתם היא הרגישה אז היא משתדלת פחות לתת שבחים :( ויותר ביקורת. כשהייתי קטנה אימא שלי נהגה להגיד לי: את לעולם לא תהיי מרוצה. לא נכון, אבל זה כמו טביעות שמטביעים את הצאן והבקר - מכווה אש שלא יורד לעולם. מדי פעם אני מרוצה מאוד מאיזו עבודה, ומייד חשה חוסר ביטחון לגבי זה. חוסר הביטחון הוא הדבר היחידי שפתולוגי אצלך, אמרה לי בזמנו המטפלת. זה ורגשי האשמה.

    זה נראה כמו כדור גדול, מוקף בכדור גדול ממנו שקוף, עשוי פלסטיק גמיש אטום למחצה. הפנימי נראה בגוונים אפורים כעשוי מכל מיני מתכות. בתוך זה יש כדור רך ואנושי, עשוי משני גופים מתגפפים בגוּפיוּתם במעשה אהבה ראשוני ומטורף ומממש וממחיש חיים על חוד התער. בולעים מהר מהר בחטף את תאוות הגוף והנפש שנותרת כשורה לבנה אחרונה ללא מילים אותה מסניפים בחוזקה עד זוב דם.

    המקום של הכוח תמיד מתקשר אצלי לסוס שחור, עיניו ונחיריו תמימות ועוצמה, את הנחשיות אולי תספק הרוכבת. לא נחשיות בעצם. חדות ראייה כשל נץ. דברים שנמצאים בתוכי אבל לא בחיצוניותי. אני מרגישה מסורסת. בהמת בית. פרה קטנה עם כתמים חומים על רקע לבן, עקרת בית לא מוצלחת, סחבת רצפה, מאמא אפריקנית דדנית מלקטת זרדים. חרא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/09 22:02:

      צטט: יעלילה 2009-01-17 22:00:48


      משהו לא בסדר עם הקפה הזה בתגובות בזמן האחרון..

       

      זה מה שלא נשלח קודם, לך, face:

       

      חצופים, בחיי. אולי הם מנסים להעניש אותי איכשהו. כתבתי שתודה לך וזה היה מתוק וגם נעים וגם חיבוקים ונשיקות באותו סדר שבא לך! צעקה

      אם עכשיו זה לא יעלה, אני... אני..... אשתוק.

        17/1/09 22:00:


      משהו לא בסדר עם הקפה הזה בתגובות בזמן האחרון..

       

      זה מה שלא נשלח קודם, לך, face:

        17/1/09 21:56:

      צטט: face 2009-01-17 18:47:16


      מאמא אפריקנית "עם בלי" תמיד תמיד תמיד תהיה

      OH MAMA 

      ובעברית

      הכי יפה בעולם!

      בעיקר כשיש לה ערימה של זרדים שרק היא יודעת לסחוב על הראש

      כול הדרך חזרה.

      :))

      {} וגם }{ באיזה סדר שבא לך!

       

       

        17/1/09 18:47:


      מאמא אפריקנית "עם בלי" תמיד תמיד תמיד תהיה

      OH MAMA 

      ובעברית

      הכי יפה בעולם!

      בעיקר כשיש לה ערימה של זרדים שרק היא יודעת לסחוב על הראש

      כול הדרך חזרה.

      :))

      {} וגם }{ באיזה סדר שבא לך!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יעלילה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין