אלו היו ההאשמות המרכזיות שהוטחו בי היום בתור בסופר פארם, אם אתעלם ממלמול חרישי של עוד כמה דברים שנאמרו בשבחי מבלי הצלחתי לשמוע בברור.

המאשים היה גבר כבן חמישים שלא הצליח לשלוט בזעמו, נוכח העובדה שהופנתי ע"י הקופאית לגשת לאחראית עליה, בדיוק כאשר זו עמדה לערוך לו את החשבון.

ולא שהיה מדובר בפנייה ממושכת. משהו בין 2 ל 3 דקות, כולל אותן קריאות ביניים של המאשים ועזיבה חפוזה שלי את המקום.

אבל משהו שם הזדעזע בי. ולא בגלל עניין ה"חצופה" או ה"שמנה"... האמת - קצת הופתעתי מכך שהייתי מעדיפה שימשיך לכנות אותי שמנה - ובלבד שלא "יאשים" אותי בהיותי אשכנזיה...עם "שמנה" ידעתי איך להתמודד. עם אשכנזיה מסתבר שקצת פחות...

פתאום היה לי דה ז'ה וו של ארוחת שישי אצל משפחתו של בן זוג בעבר, כאשר אימו "האשימה" אותו בבדיחות הדעת כי הוא ה"אשכנזי" במשפחה, בעוד אני, האשכנזיה האמיתית והיחידה בחדר, התכווצתי בכסאי בתדהמה וגועל.

לא ברור לי באיזה נקודה בזמן הפך המוצא האשכנזי למילת גנאי. ועוד יותר לו ברורה לי הסיבה. כלומר, כן - אני מכירה את כל התירוצים - אבל לא את הסיבה. ועם כל הכבוד, גם אם הצליח להבחין שאני, רחמנא ליצלן, בלונדינית עם עיניים כחולות ואפילו אם השפריצו די די טי על סבא שלו כשהגיע בשנות החמישים למעברה ברמלה (בדיוק כמו שקרה, אגב, למשפחתה של אימי...אבל בואו לא נבלבל את המתרצים עם העובדות) - זה עדיין לא נותן לגזענות נוטפת הארס הזו את ה"הכשר".

ואולי זו כבר מסקנה מרחיקת לכת, אבל בהיותי רווקה - פתאום הבנתי שכנראה לא ארצה להתחתן ולהקים משפחה עם מישהו, שבסיטואציה מסוימת - אם אעשה משהו שלא ימצא חן בעיניו - יטיח בי מתוך כעס  "אשכנזיה".

כור ההיתוך נכשל, ולא רק ברמה הלאומית -

לגביי הוא נכשל ברמה האישית.

וחבל.