אחר
פוסטים פופולאריים
-
קטנה גדולה
30/8/09 | 884 צפיות
-
חברות מהי?
20/3/09 | 1037 צפיות
-
שקט
21/8/09 | 888 צפיות
-
מיתר
5/2/09 | 769 צפיות
-
מפעל בורות
13/6/09 | 438 צפיות
-
בין לבין
3/7/09 | 478 צפיות
פוסטים אחרונים
- משלוח מונציה 7/12/09
- קטנה גדולה 30/8/09
- שקט 21/8/09
- זמן 12/7/09
- בין לבין 3/7/09
- בלה 24/6/09
צעקה
ב"תדריך" המדריכה כשהייתה עדיין בשלב המלל וההסבר אמרה היום אנחנו עושים חוקן לנשמה. חתיכת חוקן היה שם אפשר להגיד. המדיטציה מחולקת ל-40 דקות של "תנועה" ולאחריה 20 דקות של התחברות התקרקעות ושקט. ב-40 דקות אתם יכולים לאחר שהתחלתם בהליכה ותנועה מתגברת לצעוק , לצרוח, לדפוק את הראש בקיר, לזרוק כריות להשתולל ולעשות מה שבא לכם. זה היה ההסבר המילולי. במשך 40 דקות שמתחילות בהליכה ואחכ התנועה מתגברת וההליכה הופכת להליכה מהירה כשברקע הושמע קולו של "אושו" שדיבר והיה מאוד קשה להבין את מילותיו , דיבורו לווה במוזיקה מאוד חזקה שרק גרמה רצון לצרוח. התחלתי ללכת. המשכתי ללכת בהליכה מהירה כשהידיים רפויות לצדדים. היה רעש בחדר. הרבה מאוד רעש. אנשים מסביב התחילו לצעוק. הוציאו צעקות מגרונם. גם אני צרחתי . צעקתי. אחרי 5 דקות הבנתי (כמובן המיינד נשאר בסביבה....) שאם אני ממשיכה לצרוח ולהוציא את כל הצעקות שאני יכולה ומסוגלת להוציא וזה הרי בריא ומשחרר אני נשארת צרודה מינימום . חסרת קול על בטוח. ואז הלכתי על צעקה חרישית . אחרי מספר דקות שהבנתי שהשחרור עוד רחוק ממני תפסתי את הפוף האדום הגדול שהיה שם ופשוט עמדתי מולו ובעטתי בו. כמה בעטתי בו. הוצאתי את כל הבעיטות שהיו בגופי לתוך הרכות שבו . והוא סופג. תפסתי כרית אחרת שהיתה שם והתחלתי לחבוט בפוף בכרית. שכחתי מכל מי שהיה שם בחדר. שכחתי את כל הרעש שמסביב. לא שמעתי את הצרחות שהיו שם. הייתי אני הכרית והפוף. ואז זה קרה. התחלתי לבכות. בהתחלה הדמעות היו בקצה של הזווית של העין. עומדת בועטת משחררת מתחילה לשחרר ובוכה. והדמעות מגיעות. ויורדות. וזולגות.ניסיתי להוציא עוד כמה צעקות מגרוני אבל הדמעות חנקו אותי. יד אחת חובטת עם הכרית בפוף . יד שנייה מחזיקה את הקרקע לתמיכה בגוף שרק רועד. מבכי. משחרור. ב40 דקות האלה של בכי שבא במקום הצעקה שהיתה כל כך חנוקה הבנתי כשהשארתי את המיינד בצד כמה הייתי זקוקה לשחרור הזה. בפשטות של המעשה. לפני חמש שנים נפטרה אימי דום לב בשינה כשהייתי בחודש שמיני להריון ויש לי בת בבטן. בשבעה לא הרשיתי לעצמי לבכות כמו שרציתי , כמו שהיה צריך, כי ההריון כי אנשים אמרו לי די לבכות . כי ככה היה. והשבוע בכיתי כמו שלא בכיתי מאז. בשלב הבעיטות שמעתי את עצמי אומרת "תחזרי" . לקראת הסוף שמעתי את עצמי אומרת "לכי חזרי למקום שלך" בין הדמעות הרגשתי את החיוך עולה מבפנים. השחרור הגואל. אחרי 40 דקות הצלחתי לשמוע את המדריכה מכה בגונג שאמר עכשיו תתקרקעו שכבו והקשיבו לעצמכם. במשך 20 דקות ירדו התובנות. שמעתי את הצעקה מבפנים וגם אז הדמעות המשיכו לזלוג. ירדו לאיטן. כמו החקלאים שאומרים "גשמי ברכה". בסוף כל אחד תיאר מה עבר עליו ואיך היה לו. קשה היה לי לשתף. זה היה גדול מכדי להעביר את זה במילים. זה היה שלי. כל מה שהצלחתי להגיד היה "תודה" למחרת קבלתי טלפון מהמדריכה ...."אני מאבדת אותך" הכל בסדר אצלך את לא משתפת. אז אמרתי לה נכון לא שיתפתי זה שלי ותודה שעזרת לשחרר חסימות. מדיטציה מדהימה ומאוד מבורכת. היא מיותר לציין כל המדיטציה לא הפסיקה לצרוח לדפוק על הקירות ולשחרר (זיהיתי את קולה בכל הרעש שהיה שם.) אז שאף אחד לא יגיד שאני לא משתפת......שמחה לשתף על השחרור. ומאוד מומלץ לשחרר צעקות וחסימות
*מאז אני לא מפסיקה לבכות.......ומחייכת... |
תגובות אחרונות
-
כש-רונית
בתגובה על משלוח מונציה
-
יעל פריאל
בתגובה על שקט
-
מאיה מיס
בתגובה על קטנה גדולה
-
רם אריה
בתגובה על חיבוק
-
יעל פריאל
בתגובה על זמן
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הנה שיתפת..וכל אחד בדרכו
ואני תמיד צועקת ובוכה באון ליין
משחררת על הרגע
בלה יקירתי
אני אספר לך סיפור אישי משלי
במהלך השנים כתוצאה מהתעללות שעברתי מצד בעלי ,
יצרתי מחסומים ובניתית חומות, שכחתי מה זה לבכות,
אם היית שואלת אותי לפני שנה מתי הפעם האחרונה שבכית, הייתי עונה לך בכנות כשהבן שלי עלה לכיתה א וכשאחי התחתן
לפני שנה עברתי תאונת דרכים אני לא אשכח את היום הזה, נפצעתי, זרוקה בשלולית מים אמבולנס, משטרה ואנשים מסביבי , פרצתי בבכי מהול בצחוק, מאז אני מרשה לעצמי לבכות, התחלתי לפורר את החומות, ותוך כדי גם מצאתי אהבה גדולה.
אני כל כך מבינה אותך כל כך מזדהה , עד כדי שאני לא יכולה לתאר לך כמה סיפורך ריגש אותי עד מאוד.
תודה לך על השיתוף יקירתי, שנדע בכי וצחוק, כי הדמעות שוטפות הנפש, חשוב לפעמים לשטוףפ את הנפש.
מכל הלב
חני מאמי
שיתפת בגדול
אל תפסיקי לחייך אחרי
רק טוב.
תודה לך.
נקיון של הנפש לחלוטין
בסיום החיצוני ז"א הפנים שלי היו ממש אבל ממש רחוקות מלהיות נקיות
כל האיפור נמרח וצחקתי מהמראה עם הדמעות רק היה חסר שם קשת בענן.....
אני שמחה שדרך המילים הצלחתי.
תודה יקירה
חיבוקים חמים בחזרה.....
יש אספקה של טישו לכולנו.....
ת ו ד ה.
שמחה שהצלחתי.
חיבוק בחזרה.....
אכן וואו.
תודה.
תשמע אתה
זה בכלל בעיה כל הצעקות האלה
זה הרבה מאוד רעש.
הרבה מאוד
הרבה.
שום שעה לא רצויה לכמות כזאת כשזה בסביבה של "נורמליות"....
והחיוך תדיר.....
תודה חומד.
גגו אפשר לראות אותך ולא לחייך?.............
אביה
את מוזמנת.....
זה חתיכת ניסוי.....
מה שעושה לך טוב בובה :-)
נקיון של ממש...
לא לחינם אומרים כך על הדמעות, הן
מנקות...
הצלחת לשתף... בחוויה שעברת
הרגשתי את הבכי והחיוך של השיחרור
חיבוק בלה יקרה....
עומדות לי דמעות בעיניים.
עבודה יפה עשית עם עצמך.
*
מרגש....
חבל שאין לי כוכב לתת לך על השיתוף
בחוויה הנהדרת ועל תחושת השחרור
חיבוק ממני
וואו.
זו נשמעת כמו חוויה חזקה ביותר.
אני מניחה שאת עוד תהיי בתוכה ימים רבים אחרי..
איזה כיף לך שככה הצלחת.
ותודה רבה על השיתוף.
רק לא לצעוק בין 2 ל 4 בצהריים...
ולחייך...תמיד
יופי של שיחרור. יופי של תיאור
היה מעניין לשמוע על החוויה הזאת שלך. שמחה שאת מרגישה טוב עכשיו, וכן, בכי משחרר!
אשתדל לזכור לשוב לככב כי לא נותרו לי...
העיקר שתמשיכי לחייך
ולצעוק זה תמיד משחרר
אההההההההההההה
בלה -
תודה על השיתוף
ואומרים שאם צועקים - משתחררים
אני צריכה...לנסות:)
תודה ושבוע מבורך לטוב