כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    מדוע אני כותב בלוג?

    31 תגובות   יום רביעי, 18/7/07, 15:14

    אני מנהל חברה אך אינני מעוניין לכתוב בלוג מסחרי רק, ואף לא בעיקר, על מנת לשמור קשר עם לקוחות, ללמוד מה הם רוצים, לעדכן אותם בגרסאות חדשות של התוכנה שלנו, ואף לא על מנת ללכד בקהילה את הלקוחות שלנו. גם הנימוק שהבלוגים יכולים להוסיף לתדירות שבה מנועי החיפוש מאתרים את החברה, גם היא לא מצדיקה את המאמץ הרב הנדרש על מנת לקיים בלוג חי לאורך זמן.

    הבלוג אכן יכול להוות תחליף זול לפרסום המסורתי והוא יכול להבליט את מעמדי כבר סמכא בתחום.

    אך מעבר לכל אלה קיימת סיבה נוספת ועמוקה יותר. הסיבה לכך היא קוגניטיבית. לכל אחד מאיתנו יש מרחבי התלבטות הרבה יותר עשירים  מהתשובות שהמודלים, התיאוריות והמידע המובנה של הארגון או הדיציפלינה שלנו או google מספקים לנו מן המוכן.  הם באים לנו מתוך התנסותינו בהקשרים המשתנים ללא הרף והשאלות החדשות שהם מעוררים בנו. כל מנהל וכל בעל מקצוע מתמודד כיום עם שינויים בסיסים מאוד מהירים בסביבת הפעולה שלו, שלגביהם התשובות מהמוכן הפנים ארגוני והחוץ ארגוני (כולל הויקיפדיה והגוגל), אינן מספקות.   

    הבלוג הוא המקום לבטא זאת ולשתף את האחרים בכך ובחיפוש אחר התשובות. בלוג עסקי טוב, הוא  בלוג  שחורג מעבר לאינטרסט העיסקי הברור. במובן זה בלוג אינו פורמאט חדש של הפצה, יחסי ציבור וכו'. הוא משהו שמעבר לכך.  

    בלוג הוא ז'אנר חדש לקיומו של שיח מחדש וחתרני. מחדש במובן זה שהוא חורג אל מחוץ לפרדיגמות. הוא חתרני במובן זה שהוא יוצא נגד כל סוג שהוא של אוליגרכיה. וכאן המנכ"ל עצמו פועל ככל בן אדם מתלבט אחר. 

    הבלוג ממלא גם עבור המנכ"ל תפקיד חשוב. הוא משרת אותו בתנועה במרחב התודעתי של המצב הקדם מודלי. זה הוא מצב בו עדיין אין מודל טוב לתיאור הדבר. התנועה כאן היא במרחב של המתח הניגודי שבין התיאורתי והמופשט ובין הפרקטי וההתנסותי. זו היא תנועה בין החשיבה האישית והחשיבה של 'האחרים הרלוונטיים'. זה הוא מרחב של 'בין' במהותו.  

    הבלוג הוא שמאפשר מרחב כזה ואת התנועה בו. זה הוא ז'אנר חדש הממלא פונקציה קוגניטיבית שצורות הכתיבה הקודמות לא יכלו למלא. 

    עברתי שנים רבות של כתיבת מאמרים וספרים, וגם לא מעט התנסות בכתיבת פמפלטים וחומרים ארגוניים, אולם כל אלה לא יכולים למלא את התפקיד הקוגניטיבי שהבלוג יכול למלא.

    לפני עידן הווב והבלוג, המרחב  הזה יכול היה להתנהל רק בשיח של מפגש פנים אל פנים, או במכתבים שהחליפו שני אנשים ששימשו זה לזה את אותה פונקציה של 'אחר רלונטי', שאתה זקוק לו על מנת להבהיר ולפתח את חשיבתך אתה. האינטרנט והבלוג מאפשרים להרחיב מרחב זה של שיתוף והתעשרות מתפיסותיהם של 'אחרים רלוונטים'  בצורה שלא התאפשרה בעבר. 

    זהו מבחינתי האוצר הקוניגטיבי החבוי עדיין בבלוג. 

    אינני יכול להסכים עם ההמלצה למנהל העסוק, שאין לו זמן וסבלנות לכתוב בלוג, לשכור את שירותיו של כתב פרילנסר, מעבר לעובדה שזה מאוד טרנדי ותוכל להגיד לכולם "יש לי בלוג". 

    הבלוג הוא כלי לחשיבה ולהקשר הגילוי של המנהל כחושב אל מעבר להקשרי הצידוק. שום כתב פרילנסר לעולם לא יוכל להחליף אותו בכך.  

    הבלוג במהותו יש בו את היכולת לשתף בחדש ובחתרני המתריס על הקיים והמובנה. קפה דה מרקר בהיותו קהילה ומקום מפגש יוכל להוות השלמה מצויינת לכתיבה הבלוגרית. כאן החתרנות היצירתית הזו תוכל להמצא ולהתפתח בשטחי המחייה שלה. כך אני מקווה.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/10/07 03:18:
      צבי, מקריאת כמה פוסטים שכתבת פה אני רואה שבהחלט אתה מאתגר את הקופסא שבתוך הראש. כיף לקרוא.
        9/8/07 12:39:

       

      זיוה

      בכל תגובה שלך את נותנת אישוש נוסף לטיעון על העוצמה הגדולה שהרשת פותחת לההעשרה באמצצעות 'אחרים רלוונטים'. 

       

      אכן ל'ניהול באמצעות בלוגים' יש עתיד מזהיר. עוד יהיו לו יישומים חשובים ביותר בהקשר הארגוני. הנחיצות שלו תלך ותגדל ככל שהארגונים ימצאו את עצמם יותר ויותר מתבמודדים עם סביבה סבוכה בה מתרחשים שינויים בסיסים מהירים. אבל ההכרה בכך עדיין לא קיימת. לכן צריך לסייג את מה שכתבתי ולדבר עליו בזמן עתיד. 

       

       הבלוג יוכל   למלא גם עבור המנכ"ל תפקיד חשוב. הוא  יוכל    לשרת אותו בתנועה במרחב התודעתי של המצב הקדם מודלי. זה הוא מצב בו עדיין אין מודל טוב לתיאור הדבר. התנועה כאן היא במרחב של המתח הניגודי שבין התיאורתי והמופשט ובין הפרקטי וההתנסותי. זו היא תנועה בין החשיבה האישית והחשיבה של 'האחרים הרלוונטיים'. זה הוא מרחב של 'בין' במהותו.  

      הבלוג בעקרון הוא שיוכל   לאפשר מרחב כזה ואת התנועה בו. זה הוא ז'אנר חדש הממלא פונקציה קוגניטיבית שצורות הכתיבה הקודמות לא יכלו למלא. 

      לפני עידן הווב והבלוג, המרחב  הזה יכול היה להתנהל רק בשיח של מפגש פנים אל פנים, או במכתבים שהחליפו שני אנשים ששימשו זה לזה את אותה פונקציה של 'אחר רלונטי', שאתה זקוק לו על מנת להבהיר ולפתח את חשיבתך אתה. האינטרנט והבלוג

      הם שיאפשרו  להרחיב מרחב זה של שיתוף והתעשרות מתפיסותיהם של 'אחרים רלוונטים'  בצורה שלא התאפשרה בעבר. 

       

      אולם לצערי דווקא בהקשר הארגוני הדרך היא עדיין ארוכה. הבעיה אינה עוד במתודה ובכלים לכך, אלה כבר קיימים. הבעיה העיקרית היא בתרבות הארגונית. ועל כך אני מתכוון  לכתוב באחד הפוסטים הבאים.

      תודה

      צביקה לניר

       

       

        7/8/07 18:47:

      ציטוט:

      "אך מעבר לכל אלה קיימת סיבה נוספת ועמוקה יותר. הסיבה לכך היא קוגניטיבית. לכל אחד מאיתנו יש מרחבי התלבטות הרבה יותר עשירים  מהתשובות שהמודלים, התיאוריות והמידע המובנה של הארגון או הדיציפלינה שלנו או google מספקים לנו מן המוכן.  הם באים לנו מתוך התנסותינו בהקשרים המשתנים ללא הרף והשאלות החדשות שהם מעוררים בנו. כל מנהל וכל בעל מקצוע מתמודד כיום עם שינויים בסיסים מאוד מהירים בסביבת הפעולה שלו, שלגביהם התשובות מהמוכן הפנים ארגוני והחוץ ארגוני (כולל הויקיפדיה והגוגל), אינן מספקות.   

      הבלוג הוא המקום לבטא זאת ולשתף את האחרים בכך ובחיפוש אחר התשובות. בלוג עסקי טוב, הוא  בלוג  שחורג מעבר לאינטרסט העיסקי הברור. במובן זה בלוג אינו פורמאט חדש של הפצה, יחסי ציבור וכו'. הוא משהו שמעבר לכך.  

      בלוג הוא ז'אנר חדש לקיומו של שיח מחדש וחתרני. מחדש במובן זה שהוא חורג אל מחוץ לפרדיגמות. הוא חתרני במובן זה שהוא יוצא נגד כל סוג שהוא של אוליגרכיה. וכאן המנכ"ל עצמו פועל ככל בן אדם מתלבט אחר. 

      הבלוג ממלא גם עבור המנכ"ל תפקיד חשוב. הוא משרת אותו בתנועה במרחב התודעתי של המצב הקדם מודלי. זה הוא מצב בו עדיין אין מודל טוב לתיאור הדבר. התנועה כאן היא במרחב של המתח הניגודי שבין התיאורתי והמופשט ובין הפרקטי וההתנסותי. זו היא תנועה בין החשיבה האישית והחשיבה של 'האחרים הרלוונטיים'. זה הוא מרחב של 'בין' במהותו.  

      הבלוג הוא שמאפשר מרחב כזה ואת התנועה בו. זה הוא ז'אנר חדש הממלא פונקציה קוגניטיבית שצורות הכתיבה הקודמות לא יכלו למלא. 

      עברתי שנים רבות של כתיבת מאמרים וספרים, וגם לא מעט התנסות בכתיבת פמפלטים וחומרים ארגוניים, אולם כל אלה לא יכולים למלא את התפקיד הקוגניטיבי שהבלוג יכול למלא.

      לפני עידן הווב והבלוג, המרחב  הזה יכול היה להתנהל רק בשיח של מפגש פנים אל פנים, או במכתבים שהחליפו שני אנשים ששימשו זה לזה את אותה פונקציה של 'אחר רלונטי', שאתה זקוק לו על מנת להבהיר ולפתח את חשיבתך אתה. האינטרנט והבלוג מאפשרים להרחיב מרחב זה של שיתוף והתעשרות מתפיסותיהם של 'אחרים רלוונטים'  בצורה שלא התאפשרה בעבר. 

      זהו מבחינתי האוצר הקוניגטיבי החבוי עדיין בבלוג.  "

      צביקה יקר

      לכל מנכ"ל (או מנהל) הליך קבלת ההחלטות העסקיות והפרסונליות (ויישומן), כרוך ברוב המקרים בהיוועצות במומחים והתמצאות בתיאוריות ממכלול התחומים המקיפים עסק וארגון (תורת הארגונים, ניהול, שיווק, מיתוג, ייצור, מו"פ....), שהרי הניהול הפך להיות כה מורכב שלא אפשרי להתמחות בכל התחומים גם יחד על מנת לנהל טוב.

      המושג "ניהול באמצעות בלוג" עלה בדעתי כשהתייחסתי למחשבה המקורית שלך להשתמש בבלוג ככלי עזר למנהל. כמו שמנהלים נועצים ביועצים ארגוניים, במנהלים ובאחרים המכהנים בארגון, ובספרות מקצועית, כך אתה מציע עכשיו ליצור שיח חדש, פורה ומאתגר באמצעות הבלוג.

      באמצעות השיח הזה אתה מציע שניתן להקדים את המאוחר:

      "הבלוג ממלא גם עבור המנכ"ל תפקיד חשוב. הוא משרת אותו בתנועה במרחב התודעתי של המצב הקדם מודלי. זה הוא מצב בו עדיין אין מודל טוב לתיאור הדבר. התנועה כאן היא במרחב של המתח הניגודי שבין התיאורתי והמופשט ובין הפרקטי וההתנסות....."

       

       

      ולהשתמש בבלוג על מנת לפתח את התפיסה הניהולית שלך, לא רק הקוגניטיבית אלא גם הפרקטית.

       

      ולבסוף להפיץ ברבים את הרעיון: "התפתחות אישת ומקצועית של המנהל באמצעות בלוג ".

       

      מה דעתך?

      אתה הגית את הרעיון אני רק דגתי אותו מבין השורות.

        7/8/07 11:14:

       

      לזיוה שלום,

       

      חיכיתי לזה. למעשה הזמנתי את זה.

       

      את מציעה את המושג"ניהול באמצעות בלוגים". לקח לי זמן להגיב כי הייתי צריך לחשוב על זה.

       

      אני רוצה להעלות בפניך את הקשיים שיש לי.

       

       בויקיפדיה המושג 'ניהול' מוגדר כניהול הוא התהליך או אוסף הפעולות של הנהגה והובלה של ארגון, בדרך כלל ארגון עסקי. אנחנו כאן לא עוסקים בארגון עסקי ואף לא בהובלה של ארגון. אז למה המושג ניהול מתאים לכאן?.

       

      ניהול קשור בקבלת החלטות. סמכויות הניהול בארגון מופקדות בדרך-כלל בידי מנהל או מנהלים שעיקר פעילותם היא  קבלת החלטות בנושאים שונים, בעוד שהכפופים למנהל אחראים על הוצאתן לפועל. אין כאן קבלת החלטות ואין כאן עליונים וכפופים.

       

       ובכל זאת אני חושב שיש משהו חשוב במושג "ניהול באמצעות בלוגים" שאני עוד לא ירדתי לסוף דעתו.

       

      מה דעתך?.

       

      צביקה לניר

        4/8/07 17:07:

      "ניהול באמצעות בלוגים"

      מצאתי את עצמי חושבת על ה - web 2.0 ועל הביטוי ניהול באמצעות בלוגים.

       

      תנועות רבות מתחילות מ"העם" שמצליח לפתוח ערוצים חלופיים ל - main stream.

      כך למשל, מוסיקת הקסטות המזרחית שצמחה בתחנה המרכזית, עד שהתקבלה על ידי הממסד, והפכה בעצמה ל - main stream ובשלב הבא, מתחתיה צמחה מוסיקת קסטות חלופית.

       

      כך למשל מי שכותב יצירות ספרותיות בבלוגים, כאשר ברור לכולם שהממסד הספרותי לא יפרסם יצירות אלו בספרים באמצעות הוצאות לאור מסודרות. ואני מאמינה שפעם המחקר האקדמי יקדיש ליצירות אלו מחקרים חשובים.

       

      וכך גם כתיבה תיאורטית ו/או יישומית בבלוגים. כמו ניהול באמצעות בלוג.

       

      הבלוג מאפשר לך לכתוב מחד גיסא כתיבה עממית ומאידך גיסא אתה מחויב כלפי עצמך לתוכן בעל ערך.

      ברור שהמאמרים שנכתבים בבלוגים לא יעברו כל ביקורת של כתב עת כל שהוא. הם מחוץ לממסד האקדמי והיישומי, אך הם איכותיים, הם חשובים, חכמים, קריאים ונגישים ל"קוראים רלוונטיים" רבים.

       

       

      עד שגם זה יהפוך למססד בעצמו.

       

      ועד שיגיע היום וכל מנהל ישתמש בבלוג אישי ככלי ניהולי מוכר ובעל ערך יישומי מוכח.

      ואפילו בקורות החיים כל אחד יוכל להתהדר בבלוג אישי כעל פרסום בעל ערך לידע הציבורי.

       

      אתה יכול לדעתי לרשום פטנט על שמך.

       

        4/8/07 10:11:

       

      לזיוה שלום

       

      תודה. תמיד תענוג לקרוא אותך, ועוד יותר מכך להיות 'אחר רלוונטי' שלך.

       

      לכל כתיבה שלך יש מספר לא מועט של היבטים. ואני בתגובה מרגיש שאני צריך להיות סלקטיבי, ובכל פעם להתמקד בהיבט אחד, דווקא בזה שהוא פחות ברור לי. כזה היה הטיעון שלך  שהמצאתי כאן סטארט אפ חדש, "ניהול באמצעות בלוגים".

       

      האמת היא שאינני מבין עדיין אם ומה  אני ממציא כאן ומדי פעם אני חוזר ושואל את עצמי, מה זה?, לאן זה מוליך?. איך הכל מתקשר?. . 

       

      שתהיה לך שבת נהדרת

       

      צביקה לניר 

       

       

        3/8/07 14:24:

      צביקה

      מרתק, ואפילו, סליחה על הגלישה לרגשנות יתר, מרגש.

      לפי דעתי המצאת כאן סטארט אפ חדש.

      "ניהול באמצעות בלוגים".

       

      אני רוצה להתייחס למושג 'האחרים הרלוונטיים'.

      כשקראתי את הפוסט הזה, אחת המחשבות הראשונות לשעלו בדעתי, היא שהבלוג יוצר משמעות חדשה ל 'אחרים רלוונטיים'.

      בחיי ארגון עד כה למנכ"לים ולבעלי תפקידים ה'אחרים הרלוונטיים' היו, יועצים למיניהם, עמיתים לתחום -מתוך ומחוץ לארגון, ספרות מקצועית (כפי שאתה כותב, זו שבמרוץ החיים כל הזמן בפיגור אחרי העולם האמיתי) ועוד כהנה וכהנה....

      נדמה לי שאין מנכ"ל שאי פעם חשב לעצמו לפנות למורה, למישהי שהמומחיות שלה בחינוך, להזמין אותה לשיחה ולבחון האם היא יכולה להיות 'אחר רלוונטי'.

      בבלוג, אני "מתפרצת למשרדך" (מכיוון שאתה עבורי 'אחר רלוונטי') ואומרת את דעתי מבלי שנשאלתי.

      ואתה יכול לבחור האם אני משמשת כ'אחר רלוונטי' גם עבורך.

      והיה ומצאת את דבריי כדברי טעם, הורחב באחת מעגל האנשים שעמם אתה יכול להיוועץ להחליף רעיונות, דעות ולהבנות ידע משותף.

       

      ואם תשאל, מדוע אתה 'אחר רלוונטי' עבורי, אשיב שהשתתפותי בבלוגים לא כיוצרת, אלא כמגיבה נותנת לי חוויה מרתקת של שיחה ברמות חשיבהמסדר גבוה, ובשורה התחתונה גם תחושת ערך עצמי. שיש מי שקורא, מגיב, ושה"קול" שלי נחשב בעני מישהו.

       

      שבת שלום

       

        31/7/07 12:08:

      דבי

       

      מאיפא הגעת?, ואיזה יופי שהגעת.

       

      מי הפנה אותך לבלוג שלי?. את עוסקת באומנות, לכעורה תחום דיסיפלינרי, ותחום עניין שונה מזה שאני מקדיש עצמי לו, והנה הכל מתקשר, משתלב ומפרה.

       

      זה הוא הפוטנציאל הגלום ברשת ועדיין לא מפותח מספיק. על כן כל פעם שזה קורה אני מתרגש.

       

      ובענין זה של קישורים מפרים ברשת, רציתי לעורר את תשומת לבך לעוד קישור כזה. נסי לחשוב 'בין' הפוסט הזה  ובין הבלוג שכתבתי על 'השיתוף ברשת מתוך הצורך בהבנה אנושית'. ותראי איזה הפריה יכולה להווצר כשמשלבים אותם ומאפשרים להם להזין זה את זה.

       

      ובכן, סיכום קצר וזמני, של מה שהעלת במחשבתך ובמחשבתי, ובמפגש ביניהם, הוא שהבלוג הוא ז'אנר שמאפשר לשמר תהליכי חשיבה בהתהוותם, בניגוד לכתיבת ספר, שבו אתה משמר את מה שסיכמת והוא לא ניתן לשינוי. בעבר נהגתי לכתוב ספרים. זה תהליך ארוך שנמשך שנים וכרוך בתהליכי עריכה שבו החומר יוצא מידך (מחשבתך הקודחת) ועובר לעורך שמייצב אותו והופך אותה למוצר.

       

      בעולם הכתיבה של ספרים ומאמרים יכולים לשחק רק יחידי הסגולה. הבלוג  הוא ז'אנר שמאפשר להכניס למעגל החושבים ומפתחי התובנות, קהל עצום חדש של אנשים, רעיונות והתנסויות.

       

      היכולת הזו של כה רבים הבאים ממקומות שונים ותחומי התענינות שונים להשתתף בתהליך שילובי של פיתוח תפיסות וידע יחוללו עם הזמן פריצה חדשה ביכולת האנושית לפתח את ההבנה והיצירתיות האנושית בצורה שלא ידענו אותה עד כה.

       

      בכך אני עוסק ולכך אני מייחל. פיתוח מתודות ותהליכים שישכללו יכולות חבויות אלה.

       

      תודה לך,

       

      צבי לניר

        30/7/07 18:56:
      שלום לניר,

      אני שמחה על ההפנייה לפוסט הזה. כתיבתך מדויקת ומהדהדת עם דעתי.

       

      לפני כמה שנים שמעתי הרצאה של מנהל בית הספר הלאומי לספרנות ומידענות של דנמרק. הוא אמר שבימינו, הדפוס הוא המקור של רוב המידע ועדיין מהווה חומת בטחון נגד איבוד מידע. מחשבות ושיחות בעל פה אינן מתועדות ולכן אין להם אורך חיים.

      בעידן הבלוגים, העניין משתכלל - לא רק שאדם יכול לסדר לעצמו בכתב ניצני רעיונות וחלקיקי ניסיונות - הוא מקבל עליהם גם פידבק מיידי והדיונים הנוצרים עשויים לקדם אותו.

      לפעמים לכתוב זה יותר מלחשוב.

       

      תודה - עוד נתראה והכוכב שלך בכבוד!

       

        30/7/07 18:04:

      אורהלה כתבה פוסט שמוסיף פאן חדש לדיון שלנו על 'למה אני כותב בלוג', ואני ממליץ עליו בחום.

       

      תוכלו גם לקרוא שם את תגובתי.

       

       

      צבי לניר

       

        30/7/07 17:20:
      לשמאליק מרחב ואבי אהרון שמאליק, רק היום נתקלתי בתגובה שלך לפוסט הראשון שלי - 'למה אני כותב בלוג'. איזה כיף היה לקבל אותה. בינתיים, כיוון שקראת גם את הפוסטים האחרים שלי, אתה בוודאי מבין שיש המשכיות וקשר הדוק ביניהם. חבל שמערכת הקפה אינה מאפשרת לכותב להראות את הקשרים המערכתיים הקיימים בין הבלוגים ולקורא להבחין בקשר זה. תודות גם לך אבי אהרון. ואל תדאג תמיד תהיה עבודה גם לך ככתב טכני. זה סוג מיוחד של כתיבה הדורשת מומחיות משל עצמה. תודה לשניכם צבי לניר
        29/7/07 14:25:
      "הבלוג הוא כלי לחשיבה ולהקשר הגילוי של המנהל כחושב אל מעבר להקשרי הצידוק. שום כתב פרילנסר לעולם לא יוכל להחליף אותו בכך."
      צודק מיליון אחוז.
      אם כל האנשים היו רהוטים (או לכל הפחות ללא פוביה מכתיבה), לא היתה לי עבודה :-)
        28/7/07 17:40:

      איזה יופי של פוסט פתיחה.

       

      ברשותך אפיץ את דבר קיומו גם בבלוג שלי וגם בקהילת ניהול וקריירה.

       

      למה?

       

      כי דיברת אותי בבהירות. ענית בשמי לשאלה "למה אני כותב בלוג?"

       

      וזו לא שאלה שאחרים שואלים אותי, זו שאלה שאני שואל אותי. למען האמת, אני שואל אותה את עצמי יותר ויותר לאחרונה.

       

      אז ענית לי.

       

      וגם ענית לשאלה למה כדאי למנהלים (מנכ"לים ואחרים) לכתוב בלוג.

       

      תודה,

       

      שמוליק

        25/7/07 14:56:

      רבקה 

       

      לא תצטרכי לחכות זמן רב. למעשה הוא כבר יצא

       

      תודה

       

      צביקה לניר

        22/7/07 16:23:

      מחכה

      לפוסט הבא...

        20/7/07 17:44:

      רל

      תודה, תודה.

       

      הכתיבה שלך לא פחות רהוטה והכניסה שלך לקפה לא פחות מרשימה. היא פשוט אחרת.

       

      מאחל לך הצלחה והנאה 

        20/7/07 16:59:
      מרשים ביותר,איזו כניסה חלקה ובטוחה לממלכת השכל הרוח והנפש ,זהו לי השבוע הראשון שלי ב"קפה" ואכן כתיבתך הרהוטה מוכיחה לי שזה המקום הראוי להיות בו .
        20/7/07 14:05:

      אביב

       

      שלחתי לך תגובה והיא כנראה השתבשה (כנראה סיבות של beta). אני מנסה שנית.

       

      תודה על המחמאות. אשתדל שלא לאכזב.

       

      כשבקשת להצטרף כחבר, עיינתי בדף שלך וממנו הבנתי שאתה עוסק בניהול ובייעוץ ארגוני למנהלים.

      אני מתכוון להתייחס גם להשלכות הנושא לתחום הניהולי. הביטוי של השלכות הנושא לתחום הניהול  משתקף  עתה במאבק סמוי שמתנהל בין מה שקרוי SOA ובין ה- Enterprise 2.0 והשלכות העתידת של תוצאות המאבק על האסטרטגיה ועל הטרנספורמציה הארגונית.

       

      אשמח בבוא העת לנהל שיח איתך על כך

       

      ובינתיים תודה,

       

      צביקה לניר

        20/7/07 13:19:

      יש לי הרגשה שזה יהיה אחד הבלוגים היותר מעניינים שאני אקרא בלילות ובסופי השבוע.

      אני מצטרף לקבלת הפנים, ומאחל לך (ולעצמי) שתתמיד בכתיבה ותהנה ממנה.

        20/7/07 13:12:

      רבקה

       זה הוא רק מבוא קצר לנושא מערכת היחסים שבין הקוגניציה האישית והקולקטיבית והפוטנציטל הבלתי מנוצל עדיין של הרשת בהקשר זה.

       

      זה יהיה אחד הנושאים העיקריים שבהם אעסוק בפוסטים הבאים שלי, ואני מזמין אותך לקרוא אותם ולהגיב.

       

      תודה,

       

      צביקה לניר

        19/7/07 12:31:

      נהנתי מקריאת הפוסט הזה

      הנסיון לתאר במילים את מהות הבלוגים

      וסבך התודעה הקולקטיבית של הרשת

      תודה

       

        19/7/07 10:34:

       

      צטט: inspire 2007-07-18 15:38:46

      מנכ"ל יקר שלי,

       

      העולם הוא פרקטאלי, כידוע, מקופל בתוך עצמו. ובלוג, הוא כידוע, חלק מן ההוויה המרכיבה את העולם. ככזה, הבלוג הראשון שלך (שמבחינה קוגניטיבית היית מגדיר אותו כבלוג מס' 0), עונה הוא עצמו לקריטריונים של בלוג קריא, בעל מסר, ובעל עניין לצופה פוטנציאלי.

       

      הפילוסופים של ה web 2.0 (ברגע שימצאו כאלה), ינתחו בוודאי את מתכונת הבלוג הראשון שלך ויאמרו, קרוב לוודאי, שהתוכן מהווה משחק מקדים בין הרגש לאינטלקט. במשחק המקדים הזה הרגש מוותר על השליטה ומרפה לטובת האינטלקט, וזה, מוציא תחת ידיו בלוג רהוט, אנליטי, ובעל מיקוד שליטה חיצוני. מכווץ מטאפורית. 

       

      ברם, הרגש ינצח בקרב כולו, מכיוון שעצם הציפייה לקריאה, וקריאה בין השורות, של צופים אחרים, שאבה אותך לתוך מנהרת רוח חזקה שבה לרוב, הרגש שלך ישלוט, בין אם כתוצאה מהרצון ליצור כאלמנט משלים לעבודה, לשכל, ולתחום המקצועי ובין אם כתוצאה מחוויה ישירה ובלתי אמצעית של רגשות ותחושות משל אחרים בקפה. 

       

      ככזה, פסאודו-פסיכולוג web 2.0 שכמוני מאחל לך הצתה מהירה ומרגשת של בלוגים שמקורם נמוך יותר מהראש, והרחק מהאונה השמאלית.

       

      (הכותב הנו חסר אחריות לגמרי, היה 4 פעמים מנכ"ל ומעולם לא מצא בכך הידור אלא למטרות מצבה וקורות חיים)

       

      בהצלחה בהמשך,

      מוטי. 

       

       

       

       

      מוטי. תודה עבור קבלת הפנים. שמחת אותי בכך שמצאת את הבלוג עונה לקרטוריונים של בלוג טוב - קריא, בעל מסר ובעל עניין לצופה הפוטנציטלי. שמחתי גם להכירך דרך הבלוג שלך. שנינו נמצאים על אותו רצף, אך ממוקמים במקום אחר בו. אתה כותב שירה ושירה היא הז'אנר האולטימטיבי של 'הקשר הגילוי'. בקצהו השני של רצף זה מצוי 'הקשר הצידוק' של ג'אנר הכתיבה המדעית והעיסקית. הבלוג הוא המאפשר לנוע בין שני הקטבים. שנינו נעים במרחב שהוא מספק לנו.זהן המרחב שאתה מתאר אותו כהמרחב שבין 'הרגש' וה'אינטלקט'. זהו משחק ששנינו משחקים בו, ושנינו כנראה יודעים להנות ממנו. כל אחד על פי נטיתו וכשרונו.

       

      ושוב תודה על ההנאה,

       

      צביקה לניר

       

       

        18/7/07 15:38:

      מנכ"ל יקר שלי,

       

      העולם הוא פרקטאלי, כידוע, מקופל בתוך עצמו. ובלוג, הוא כידוע, חלק מן ההוויה המרכיבה את העולם. ככזה, הבלוג הראשון שלך (שמבחינה קוגניטיבית היית מגדיר אותו כבלוג מס' 0), עונה הוא עצמו לקריטריונים של בלוג קריא, בעל מסר, ובעל עניין לצופה פוטנציאלי.

       

      הפילוסופים של ה web 2.0 (ברגע שימצאו כאלה), ינתחו בוודאי את מתכונת הבלוג הראשון שלך ויאמרו, קרוב לוודאי, שהתוכן מהווה משחק מקדים בין הרגש לאינטלקט. במשחק המקדים הזה הרגש מוותר על השליטה ומרפה לטובת האינטלקט, וזה, מוציא תחת ידיו בלוג רהוט, אנליטי, ובעל מיקוד שליטה חיצוני. מכווץ מטאפורית. 

       

      ברם, הרגש ינצח בקרב כולו, מכיוון שעצם הציפייה לקריאה, וקריאה בין השורות, של צופים אחרים, שאבה אותך לתוך מנהרת רוח חזקה שבה לרוב, הרגש שלך ישלוט, בין אם כתוצאה מהרצון ליצור כאלמנט משלים לעבודה, לשכל, ולתחום המקצועי ובין אם כתוצאה מחוויה ישירה ובלתי אמצעית של רגשות ותחושות משל אחרים בקפה. 

       

      ככזה, פסאודו-פסיכולוג web 2.0 שכמוני מאחל לך הצתה מהירה ומרגשת של בלוגים שמקורם נמוך יותר מהראש, והרחק מהאונה השמאלית.

       

      (הכותב הנו חסר אחריות לגמרי, היה 4 פעמים מנכ"ל ומעולם לא מצא בכך הידור אלא למטרות מצבה וקורות חיים)

       

      בהצלחה בהמשך,

      מוטי. 

       

       

       

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים