לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 815 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 700 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
סדק
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על התגובות החמות, חבריי היקרים.
אני מקווה שהיא קוראת וחושבת...
גוף אטום וכלא מנטאלי.
מתכון למוות איטי לא?
שיר יפה ומקסים!.
מאד אהבתי אותו. מילותיו נגעו בי.
הרבה עצב יש בשיר.
הלוואי. אני חוששת שהדרך הזו כבר נעשה "בילט-אין" בה.
יאוש.
דווקא סדק יש בו תקווה, קרן אור עוברת בו, אולי תיפתח הדלת לרווחה. אולי.
*
כתוב מקסים
ועצוב
הגיע הזמן לטקטיקה אחרת. כזו שתעזור לה להראות לו שניתן לשרוד.