מכירת חיסול של יום ראשון בבוקר, בחצר. הצבה של האישי, הפרטי, ברשות הכלל. תחושת הבושה נמהלת בחוסר-אונים, פגיעות. עיניים זרות שוזפות את החפצים האישיים ביותר, ידיים ממשות אותם. מצביעות עליהם. ואיך נראית ערימת הג'אנק שלי בעיני זרים? כל אותם חפצים רגילים-למראה לעולם לא יזכו ליחס הראוי להם בידי אחרים. הם פשוט לא יבינו. הסנטימנטים, ההיסטוריה הפרטית, הזכרונות, ההרגלים - כל אלה נעלמים ברגע שזה עוזב אותי ועובר לידיהם הבלתי-מיומנות של אחרים.
*
מישהי סיפרה לי שפרצו לדירתה בשעת צהריים של יום חול. לקחו תכשיטים. הפכו מגירות וארונות. אבל יותר מכל, תחושת הפגיעות, כך סיפרה, קיבלה מימד של מחנק, עת גילו שהזרים בביתה כבשו את המטבח והכינו לעצמם חביתות לפני שעזבו.
ההשפלה, המבוכה וחוסר האונים הם שעומדים במרכז השיר החופשי הזה של ריימונד קארבר, מכירת חיסול.
עוד סיפור אמריקאי על התרחשות סתמית של יום ראשון בבוקר, וכרגיל אצל קארבר - הטון המינורי מסתיר משהו גדול יותר שעלול להתפרץ. קולו המדוד של המספר, שמידת מעורבותו מטושטשת, ספק-קשור-ספק-מתבונן, נשבר פעמיים בסיפור הזה - עם סימני הקריאה על הבושה! הפומבית, ועם סימני השאלה במצוקה - מה קורה כאן? שהרי מישהו חייב לעשות משהו.
מכירת חיסול / ריימונד קארבר יום ראשון מוקדם בבוקר, הכל בחוץ - המיטה של הילד, שידת איפור, ספה, מנורות, קופסאות, ספרים ותקליטים. סחבנו החוצה כלי מטבח, שעון-רדיו, מתלים לבגדים כיסא נדנדה גדול שהיה איתם מההתחלה הם קראו לו דוֹד. לבסוף, לקחנו החוצה את שולחן המטבח עצמו והם התחילו לסדר את עניניהם סביבו. השמיים מבטיחים יום נאה. אני נשאר כאן איתם, מנסה להתייבש. הלילה ישנתי על הספה הזאת. העסק הזה קשה לכולנו. יום ראשון, והם מקווים לתפוס את הקהל שיוצא מהכנסייה האפיסקופלית הסמוכה. איזו התרחשות! איזו בושה! כל מי שרואה את ערימת הג'אנק הזאת על המדרכה ייחרד. האישה הזאת, קרובת-משפחה, אהובה, שרצתה פעם להיות שחקנית, היא מפטפטת עם חברים שמחייכים במבוכה ומצביעים על חפצים ובגדים לפני שהם ממשיכים הלאה בדרכם. האיש הזה, חבר שלי, יושב ליד השולחן ומנסה להיראות שקוע במה שהוא קורא - אלה דברי הימים של פרואסר, אני רואה מהחלון. החבר שלי גמור, מחוסל, והוא יודע את זה. מה קורה כאן? אף אחד לא יכול לעזור להם? כולם עדים לנפילה שלהם? זה מקטין את כולנו. מישהו חייב להופיע מיד ולהציל אותם, לקחת הכל מידיהם ברגע זה, עקבות של חיים לפני שההשפלה הזאת נמשכת. מישהו חייב לעשות משהו. אני מושיט יד לארנק ומבין: אני לא יכול לעזור לאף אחד.
החל ממחר, 18 בינואר 2009, משתנה לוח השידורים של תחנתי האהובה, 88FM . מישהו פרץ לי הביתה והניח את ידיו הגסות על מה ששייך לי. בשבילו זה סתם אוסף של צלילים ואנשים, בשבילי זה חתיכת חיים.
פחות ג'אז, יותר מוסיקה פופולרית - נויה כוכבי (עכבר העיר) על השינויים ב - 88FM . המהפך ב - 88FM מתחיל - בן שלו עם עופר נחשון, על העתיד הקודר.
*
סטילי דן, עטיפת everything must go .
*
הפוסט מוקדש ליובל גנור, מנהל 88FM החדש, באיחולי רייטינג לבביים לרגל תפקידך החדש.
*
מרשות השידור נמסר כי "ועדת הרדיו של רשות השידור אישרה בישיבתה האחרונה את לוח השידורים החדש של התחנה. השינוי המרכזי והבולט הוא ההחלטה לשדר יותר שירים מוכרים ופופולריים בשעות הפריים טיים ולהעביר את תוכניות הנישה לשעות מאוחרות יותר. כל הבדיקות המקצועיות שנעשו טרם ההחלטה על השינוי מעידות על כך שהשינוי הזה חיוני לחיזוק ולהגברת אחוזי ההאזנה לתחנה הצוברת פופלריות". (מתוך הכתבה בעכבר העיר).
|
