כולנו שונאי סיכון או חובבי סיכון. נטילת סיכונים הינה חלק בלתי נפרד ממהלך חיינו כבוגרים. יש בינינו ש"מתאבדים" בשמחה על כל אתגר הנקרה בדרכם, יהיו התוצאות אשר יהיו. ויש מביניהם כאלה שאף ימציאו אתגרים חדשים כשנגמר להם על מה להתאבד. לעומתם, יש אנשים שהסיכון, ולו הקל ביותר, מניא אותם מלבצע פעולה מסוימת. יגידו לך, אי אפשר להתקדם בחיים ללא נטילת סיכונים. יגידו לך, כדאי לקחת רק סיכונים מחושבים. יגידו לך, תשקיע רק במקומות בהם הרווח מובטח. הכל נכון. ובעצם, מה שנכון הוא, שכולנו מחפשים תירוצים להסביר את ההתנהגות שלנו.

בספרו רציונליות, הוגנות ואושר, מביא חתן פרס נובל לכלכלה, הפרופסור דניאל כהנמן, מבחר דוגמאות מאלפות באשר לנטילת סיכונים. המחבר מקשר בין הנטייה לנטילת סיכונים לבין שנאת הפסד. דוגמה 1: מציעים לך 100 ש"ח. לא תיקח? כמובן שתיקח. אין כאן כל סיכון. משנים את ההצעה, ומציעים לך לבחור בין שתי אפשרויות: לקבל 100 ש"ח מיד, או 200 ש"ח לפי תוצאת הטלת מטבע. לא תיקח? אולי. מגדילים את סכום הזכייה ל-1,000 ש"ח לפי תוצאת הטלת המטבע, כנגד אותה השקעה של 100 ש"ח. האם תיקח? הבחירות שלך מעידות על נכונותך ליטול סיכונים. דוגמה 2: מציעים לך להשקיע 100 ש"ח, ולקבל 200 ש"ח לפי תוצאות הטלת מטבע. האם תסכים? אולי. משנים את ההצעה ומציעים לך להשקיע 100 ש"ח, ולקבל 1,000 ש"ח לפי תוצאות הטלת המטבע. האם תסכים? ואם הסכומים יהיו השקעה של 10,000 ש"ח כנגד סיכוי של 50% להרוויח 1,000,000 ש"ח? מהו הטווח שלך? הבחירות שלך מעידות על המידה שבה אתה (ואת) נוטלים סיכונים ושונאים הפסדים.

בעולם ניהול הפרויקטים נהוג להבחין בין 9 תחומי ידע. אחד מהבולטים שבהם הוא ניהול סיכונים. אני מביא את תחומי הניהול הנוספים רק לשם השלמת התמונה, והם: ניהול זמן, ניהול עלויות, ניהול רכש, ניהול התקשורת וזרימת המידע, ניהול תכולה, ניהול משאבי האנוש, ניהול איכות וניהול אינטגרציה.

למעשה, קיימות בעולם שיטות ניהול פרויקטים המבוססות על ניהול סיכונים. שיטות אלה אומרות שמנהל הפרויקט צריך לרשום את כל הסיכונים בפרויקט מהיום הראשון, ובאופן שיטתי לדאוג לפתרונם. כאשר כל הסיכונים בפרויקט יגיעו לפתרונים, יסתיים הפרויקט בהצלחה. שיטות אלה הן קשות, מעצבנות, מתישות ולמעשה מציעות דרכי חשיבה המנוגדות לצורת החשיבה האנושית הסטנדרטית. מדוע? הסיפור הבא ימחיש זאת.

נגיד שאני צריך לאסוף את הילד שלי מהגן בשעה 13:30. השעה כעת 12:30 והגן נמצא במרחק חצי שעה נסיעה. רובנו יצאו לדרך קרוב לשעה 13:00, כדי לא לבזבז חצי שעה בהמתנה מול הגן (בין השאר כי גדלנו על השיר "זה לא נעים לראות גן סגור"). אנו מסתמכים על ניסיוננו בעיקר, ואכן, רוב הסיכויים הם שנגיע בזמן. אם היו פקקים בדרך, יותר מאשר בדרך כלל, ייתכן שנאחר. לפי שיטת ניהול הפרויקטים המבוססת על הפחתת סיכונים שיטתית, עלינו לחשוב כך:"קיימת אפשרות שייגמר לי הדלק לפני שאגיע לגן. לפיכך ארשום לפני: לבדוק שיש מספיק דלק. קיימת אפשרות שיהיה לי נקר בגלגל. לפיכך ארשום לפני: לבדוק שהגלגל החלופי תקין ושיש לי מגבה ("ג'ק" בעברית). בדרך לגן עלי לנסוע באיילון במקטע שבין מגדלי עזריאלי לקק"ל. קיימת אפשרות שמגדלי עזריאלי קרסו וחסמו לי את הדרך. לפיכך ארשום לפני: להתקשר למחלקת התעבורה של עיריית תל אביב ולשאול אם מגדלי עזריאלי עדיין ניצבים על תילם." וכן הלאה וכן הלאה. בלי להגזים, יש אינסוף סיכונים היכולים למנוע ממני להגיע בשעה 13:00 לאסוף את בני מהגן (לסיים את הפרויקט בהצלחה). שיקום אותו אדם שכך הוא התרגל לתכנן ולנהל את חייו. שיקום מנהל הפרויקט שכך הוא מנהל את הפרויקטים שלו!

אני טוען שמידת ההצלחה של פרויקט קשורה ישירות לשני אספקטים: אופיו של הפרויקט ואופיו של האדם. לגבי אופיו של הפרויקט, עלינו לשאול: מהי מידת הסיכון בפרויקט? מה מידת חשיבותו העסקית של הפרויקט? מה מידת יכולתנו לספוג הפסדים בפרויקט? עד כמה הפרויקט מנוהל בתנאי אי-ודאות? לגבי אופיו של האדם, עלינו לשאול: עד כמה מנהל הפרויקט הינו אדם שונא או חובב סיכונים?   

אני טוען שמידת ההתאמה נקבעת (בגדול) לפי הטבלה הבאה, ואני משאיר לכם את הדמיון מדוע בחרתי דווקא בהתאמה זו...  

אני מזמין כל אחד מכם, חבריי מנהלי הפרויקטים, לזהות את נטייתכם לנטילת סיכון ושנאת הפסד, לבדוק בהיסטוריה האישית שלכם באילו פרויקטים הצלחתם ובאילו לא הצלחתם, ולנסות לראות האם קיימת התאמה בין הצלחת הפרויקט לאופי הפרויקט שניהלתם ואישיותכם.

ואסיים בנימה אישית.

בדוגמאות לעיל אני יכול להעיד שאם היו מציעים לי 100 ש"ח במתנה, לעומת 200 ש"ח בהטלת מטבע, הייתי לוקח 100 ש"ח וסוגר עניין. רק מקבלת סכום של 500 ש"ח ומעלה הייתי הולך על הטלת מטבע. לגבי השקעה  של 100 ש"ח כדי להשתתף בהגרלה על פי הטלת מטבע, הייתי נכנס רק אם הסכום היה מתקרב ל-1,000 ש"ח. אני חושב שזה שם אותי יותר באזור של שונא סיכונים. אני חושב שזו הסיבה שהפרויקטים המוצלחים ביותר שלי היו כאלה אשר התחילו ברמת אי ודאות גבוהה, תחת אילוצי זמן ותקציב קשים, אשר הצלחתי להוריד את רמת הסיכון בהם למינימום.

ועל כך, בפוסטים הבאים...

ביתיים אתם מוזמנים לבקר באתר הבית שלנו: www.communi-tech.net

תודה ולהשתמע.

ניצן