
באוגוסט 2006, החודש בו התרחשה מלחמת לבנון השניה, נהרגו בכבישי הארץ "רק" 18 אנשים. מספר ההרוגים הנמוך ביותר מזה שנים. ממוצע ההרוגים החודשי בתאונות דרכים הוא כ 37.
במלחמת עזה, בשבועיים שעברו מאז גיוס המילואים ותחילת המבצע הקרקעי, נהרגו בתאונות דרכים "רק" 8 אנשים. זה קצב של פחות מ 16 הרוגים בחודש...
כמי שעוקב אחר הסטטיסטיקה מזה מספר שנים, אני מעיד שלא היו כאלה נתונים לפחות ב 5 השנים האחרונות.
מה הקשר בין מלחמה לתאונות? אני לא יודע. אני יכול רק לנסות לנחש שאולי יש פחות גברים צעירים נהגים על הכביש, או אולי נוכחות משטרתית מוגברת, או אולי תחושת זהירות מוגברת של הנהגים...
שורה תחתונה - למרות שזה לא מוכח סטטיסטית אלא נסיבתית בלבד, יש כאן משהו שצריך לשים לב אליו... |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה לא מקרי ולא סתם- לדעתי האגרסיביות שמאפיינת את הנהיגה כאן פחתה פלאים,
כי במלחמה בעזה יש מוצא "ראוי" לאגרסיביות, ואז היא לא מקבלת ביטוי על הכביש.
לנהגים יש גם הרבה יותר סולידריות ואחווה אחד כלפי השני, (בזמן מלחמה יש אחדות , סולידריות
וכולי) וממילא פחות כעס ויותר הזדהות עם שאר הנהגים.
אנ י לא פסיכולוגית, אבל זה ברור לי.
דיבר על הנושא הזה איזשהו חוקר בטלביזיה לפני יומיים...
הוא טוען שהסיבה היא תחושת שיתוף של האזרחים במצב. כלומר, אנשים מרגישים שזה מצב חירום והדרך שלהם לתרום למאמץ היא לנהוג במשנה זהירות.
אתה צודק בהחלט ...
גם ברמת הפשיעה חלה ירידה משמעותית בזמן מלחמה ...
למרות שיש סטיגמה על תרבות הנהיגה של נשים ...
מי שאחראים לרוב התאונות ה"מושקעות" הם הגברים ...
כנ"ל לגבי הפשיעה, רוב ה"דוקרים", "פורצים", "שודדים" ...
הינם גברים !!!
בזמן לחימה הם מגוייסים ועיני כל כוחות הביטחון נשואות אליהם.
מטרור לגיבור ... ההסברה של המדינה כלפי העורף היא אחווה ואחדות,
משדרים לכולם "כולנו אחים" ! כך שלא נעים שכשאתה במילואים אני אפרוץ לך לבית !
הערבים בסגר אז אין מי שיפרוץ לך את הרכב ?
אז מה מפריד בין פחות תאונות ופחות פשיעה ? צו 8 !!!!
בשום אופן לא!!!
אולי...
אז כדאי להיות עצובים?
אולי... רק אולי....
כשהמורל לא משהו - חודרת לה עצבות מוזרה...
כשעצובים, כנראה יש פחות חשק לבילויים...
פחות מבלים - אומר פחות שיכורים על הכביש....
אולי...?
אולי אם נבין למה זה, ניתן יהיה להסיק מזה על צעדים שצריך לנקוט כד להפחית תאונות...
איכשהו, זה נשמע לי מובן מאליו, לא יודעת למה.
שמעתי על כך בעבר, וזה נשמע לי הגיוני.
אולי כי מבינים שיש דברים חשובים יותר מאשר למהר בשתי דקות, או מי עקף אותי.
לדעתי, אולי זה קשור לכך שאנשים יותר דרוכים..יותר מעורבים ברמה הלאומית, ואז אולי חושבים גם על החיים בכביש..ועל המחיר של נהיגה פושעת.
אולי סטטיסטית גם בדרום לא יצאו אנשים מהבית כמעט..אז כבר פחות אנשים על הכבישים..צריך לעשות פילוח מדויק ולבחון.
יתכן...
אבל יש לי תחושה שמעורב בזה משהו יותר משמעותי...
ידוע שגם במלחמות וגם בתאונות מעורבים בעיקר גברים (כפי שאתה מציין...)
וכן ידוע שאנו, הגברים, לא יכולים לבצע יותר ממשימה אחת בו-זמנית