אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי אצלך בדירה. זה היה כמו להיכנס לארמון של מלך שותק. ארמון של יצירה אנושית. ואתה- מלך אמיתי. ושותק.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שנשקת לשפתותיי זה היה כמו להרגיש את גן העדן חי, קיים, נושם ושותק. נשיקה חסרת גבולות. עונג שלא נגמר גם אחרי שיצאתי מן הארמון שלך.
אני זוכרת את הפעם השנייה שהגעתי לארמון. כבר לא שתקת. השמעת לי את רחשי ליבך. נגעת בלב שהשתוקק לאהבה הזו. נתת להבין שכן. ושתקת.
נגעת וברחת. גן העדן החל להיעלם מחיי. העצבות הפכה ליומיומית. הגעגוע הפך לכאב לילי.
לשתיקות שלך.
לפני חודש ראיתי אותך שוב. מלך אמיתי ושותק. ולצידך המלכה השנואה הזו.
אני זוכרת את הפעם הראשונה ששנאתי אותך. שנאתי באהבה גדולה. אהבתי בשנאה דוקרת.
תמיד תהיה שם. במציאות שרציתי לעצמי. בחלומות שרציתי להגשים.
נגעת באמת שלי. נתת לי לחדור אליה. חדרת גם אתה.
ושתקת. לעולם.
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שגיא הכוכב בלבן.
כואב.
כיכבתי.
שמת לב?
את הפוסט כתבתי ב18:18 בתאריך 18.
ההודעה שלך נשלח ב3:33
ההווה אומר:
לא סתם הגעת לכאן. (טוב נו , סתם משחקי מספרים...אממממ...)
המאכלת אינה בתוכי.
יש געגוע ורצון לדבר שלעולם לא יתממש.
זה חלק מהחיים.
המאכלת יצאה בדמות כתיבה, בכי והבנה- שמי שאינו איתי, פשוט אינו ראוי לי.
הראוי יגיע עוד מעט. זה ברור לי.
תודה פנדה מתוק!
אלו ששותקים מסתמכים על כוח המחשבות והדמיון של העומדת/שוכבת מולם. ככל שהכוח חזק יותר כך הם מקבלים יותר מבלי להתאמץ כלל.
ככל שהכוח חזק יותר כך הנפילה מגבהיי הציפיות והאהבה כואבת יותר, כך המעבר מאהבה יוקדת לשנאה מאכלת קל יותר.
אל תשאירי את המאכלת בתוכך.
סכינים בבטן אף פעם לא עושים טוב לאף אחד
uoy htiw eb ecrof eht yam
תודה תודה מותק
אני מעודדת.
מתגעגעת אלייך, מלכה שלי.
סורי, אין לי אף כוכב.
את מותק את.
קבלי כוכב ותתעודדי!
אוףףףףףףףףףף.
אחזור עם הפטפטן מחר.
יקירתי,
את מלכה
איתו ובלעדיו
ואל תשכחי זאת
אף לא לרגע אחד
<מנסה להעניק כוכב. מדבר. לא שותק>