כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    ד"ר אבו אל עייש וגברת הייד

    37 תגובות   יום ראשון, 18/1/09, 12:44

    רציתי לכתוב על משהו אחר, לשכוח מעזה, להניח לה שתעלם מן התודעה. הרי אין מקום בעולם יותר מטריד מן הרצועה הזו, שמסרבת להניח לנו, שרודפת אחרינו וממאנת להבין כי עם חפץ שלום אנחנו. באמת, רציתי לכתוב על מקום אחר וזמן אחר, לשוב ולעסוק בזוטות האהובות עלי, בשאלות של תרבות, פוליטיקה וחברה צרפתית. אבל עזה היא סרבנית קשת עורף, מתעקשת כל העת להכריח אותנו להביט לכיוונה ולראות את בבואתנו במראה.

    האישה הגסה שהתנפלה על ד"ר עז א-דין אבו אל עייש,  ששכל את שלושת בנותיו מירי חיילי צה"ל וששלושת בנותיו האחרות פצועות, בעת מסיבת העיתונאים בבית החולים שיבה בתל השומר, היא פרצופה האמיתי של ישראל. אם היינו זקוקים לתמונה שתבהיר מי אנחנו כיום ולאן הידרדרה האומה בעלת הצבא המוסרי ביותר בעולם, הרי התמונות שהגיעו מבית החולים לא הותירו מקום לספקות.

    רופא אציל נפש, שגם בשעת צרתו, מסוגל לומר, שהוא מקווה שבנותיו תהיינה הקורבנות האחרונים של המלחמה הזו. אדם שכל עולמו חרב עליו ואינו יודע את נפשו מצער ועדין מסרב לראות בישראל אויב. מותקף על ידי אישה שכל מה שיש לה להגיד לעולם, זה שיש לה שלושה בנים בצבא ומי יודע מה הוא הפלסטיני החביא בביתו. האלימות של שפת גופה, חוסר יכולתה לשלוט בעצמה, תוקפנותה אל מול האדם הרצוץ והשבור שמולה ואל מול שלל ערוצי הטלוויזיה הבינלאומיים, הם תמונת הראי המכוערת שלנו.

    כך התגלתה האמת, על העיוורון הקולקטיבי שלנו, על חוסר היכולת שלנו לגלות ולו מעט חמלה, על חוסר יכולתנו לראות את האדם ולא רק את האויב. כך נחשפה האמת, על אמונתנו העיוורת בצדקתנו, למרות מספרם הבלתי נתפס של קורבנות אזרחיים של ילדים ונשים, שבלשון צה"לית הפכו  "ללא מעורבים. אני מניח שהאישה הזו, גם היא נתפסה בשעת צער ומצוקה ואולי גם אחד מילדיה נפצע בקרב, אך דבר מכל אלו איננו מצדיק את ההתנפלות ההמונית הזו שלה, ששרטטה בדייקנות מפחידה את קוצר הראות שלנו כחברה.

     

    ד"ר עז א-דין אבו אל עייש הוא רק דוגמא אחת לאופן האלים והבלתי מתפשר בו צה"ל פעל בתוככי הרצועה. כמותו יש עוד רבים. אזרחי עזה היוצאים הבוקר מן ההריסות וממקומות המחבוא, לא יאשימו את החמאס ולא יראו בחורבן שהמיתה ישראל על הרצועה את אשמתם. כי הרצועה למודת הסבל למדה על בשרה, כל מה שמעניין את ישראל הוא אותו שקט בטחוני, מרגע שהיא תשיג אותו, עזה תשכח. יותרמכך,  גם אם יכעסו על החמאס, האם יש להם אלטרנטיבה, האם יש מנהיגות אחרת?

    במחצית השנייה של 1971 הצליח אלוף ישראל המהולל אריק שרון לחסל את הטרור ברצועה. האלימות שהפעילו שרון ויחידותיו במשך כחצי שנה בעזה, והמחיר האנושי הגבוה של מעל לשבע מאות הרוגים פלסטינאים, הובילו לשקט יחסי ארוך שנים ברצועה, וכך למרות ביקורת שנשמעה בחדרי המטכ"ל על השיטות הפסולות בהן נקט שרון ועל עודף האלימות שהפעילו היחידות הישראליות בעזה, הפעולה התקבלה כמוצלחת. אך השקט בעזה היה כמובן זמני ורק מעל פני השטח, כי ישראל לא הציבה כל אלטרנטיבה לכיבוש.

     

    בפרוץ האינתיפאדה הראשונה רדפו חיילי צה"ל בסמטאות העלובות של רצועת עזה אחר זורקי אבנים, מניפי

    דגלים וכותבי סיסמאות. צבא שלם נרתם על מנת לדכא את ההתקוממות העממית ועל מנת לשבור את רוחו של העם הפלסטינאי. שברנו להם ידיים ורגליים, סגרנו בהדרגתיות את היציאה מהרצועה לעבודה, רדפנו אחריהם, עצרנו אותם וירינו בהם רימוני גז וכדורי גומי, אך ללא הועיל.

    כך משלב לשלב אנו מגברים את הכוח, מעצימים את המתקפה, חסים פחות על החיים ועל האזרחים. אך גם אנו משלמים על כך מחיר כבד, עינינו כהו, ליבנו גבה. מה שנתפס בעבר כבלתי אפשרי, הפך ברבות השנים, למציאות טריוויאלית, מחיסולים מן האוויר ללא משפט, עד לפגיעה בבתי מגורים ובתי ספר כחלק מהלחימה.

     

    כאשר תמה מלחמת לבנון השנייה, האמנתי שיצא ממנה, דבר אחד טוב, היא תלמד אותנו שיעור ביוהרה, היא תכריח אותנו להבין את מגבלות הכוח. מלחמת עזה תפחה על פני, לא למדנו דבר. הבעיות שלנו עם מלחמת לבנון השנייה, לא היו בשאלה מדוע יצאנו למלחמה, אלא למה לא היינו מוכנים אליה? לכן עתה מלחמת עזה נתפסת כהצלחה. 

     

    ניצחנו, זו המילה העומדת על כל הלשונות הבוקר. ניצחנו ויכולנו להם, החלשנו את החמאס, הראנו להם את נחישותנו, ניערנו מעל עצמינו את בושת לבנון, קבענו תג מחיר גבוה לירי. ניצחנו, אומר לנו הדרג המדיני והצבאי ומתכונן ללכת אל מערכת בחירות קצרה, בה כל השאלות המהותיות לא תשאלנה, בה הנושא המרכזי שוב יהיה ביטחון והשאלות על פנינו כחברה על שוויון, איכות סביבה וצדק לא תשאלנה.

       

     

    כאשר ייחלשו תופי המלחמה ונתבונן יום אחד, על המלחמה הזו במבט לאחור, נזהה אותה כעוד שלב במצעד האיוולת שלנו, כרסום נוסף במעמדנו העולמי, עוד צעד המרחיק את האפשרות ליחסי שלום והקמתה של מדינה פלסטינאית עתידית. עוד ניצחון של תפיסת העולם האומרת שהסכסוך הזה איננו פתיר ולכן צריך כל העת לנהל אותו על אש קטנה ככל האפשר ולחיות לנצח על החרב.    

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/1/09 23:10:

       

      כאילו נכנסת לי לראש וכתבת.

      אני כאן חותמת על כל מילה.

      לא באתי לקרוא קודם כי הייתי כל כך עסוקה שם אצלי, באותו נושא, והגעתי לרמות של תשישות שלא ידעתי שפוסט יכול לגרום להן...

      :)

          

      כתבת כאן כל כך מדויק וברור.

      הלוואי שעוד אנשים היו יכולים לראות את האמיתות הכואבות האלה.

           

       

        19/1/09 12:39:

      צטט: סמדר סיימונס 2009-01-19 11:05:19

      מסכימה איתך.

      יורם קניוק כתב שלבנה שטרן "מחקה במכה אחת אלפיים שנה של ניסיון יהודי להיות בני תרבות."

       

       קראתי הבוקר את דבריו של יורם קניוק

      אכן תמיד קל להרוס את מה שנבנה בעמל רב לאורך שנות היסטוריה ארוכות 

        19/1/09 12:37:

      צטט: משה לוין 2009-01-19 09:12:42

      למולי וכולם

       

      אני רוצה להפנות אתכם לספר שלי שיצא השנה לאור. הספר "דמי מלחמה בשלום" מבוסס על חוויותי כקצין מילואים במבצע חומת מגן, אך הוא נכתב כרומן היסטורי פילוסופי ולא כרומן חוויות אישיות של חייל.

      ראו קישור    http://ggs-geo.com/book.htm

       

      אני מצרף ציטוט מהספר שעיקרו היכולת שלנו להיות שותפים לכאב של האחר.

       

      "לארץ הקודש אין עניין בעוד סבל קטן של נזיר מתבודד, כי מהו סבלו של נזיר אחד מול

      כל הסבל והעוול שידעה הארץ הזו. איש אינו עושה עוול מרצונו. האמנם כך הוא? סבל ועוול ברא אותם. סבלו של יצחק העקוד למזבח ועוולו של ישמעאל המגורש למדבר. בארץ הזו הזיכרון הוא ארוך, נמשך מאז תחילת הימים ויימשך עד קץ הדורות. כל עם נושא את סבלו, כל עם מנופף לראווה בעוולותיו. ראו, סבלי רב יותר, אומר

      האחד, כי בי בחר האל לעם סגולה. ראו, עוולותיי גדולים יותר, אומר השני, כי גורשתי מביתי למדבר ובכל דור אני שב ומגורש. הדם חוזר וזורם במעגלים, מה אכפת לו לדם, סבל ועוול אחד הם,

      ובמקום בארות מים חיים המרווים את הנפש הולכות ונכרות בארות השטנה והעושק. בארות המרוות את האדמה בדם יושביה. וכה רבים הם השטנה והעושק עד כי שכחו יושבי הארץ הזו כי פעם, לפני שנים רבות, במקום אחד בארץ הזו, ניצבו מאוחדים בסבלם ועוולם. כפולים בשיר כאבם כבנים אחים. "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה."

       

       משה תודה רבה על הדברים. מעיון ראשוני בדברים ובפרסום לספרך נשמע ספר מאוד מעניין

       

        19/1/09 12:37:

      צטט: מיא 2009-01-19 02:34:09

      באמת ניצחנו?

       החיילים שיצאו מהרצועה בשוך הקרבות סימנו ויי בידיהם

      אז כנראה שניצחנו

       

       

        19/1/09 11:05:

      מסכימה איתך.

      יורם קניוק כתב שלבנה שטרן "מחקה במכה אחת אלפיים שנה של ניסיון יהודי להיות בני תרבות."

        19/1/09 09:12:

      למולי וכולם

       

      אני רוצה להפנות אתכם לספר שלי שיצא השנה לאור. הספר "דמי מלחמה בשלום" מבוסס על חוויותי כקצין מילואים במבצע חומת מגן, אך הוא נכתב כרומן היסטורי פילוסופי ולא כרומן חוויות אישיות של חייל.

      ראו קישור    http://ggs-geo.com/book.htm

       

      אני מצרף ציטוט מהספר שעיקרו היכולת שלנו להיות שותפים לכאב של האחר.

       

      "לארץ הקודש אין עניין בעוד סבל קטן של נזיר מתבודד, כי מהו סבלו של נזיר אחד מול

      כל הסבל והעוול שידעה הארץ הזו. איש אינו עושה עוול מרצונו. האמנם כך הוא? סבל ועוול ברא אותם. סבלו של יצחק העקוד למזבח ועוולו של ישמעאל המגורש למדבר. בארץ הזו הזיכרון הוא ארוך, נמשך מאז תחילת הימים ויימשך עד קץ הדורות. כל עם נושא את סבלו, כל עם מנופף לראווה בעוולותיו. ראו, סבלי רב יותר, אומר

      האחד, כי בי בחר האל לעם סגולה. ראו, עוולותיי גדולים יותר, אומר השני, כי גורשתי מביתי למדבר ובכל דור אני שב ומגורש. הדם חוזר וזורם במעגלים, מה אכפת לו לדם, סבל ועוול אחד הם,

      ובמקום בארות מים חיים המרווים את הנפש הולכות ונכרות בארות השטנה והעושק. בארות המרוות את האדמה בדם יושביה. וכה רבים הם השטנה והעושק עד כי שכחו יושבי הארץ הזו כי פעם, לפני שנים רבות, במקום אחד בארץ הזו, ניצבו מאוחדים בסבלם ועוולם. כפולים בשיר כאבם כבנים אחים. "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה."

       

        19/1/09 01:54:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2009-01-18 23:38:38


      חבל שעירבת את רגשות הכאב והצער על אובדן הילדות של הרופא עם הביקורת על

       

      תגובות צה"ל לטרור.

       

      חבל שדמות של אם יצרית מלאת מועקה וחרדות זוכה להתלהמות צדקנית מהסוג של -

       

      איך היא מעיזה לדבר כך.

       

      גימדת את כאבו בכך שטרחת להעלות אותה על נס כדמות יישראלית ייצוגית, אחת

       

      שעושה רעש מיותר.

       

      סליחה באמת. גם אני אימא של חייל והיא לא אני ואני לא היא. אבל היא מסמלת משהו

       

      מאוד בסיסי שגם אני כאימא רוצה להטיח בכל מי שמאיים על ילדיי. גם אם הוא רופא

       

       צדיק מעזה ששכל ברגע זה את ילדיו. גם אם הוא לא אשם. הוא מסמל את העזתים.

       

      והעזתים מסמלים את הפלשתינאים. והפלשתינאים הם מוסלמים. וחלק גדול ממוסלמים

       

      אצילי נפש אלה הפכו לפונדמנטליסטים בלתי נלאים שידם רוחצת בדם רב  ובנשק תחת

       

      כל עץ רענן.

       

       

      אלא שאני לא מתיימרת. אינני צדקנית. אני ציונית. אין לי ארץ אחרת. אין לי

       

      לאן ללכת. אתה בוודאי יודע שהממלכה ההאשמית מאפשרת לכל פלשתינאי

       

      לעבור לירדן ולקבל אדמה ובית. הוא נדרש רק לוותר על האזרחות הפלשתינאית

       

      שלו. למה זה לא מסתייע? כי הפלשתינאים מעדיפים להיות פליטים על גבו של

       

      העולם והסיוע הבינלאומי. אין להם כוונה להפר את מורשת הפליטות הנהדרת

       

      הזאת. כל עוד זה כך, לא נותר לנו אלא להרוויח זמן, בכל פעם עוד כמה דקות,

       

      שעות, שנים.

       

      וכשחוטבים עצים עפים גם שבבים ועם כל הצער נהרגים גם ילדים חפים.

       

       

       

       ניצה היקרה,

       

      אני לא שואל איך היא מעזה לדבר כך, אני רק עצוב שאלו פנינו. אני מצפה מכל אדם באשר הוא, שידע במצבים מסוימים להפגין גדולה ולהפגין כבוד אל מול חורבן עולמו של אדם. אדם שעברו כאיש שלום ידוע, אדם שאיבד את שלוש בנותיו יום קודם, אדם שמכריז שהוא מוכן שילדותיו תהיינה הקורבן אם זה מה שנדרש כדי לסיים את הסיכסוך. ראיתי את האשה ההיא והתביישתי. התביישתי במי שאנחנו הפכנו להיות. בסיפורי העבר על ישראל המוסרית, הגאווה הייתה איך בתי חולים בישראל מטפלים גם באויבים כבני אדם, מבלי בכלל לפקפק בחובתם. כיצד הפכנו לאומה שרואה באחר רק רוצח. זה החלק שמפחיד אותי. זה החלק שמטריד אותי. לא בגלל שהפלסטינאים צדיקים ואנחנו לא. אלא שעתידנו וזכויותינו המוסריות יכולות להישמר רק כל עוד אנו נפגין אמות מידה מוסריות וראוייות. ברגע שנחדל מכך, נאבד גם את זכויותינו. לגבי האפשרות של פלסטינאים לזכות באזרחות ירדנית... אין חיה כזו. זה היה נכון עד 54 ואחר כך נוצרה שיטה מורכבת של תעודות בשני צבעים בשנות השמונים לאזרחים מסוגים שונים...  

        19/1/09 01:34:

      צטט: yairgil 2009-01-18 23:51:53

      מולי

       

      אני נחרד מעוצמת הצביעות והצדקנות שלך ושל חלק ממגיביך כאן.

       

      בשנות האינתיפאדה השנייה נרצחו כאלף ישראלים, כמעט כולם אזרחים. רוצחיהם חיפשו במכוון התקהלויות אזרחיות גדולות ככל האפשר כדי לפוצץ את עצמם בתוכם. שולחיהם חגגו את הצלחת מבצעיהם המתוחכמים והציבור ברחוב הפלסטיני צהל בחלוקת סוכריות. אלה האויבים שלנו וזו דרכם. הם שמים ללעג את חיבוטי המצפון ואת מגבלות המוסר שלנו ובונים עליהם את אסטרטגיות הלחימה שלהם.

       

      האם אני רוצה להיות כמוהם? חס וחלילה. האם אנחנו מתדרדרים לשם? אני מקווה שלא. אבל כל דיון צדקני במעשיה הנוראים של ישראל, המנתק עצמו מההקשר ומהאופי של הסיטואציה ושל האויבים בהם אנחנו נלחמים, הוא הזוי במקרה הטוב ומרושע במקרה הרע.

       

      מיא, אחת מהאושיות כאן, הציעה ברצינות את הפתרון התרבותי והמוסרי היאות לסיטואציה של טרום המלחמה: פינוי יזום ומסודר של אזור הדרום כולו - כמיליון איש - הרחק מטווח הטילים (לאן בדיוק, לא פירטה). היא לפחות הלכה עד הסוף עם ההגיון שלה. אחרים לעומתה, פשוט מגלגלים עיניים לשמיים ומקוננים על אובדן מצפוננו, בלי לטרוח ולציין את הפתרונות החליפיים שלהם.

       

       

       יאיר, העובדה שהיריב נוקט בשיטות מגונות איננה מאלצת אותי להשיב לו באותו מטבע, בוודאי לא אם אין בכך תועלת מלבד להשיב באותו מטבע. מעולם לא תמצא בדברי, אני חושב, שיח המנותק מן ההקשר ההיסטורי ומאופי המאבק. אינני פצפיסט ואינני מאלו החושבים שכול סכסוך יכול בהכרח להיות מיושב באופן סופי ובשיח. אך אם זאת השאלות שמטרידות אותי היא שאלת המטרה, האמצעי והדרך. כן הפלסטינאים החמיצו הרבה הזדמנויות היסטוריות, כן, הם לא נחמדים. אך קשה להתחמק מן העובדות הפשוטות. גם אנו עשינו מעט מאוד בשביל להוביל לפיתרון הסכסוך בשנים האחרונות. גם אנחנו עשינו שלל טעויות. כאשר נתבונן במערכה הנוכחית על עזה ממרחק הזמן, מה יהיו ההשגים שהצדיקו את שפיכות הדמים הזו? אם היית אומר לי שהקורבנות הללו הם שיבטיחו עתיד טוב יותר לשני העמים, אולי הייתי יכול לקבל, אך אני חושש שאנו צועדים בכיוון ההפוך ובאופן עקבי. ההגיון הפועל באופן קבוע במלחמה בטרור ובחמאס, הוא קודם להבטיח את הביטחון ורק אז לדבר, אך על מנת להבטיח את הביטחון צריך להמשיך ולאמלל את חייהם של מאות אלפים שמתוך הייאוש מצטרפים למעגלי השינאה. כך אנו לכודים במעגל תמידי של שינאה ומוות. את המעגל הזה צריך לפרוץ. אין לי מתכון בטוח, אך אני חושב שבדרך העימות אנו בוודאי לא נגיע לארץ המובטחת. 

         

       

        18/1/09 23:51:

      מולי

       

      אני נחרד מעוצמת הצביעות והצדקנות שלך ושל חלק ממגיביך כאן.

       

      בשנות האינתיפאדה השנייה נרצחו כאלף ישראלים, כמעט כולם אזרחים. רוצחיהם חיפשו במכוון התקהלויות אזרחיות גדולות ככל האפשר כדי לפוצץ את עצמם בתוכם. שולחיהם חגגו את הצלחת מבצעיהם המתוחכמים והציבור ברחוב הפלסטיני צהל בחלוקת סוכריות. אלה האויבים שלנו וזו דרכם. הם שמים ללעג את חיבוטי המצפון ואת מגבלות המוסר שלנו ובונים עליהם את אסטרטגיות הלחימה שלהם.

       

      האם אני רוצה להיות כמוהם? חס וחלילה. האם אנחנו מתדרדרים לשם? אני מקווה שלא. אבל כל דיון צדקני במעשיה הנוראים של ישראל, המנתק עצמו מההקשר ומהאופי של הסיטואציה ושל האויבים בהם אנחנו נלחמים, הוא הזוי במקרה הטוב ומרושע במקרה הרע.

       

      מיא, אחת מהאושיות כאן, הציעה ברצינות את הפתרון התרבותי והמוסרי היאות לסיטואציה של טרום המלחמה: פינוי יזום ומסודר של אזור הדרום כולו - כמיליון איש - הרחק מטווח הטילים (לאן בדיוק, לא פירטה). היא לפחות הלכה עד הסוף עם ההגיון שלה. אחרים לעומתה, פשוט מגלגלים עיניים לשמיים ומקוננים על אובדן מצפוננו, בלי לטרוח ולציין את הפתרונות החליפיים שלהם.

       

       


      חבל שעירבת את רגשות הכאב והצער על אובדן הילדות של הרופא עם הביקורת על

       

      תגובות צה"ל לטרור.

       

      חבל שדמות של אם יצרית מלאת מועקה וחרדות זוכה להתלהמות צדקנית מהסוג של -

       

      איך היא מעיזה לדבר כך.

       

      גימדת את כאבו בכך שטרחת להעלות אותה על נס כדמות יישראלית ייצוגית, אחת

       

      שעושה רעש מיותר.

       

      סליחה באמת. גם אני אימא של חייל והיא לא אני ואני לא היא. אבל היא מסמלת משהו

       

      מאוד בסיסי שגם אני כאימא רוצה להטיח בכל מי שמאיים על ילדיי. גם אם הוא רופא

       

       צדיק מעזה ששכל ברגע זה את ילדיו. גם אם הוא לא אשם. הוא מסמל את העזתים.

       

      והעזתים מסמלים את הפלשתינאים. והפלשתינאים הם מוסלמים. וחלק גדול ממוסלמים

       

      אצילי נפש אלה הפכו לפונדמנטליסטים בלתי נלאים שידם רוחצת בדם רב  ובנשק תחת

       

      כל עץ רענן.

       

       

      אלא שאני לא מתיימרת. אינני צדקנית. אני ציונית. אין לי ארץ אחרת. אין לי

       

      לאן ללכת. אתה בוודאי יודע שהממלכה ההאשמית מאפשרת לכל פלשתינאי

       

      לעבור לירדן ולקבל אדמה ובית. הוא נדרש רק לוותר על האזרחות הפלשתינאית

       

      שלו. למה זה לא מסתייע? כי הפלשתינאים מעדיפים להיות פליטים על גבו של

       

      העולם והסיוע הבינלאומי. אין להם כוונה להפר את מורשת הפליטות הנהדרת

       

      הזאת. כל עוד זה כך, לא נותר לנו אלא להרוויח זמן, בכל פעם עוד כמה דקות,

       

      שעות, שנים.

       

      וכשחוטבים עצים עפים גם שבבים ועם כל הצער נהרגים גם ילדים חפים.

       

       

        18/1/09 23:16:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-18 16:17:48

      צטט: rachel~ 2009-01-18 13:54:22

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-18 13:47:09

      צטט: rachel~ 2009-01-18 13:36:18

      אכן אציל נפש והיא אשה נוראית.

       אני רוצה להאמין שאף אשה אחרת לא היתה נוהגת כמוה גם אם יש לה בנים בצבא.

       

       

       היא לא היתה לבדה במתקפה על הרופא  וגם הבוקר ראיינו אותה ברשת ב'. לצערי לא שמעתי את הראיון עצמו אבל הציגו אותה לקראת הראיון ללא כל הסתייגות מדבריה.  

       עוד יראיינו אותה היא הבובלילית של המלחמה. יהיה לה בסוף גם רינגטון משלה

       

       בדקתי הבוקר את כל העיתונים ולא מצאתי בתיאור האירוע אף לא מילת גינוי. הציגו את המקרה כעימות בין ישראלית לפלסטינאי וזהו. 

       מי שהשאיר,כמוני  את הטלויזיה על ערוץ 2 מ 6 בערב ראה לפחות 5 פעמים את העימות ולאחר מכן את הפיוס,שערוץ 2 יזם.. לא פחות נורא.

       

        18/1/09 22:49:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-18 21:55:40

      צטט: ransom stark 2009-01-18 19:48:41

      מולי כל הכבוד, אבל לצערי המצב יילך יחמיר. אנחנו נמצאים בספירלה של התאבדות.

       

      הדור הבא (לפי סקרי התיכונים) הולך אחרי ליברמן. אז העתיד שחור משחור.

       אני עדין שם את מבטחי בדיאלקטיקה, מתוך אמונה שהקיום האנושי הוא כמטוטלת

      אחרת הייתי נוטש את המערכה ונס על נפשי

      כתבת את אחת המילים החשובות שקראתי כאן, רק שפשוט צריך לעדכן אותה:

       

      מה שאנחנו רואים כאן, זו מערכת דואלית לכשעצמה, קרי, שמאל וימין שמיוצרים ומתוכננים מתוך אותו קונצנזוס. המטוטלת הזו שהתייחסת אליה, היא מטוטלת בין צדדים שנקבעו מראש, ואשר גבולותיהם משאירים בחוץ השפעות אלטרנטיביות. לכן זו ספירלה שמצאת במצב של תאוצה, כששום תנועה של המטוטלת יכולה לעצור את הדהירה במדרון, אלא רק לשנות את אופי הדהירה. את הדהירה עצמה רק כוח חיצוני יכול לעצור.

       

      ובתרגום למצב הפרקטי - אין שום סיכוי לפשרה, כי לא מכירים כאן במושג הזה, ולא מכירים בזה שיש צד שני ושיש לו תחושות, רצונות ושאיפות. צריך צד שלישי שיהיה מסוגל לא להתייחס לישראל כמדינת חסות.

        18/1/09 22:02:

      צטט: life3 2009-01-18 20:53:32

      מולי אל תלביש עלינו את האשה הזאת ואת התיק הזה.

      אין סתירה בין צער עמוק על טרגדיה אנושית במלחמה וצורך  למנוע אותה ואחרות - לבין תמיכת הרוב בישראל בניסיון ללמד את החמאס שאין לו אישור ורישיון לירות חפשי אל ריכוזי אוכלוסיה אזרחית.

      אני מאמין כי רוב הציבור בישראל חש צער על הטרגדיה של הרופא העזתי - כשם שחש שצריך להשתיק את מקורות הירי בעזה ולסגור את נתיב הטילים מאירן - לפני שיפלו על שיינקין. 

      גם ההשוואה בין עידן שרון בפרדסים לבין המציאות של היום - אינה, בכל הכבוד, השוואה של ממש. אותו שרון הוא זה שעשה את ההינתקות שלו ושלנו מן העבר ההוא - והפעם הם אלה שאינם חפצים להינתק.  

      אבל כן, במלחמה על דעת הקהל העולמית איבדנו נקודות. מפני שעזרה רפואית והומניטרית אפשר היה להגיש לאוכלוסיה האזרחית בעזה כבר מיומה הראשון של המלחמה. ומפני שסגירה הרמטית של שטחים לסיקור עיתונאי יוצרת בומרנג בבקר שאחרי המלחמה. 

       אני מאוד מקווה שאתה צודק במקרה של היכולת שלנו לחמול. לא עשיתי סקר מייצג אך לא זו הייתה תחושתי כאשר שוחחתי עם אנשים שונים ורבים היום. אבל אני אשמח לגלות שהיא מקרה בודד. אני חושב כמוך שסגירת רצועת עזה לעיתונות הייתה שגיאה. כי התקשורת המערבית רגישה לכך יותר מאשר לאלימות עצמה. עקבתי אחר השידורים מצרפת והם כל הזמן חזרו על כך. עבור אירופאים רבים זהו סמל למשטר חשוך ופרימטיבי ומכיוון שבכל מקרה הגיעו תמונות מן התופת אינני מבין איה הרווח שלנו בסיפור הזה. 

       

        18/1/09 21:58:

      צטט: חדר 101 2009-01-18 19:59:30

      אתה כנראה לא קורא מספיק טוקבקים ברשת אם אתה חושב שאנחנו עם רודף שלום וצדק.

      נכון יותר יהיה לומר שאנחנו מיעוט רודף שלום וצדק בתוך עם של רודפי דם וצמאי מלחמה.

      לא היו מספיק לוויות צבאיות והציבור לא קיבל את ליטרת הדם שלו, ככה זה מרגיש לפחות.

       

      ואני, למרות השיער הקצר מצליחה איכשהו לארגן שתי צמות ובשיא התמימות לשאול למה? למה אנחנו צריכים את זה בכלל?

       

       אני דווקא הייתי בתחושה שאני קורא יותר מדי טוקבקים

      אבל יכול להיות שזה היה באתרים הלא נכונים.

      לא משנה אורכו של השיער

      תמיד אפשר לחבוש פאה ולגלגל עיניים

       

       

        18/1/09 21:55:

      צטט: ransom stark 2009-01-18 19:48:41

      מולי כל הכבוד, אבל לצערי המצב יילך יחמיר. אנחנו נמצאים בספירלה של התאבדות.

       

      הדור הבא (לפי סקרי התיכונים) הולך אחרי ליברמן. אז העתיד שחור משחור.

       

       אני עדין שם את מבטחי בדיאלקטיקה, מתוך אמונה שהקיום האנושי הוא כמטוטלת

      אחרת הייתי נוטש את המערכה ונס על נפשי

       

        18/1/09 21:53:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-01-18 19:41:10

      העיתונאי עפר שלח כותב היום ב-NRG:
      "ישראל כולה תצא משלושת השבועות האחרונים כמדינה מטורפת, במובן הבעייתי ביותר של המילה. מדינה שיש לה צבא מעצמתי וכוח השמדה בלתי נתפס, הטובלת ברחמים עצמיים וחוסר ביטחון.

      חברה מוכת שינאה ותאוות דם ברמה ההולכת ומתקרבת לזו של אויביה, שפעם רצתה להיות אור לגויים והיום מתגאה בכך שאימצה את סולם הערכים של ולדימיר פוטין. אם זהו ניצחון, אוי למנצחים".
      למאמר המלא:


       

       תודה על ההפנייה, אכן הוא מיטב לתאר את מה שקרה לנו במלחמה האחרונה

       

        18/1/09 21:50:

      צטט: מר רשתות 2009-01-18 17:04:14

      בזמנו עז א-דן שקל לערוך מחקר על רשתות עזרה ובריאות במחנה פליטים עם  שני עמיתים ישראלים; אני אחד מהם.

      אני מתבייש מהתגובות חסרות החמלה והמתלהמות על מותן של 3 מבנותיו ואחייניתו.

       

       

      באווירה הציבורית שנוצרה בשבועות האחרונים ובהוראות האש שנקבעו במבצע זה, אין זה לצערי כה מפתיע שרבים מפתחים כהות חושים.
        18/1/09 20:53:

      מולי אל תלביש עלינו את האשה הזאת ואת התיק הזה.

      אין סתירה בין צער עמוק על טרגדיה אנושית במלחמה וצורך  למנוע אותה ואחרות - לבין תמיכת הרוב בישראל בניסיון ללמד את החמאס שאין לו אישור ורישיון לירות חפשי אל ריכוזי אוכלוסיה אזרחית.

      אני מאמין כי רוב הציבור בישראל חש צער על הטרגדיה של הרופא העזתי - כשם שחש שצריך להשתיק את מקורות הירי בעזה ולסגור את נתיב הטילים מאירן - לפני שיפלו על שיינקין. 

      גם ההשוואה בין עידן שרון בפרדסים לבין המציאות של היום - אינה, בכל הכבוד, השוואה של ממש. אותו שרון הוא זה שעשה את ההינתקות שלו ושלנו מן העבר ההוא - והפעם הם אלה שאינם חפצים להינתק.  

      אבל כן, במלחמה על דעת הקהל העולמית איבדנו נקודות. מפני שעזרה רפואית והומניטרית אפשר היה להגיש לאוכלוסיה האזרחית בעזה כבר מיומה הראשון של המלחמה. ומפני שסגירה הרמטית של שטחים לסיקור עיתונאי יוצרת בומרנג בבקר שאחרי המלחמה. 

        18/1/09 19:59:

      אתה כנראה לא קורא מספיק טוקבקים ברשת אם אתה חושב שאנחנו עם רודף שלום וצדק.

      נכון יותר יהיה לומר שאנחנו מיעוט רודף שלום וצדק בתוך עם של רודפי דם וצמאי מלחמה.

      לא היו מספיק לוויות צבאיות והציבור לא קיבל את ליטרת הדם שלו, ככה זה מרגיש לפחות.

       

      ואני, למרות השיער הקצר מצליחה איכשהו לארגן שתי צמות ובשיא התמימות לשאול למה? למה אנחנו צריכים את זה בכלל?

       

        18/1/09 19:48:

      מולי כל הכבוד, אבל לצערי המצב יילך יחמיר. אנחנו נמצאים בספירלה של התאבדות.

       

      הדור הבא (לפי סקרי התיכונים) הולך אחרי ליברמן. אז העתיד שחור משחור.

      העיתונאי עפר שלח כותב היום ב-NRG:
      "ישראל כולה תצא משלושת השבועות האחרונים כמדינה מטורפת, במובן הבעייתי ביותר של המילה. מדינה שיש לה צבא מעצמתי וכוח השמדה בלתי נתפס, הטובלת ברחמים עצמיים וחוסר ביטחון.

      חברה מוכת שינאה ותאוות דם ברמה ההולכת ומתקרבת לזו של אויביה, שפעם רצתה להיות אור לגויים והיום מתגאה בכך שאימצה את סולם הערכים של ולדימיר פוטין. אם זהו ניצחון, אוי למנצחים".
      למאמר המלא:


        18/1/09 17:04:

      בזמנו עז א-דן שקל לערוך מחקר על רשתות עזרה ובריאות במחנה פליטים עם  שני עמיתים ישראלים; אני אחד מהם.

      אני מתבייש מהתגובות חסרות החמלה והמתלהמות על מותן של 3 מבנותיו ואחייניתו.

        18/1/09 16:18:

      צטט: מנואל-אמיר 2009-01-18 14:06:53

      האישה הזכירה לי איך שאנשים אוהבים להגדיר עצמם כישראלים

      צברים,  קוצני בחוץ ורגיש ועדין בפנים

      לתפיסתי הפירוש ( לא רק לגברת) הוא לא נכון וצריך להיות גס ואטום בחוץ ובפנים במקרה הטוב אולי רגיש רק לעצמו

       כבר מזמן אין קשר בין הצבר לישראלי

      אלו שתי קטגוריות נפרדות

       

       

        18/1/09 16:17:

      צטט: rachel~ 2009-01-18 13:54:22

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-18 13:47:09

      צטט: rachel~ 2009-01-18 13:36:18

      אכן אציל נפש והיא אשה נוראית.

       אני רוצה להאמין שאף אשה אחרת לא היתה נוהגת כמוה גם אם יש לה בנים בצבא.

       

       

       היא לא היתה לבדה במתקפה על הרופא  וגם הבוקר ראיינו אותה ברשת ב'. לצערי לא שמעתי את הראיון עצמו אבל הציגו אותה לקראת הראיון ללא כל הסתייגות מדבריה.  

       עוד יראיינו אותה היא הבובלילית של המלחמה. יהיה לה בסוף גם רינגטון משלה

       

       בדקתי הבוקר את כל העיתונים ולא מצאתי בתיאור האירוע אף לא מילת גינוי. הציגו את המקרה כעימות בין ישראלית לפלסטינאי וזהו. 

        18/1/09 14:06:

      האישה הזכירה לי איך שאנשים אוהבים להגדיר עצמם כישראלים

      צברים,  קוצני בחוץ ורגיש ועדין בפנים

      לתפיסתי הפירוש ( לא רק לגברת) הוא לא נכון וצריך להיות גס ואטום בחוץ ובפנים במקרה הטוב אולי רגיש רק לעצמו

        18/1/09 13:54:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-18 13:47:09

      צטט: rachel~ 2009-01-18 13:36:18

      אכן אציל נפש והיא אשה נוראית.

       אני רוצה להאמין שאף אשה אחרת לא היתה נוהגת כמוה גם אם יש לה בנים בצבא.

       

       

       היא לא היתה לבדה במתקפה על הרופא  וגם הבוקר ראיינו אותה ברשת ב'. לצערי לא שמעתי את הראיון עצמו אבל הציגו אותה לקראת הראיון ללא כל הסתייגות מדבריה.  

       עוד יראיינו אותה היא הבובלילית של המלחמה. יהיה לה בסוף גם רינגטון משלה

        18/1/09 13:47:

      צטט: rachel~ 2009-01-18 13:36:18

      אכן אציל נפש והיא אשה נוראית.

       אני רוצה להאמין שאף אשה אחרת לא היתה נוהגת כמוה גם אם יש לה בנים בצבא.

       

       

       היא לא היתה לבדה במתקפה על הרופא  וגם הבוקר ראיינו אותה ברשת ב'. לצערי לא שמעתי את הראיון עצמו אבל הציגו אותה לקראת הראיון ללא כל הסתייגות מדבריה.  

        18/1/09 13:45:

      צטט: haim*f 2009-01-18 13:30:41

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-18 13:17:36

      צטט: haim*f 2009-01-18 13:09:07

      סלח לי, לא ראי ולא נעליים. דבר בשם עצמך. האישה הזאת ביישה לדעתי בהתנהגותה כל אזרח שפוי (כן, יש הרבה כאלה. לא רק אתה כזה) ואין לקשור בין הויכוח בעד או נגד המבצע לתגובות ספורדיות של טמבל כזה או אחר.

       אני מאוד אשמח לדעת שכך חש רוב הציבורי, לצערי לא בתגובות סביב האירוע, לא בעיתונות ולא בטוקבקים השונים מצאתי עדות מספיק חזקה לכך. 

       

       הטוקבקים לשמחתי לא משקפים כלום, מלבד את עצמם. בסביבתי הקרובה, כל מי שדיברתי איתו לגבי האירוע, הביע שאט נפש מדברי הגברת, כולל כאלה שתמכו במבצע.

       

       אתה מוקף ביותר מדי אנשים שפויים

      (:

       

       

        18/1/09 13:36:

      אכן אציל נפש והיא אשה נוראית.

       אני רוצה להאמין שאף אשה אחרת לא היתה נוהגת כמוה גם אם יש לה בנים בצבא.

       

        18/1/09 13:30:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-18 13:17:36

      צטט: haim*f 2009-01-18 13:09:07

      סלח לי, לא ראי ולא נעליים. דבר בשם עצמך. האישה הזאת ביישה לדעתי בהתנהגותה כל אזרח שפוי (כן, יש הרבה כאלה. לא רק אתה כזה) ואין לקשור בין הויכוח בעד או נגד המבצע לתגובות ספורדיות של טמבל כזה או אחר.

       אני מאוד אשמח לדעת שכך חש רוב הציבורי, לצערי לא בתגובות סביב האירוע, לא בעיתונות ולא בטוקבקים השונים מצאתי עדות מספיק חזקה לכך. 

       

       הטוקבקים לשמחתי לא משקפים כלום, מלבד את עצמם. בסביבתי הקרובה, כל מי שדיברתי איתו לגבי האירוע, הביע שאט נפש מדברי הגברת, כולל כאלה שתמכו במבצע.

       

        18/1/09 13:17:

      צטט: haim*f 2009-01-18 13:09:07

      סלח לי, לא ראי ולא נעליים. דבר בשם עצמך. האישה הזאת ביישה לדעתי בהתנהגותה כל אזרח שפוי (כן, יש הרבה כאלה. לא רק אתה כזה) ואין לקשור בין הויכוח בעד או נגד המבצע לתגובות ספורדיות של טמבל כזה או אחר.

       אני מאוד אשמח לדעת שכך חש רוב הציבורי, לצערי לא בתגובות סביב האירוע, לא בעיתונות ולא בטוקבקים השונים מצאתי עדות מספיק חזקה לכך. 

       

        18/1/09 13:09:
      סלח לי, לא ראי ולא נעליים. דבר בשם עצמך. האישה הזאת ביישה לדעתי בהתנהגותה כל אזרח שפוי (כן, יש הרבה כאלה. לא רק אתה כזה) ואין לקשור בין הויכוח בעד או נגד המבצע לתגובות ספורדיות של טמבל כזה או אחר.

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין