דעה:
-
פוסטים אחרונים
ד"ר אבו אל עייש סודק את אדישות הציבור לנפגעי עזה
מידי יום נהרגים במלחמה בעזה עשרות פלסטינים חפים מפשע ואילו את הפגיעות אצלם בתמונות מרוחקות, דבר שלא ממש משפיע על הרגשות: שיטה זו (כמו גם הקריאה: "שקט-יורים") אמנם מסייעת מאוד לתומכי הלחימה, אך במשטר דמוקרטי, תפקידה של התקשורת הוא לדווח על המציאות, על מקסימום צדדיה ולא לתמוך או להתנגד למלחמות, בהתאם לעמדת הממשלה. אם ננתח את אירוע הירי עצמו, הרי שהוא די שיגרתי, (ועל כך יעידו יותר מ 400 ילדים שנהרגו עד כה) אלא שהפעם, התקשורת לא התעלמה מהטרגדיה (במחי אזכור קצר ותמונה מרוחקת), אלא סיקרה ממושכות את המקרה- דבר שהקשה מאוד על הציבור להשאר אדיש וכך הנפגעים הפלסטינים, לבשו לרגע צורה, קיבלו צלם אנוש- ממש כמו הנפגעים היהודים ולכן הודעתו של דובר צהל, לפיה גם במקרה זה "צהל השיב אש למקור הירי", נתקלה בפחות שלוות נפש- גם אם היא מדוייקת באלף אחוז |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מצרף ציטוט מתוך ספר שלי "דמי מלחמה בשלום" http://ggs-geo.com/book.htm
שהוא רומן היסטורי פילוסופי שנכתב בעקבות השתתפותי במבצע חומת מגן. הציטוט מתמקד ביכולת שלנו להבין את כאבו של האחר וזה כנראה מתאים גם לאירוע הנ"ל.
"לארץ הקודש אין עניין
בעוד סבל קטן של נזיר מתבודד, כי מהו סבלו של נזיר אחד מול
כל הסבל והעוול שידעה הארץ הזו. איש אינו עושה עוול מרצונו.
האמנם כך הוא? סבל ועוול ברא אותם. סבלו של יצחק העקוד למזבח
ועוולו של ישמעאל המגורש למדבר. בארץ הזו הזיכרון הוא ארוך,
נמשך מאז תחילת הימים ויימשך עד קץ הדורות. כל עם נושא את
סבלו, כל עם מנופף לראווה בעוולותיו. ראו, סבלי רב יותר, אומר
האחד, כי בי בחר האל לעם סגולה. ראו, עוולותיי גדולים יותר,
אומר השני, כי גורשתי מביתי למדבר ובכל דור אני שב ומגורש.
הדם חוזר וזורם במעגלים, מה אכפת לו לדם, סבל ועוול אחד הם,
ובמקום בארות מים חיים המרווים את הנפש הולכות ונכרות בארות
השטנה והעושק. בארות המרוות את האדמה בדם יושביה. וכהרבים הם השטנה והעושק עד כי שכחו יושבי הארץ הזו כי פעם, לפני
שנים רבות, במקום אחד בארץ הזו, ניצבו מאוחדים בסבלם ועוולם.
כפולים בשיר כאבם כבנים אחים. "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו
אל מערת המכפלה."
"בדמוקרטיה תפקידה של התקשורת לדוחח על המציאות..."
רק בתיאוריה.
צר לי לאכזב אותך, אבל בדמוקרטיה התקשורת עושה מה שהרוב (העדר) רוצה.
במציאות אנשים רוצים להרגיש יותר מוסריים מאחרים, יותר צודקים, יותר חכמים ויותר כל דבר "טוב". ובשביל זה חייבים להראות חלק קטן מהמציאות שתומך בזה ולהסתיר את הרוב המפריך.
שלא יהיה חלילה מצב שכל אחד רשאי לדעת הכל ולהחליט מה דעתו על התמונה השלמה.
(לדוגמא, אם אנשים יראו מקרוב את העוני, לא יוכלו להמשיך לחגוג באדישות לידו ולהגיד על עצמם שהם מוסריים).
התקשורת היא חלק מהחברה. גם היא בעד לחגוג ולהסתיר כל מה שעלול לקלקל חגיגות ואורגיות של שבחי מוסר עצמיות.
חברה שרוצה להגיד על עצמה שנשקה הטהור הורג 400 ילדים בשבועיים, אף אחד לא יפריע לה באמירות אלה. ואם צריך להסתיר מציאות יסתירו (מעניין מדוע אדם הבטוח בצדקתו מסתיר אותה).
לשחק במילים זו גם מומחיות של תקשורת.
זה נכון, אך מה שהתכוונתי לומר, זה שכל מי שמתלונן על הסיקור המגמתי, החד צדדי ומלבה השנאה של אלג'זירה- שיסתכל במראה.
בהא, היום לא רק ישראל נפגעת מטרור, יש המוני תומכים לישראל ולזכותה שלא לחיות תחת ארטילריה במשך שמונה שנים (גם לאחר יציאת הצבא מהרצועה...) אבל המחיר - קשה וכואב לאוכלוסיה של חפים מפשע שרבות משמשת כבשר תותחים או שפשוט נפגעת "על הדרך", אני בטוחה שיש הרבה אמת מוסתרת תחת ההריסות - משני הצדדים...
טבעי במצב של מלחמה שכל צד בסיקורו מתמקד באבידות שלו ובכאב שלו, התקשורת היא אינה עולמית אלא ישראלית שמייצגת את הצד הישראלי(לא מתכוונת לדעות, אלא לסיקור חדשותי נטו...) כפי שבאל ג'זירה כמו כן ברשתות אחרות מן הסתם מודגש הצד הנגדי.
אחרי שזה נאמר - מלחמה כואבת ועקובה מדם... הצפיה בשידור החי, לשמוע את זעקותיו של האיש - מצמרר
ועוד כועסים על ההסברה .מה אפשר להסביר
ועוד יהיה קשה להסברה בהמשך שיכנסו צוותי התקשורת מחו"ל