המשולש החדש.

ערד – תל-אביב – ירושלים.

לא, לא פספסתם את חניכתו של קו רכבת חדש, וגם לא איזו סלילה של כביש מהיר ויומרני.

אבל בכל זאת, מסתבר, יש בינהן קשר.

ביום רביעי הקרוב הצוות של "כולנו אחת" יוצא לטיול בירושלים.היציאה ב- 06:45 "לפנות בוקר". שתי מכוניות עמוסות יוצאות ממרכז תל-אביב, ליום מרתק בירושלים בהדרכתו של יורם ברגר – איש מיוחד באמת.

בהנחה פרועה, בשלב הזה אתם בוודאי תוהים מה הקשר בין טיולים שנתיים לאלו שסיימו את ענייני בצפר לפני למעלה מעשור (או שניים...), ומה ערד עושה בסיפור הזה (שלא לומר איפה בדיוק זה הישובון הזה שתמיד מזכירים בנשימה אחת עם פרויקט עיירות הפיתוח...).

אז ככה. הנה מגיע ההסבר.

לפני שנתיים פנתה לנובה בחורה בשם אביטל ארגמן ובקשה לקבל ייעוץ לארגון שלה.

נובה, הוא שאמרנו, נותנת שירותי ייעוץ עסקי לעמותות וארגונים חברתיים במודל חדשני, ואחת לכמה חודשים מחדשת את בנק הפרויקטים שלה ומחפשת כיוונים חדשים.

ביקשנו מאביטל למלא את טופס האפליקיישן שלנו, ולשלוח אותו יחד עם אישורי עמותה.

אביטל הבטיחה שתמלא, אבל הזכירה כבדרך אגב שאין ממש עמותה, אלא שמדובר בקבוצת נשים שפועלת יחד.

לא רצינו לתאם פגישה כי נובה מעדיפה עבודה עם ארגונים מעט מבוססים יותר מאשר עם יזמים חברתיים החמושים ברעיון בלבד.

לא שזה לא חשוב – פשוט אינטראקציה של 5 יועצים ויזם היא בעייתית.

אגב, אנחנו מפתחים בחודשים האחרונים שירות חדש ליזמים חברתיים שייתן מענה טוב בהרבה מהקיים בתחום. תאלצו לחכות, אבל זה עומד להגיע...

כך או כך, אביטל לא זומנה למפגש היכרות. פשוט עומס הארגונים שפנו היה אדיר ונאלצנו לסנן.

למי שלא מכיר את אביטל (ובהנחה, איך נאמר, מבוססת, אתם עדיין לא מכירים...) – אביטל היא לא מהסוג שמוותר.

אף פעם.

לא משנה מה הסיכויים.

קיבלנו רצף טלפונים שבמהלכו הובהר לנו שתהיה פגישה אם נרצה ואם לא. הבנו שאולי יש פה משהו, שזה מריח מעניין, וקבענו איתה.

היא הגיעה חמושה בחברה נוספת מהקבוצה ובצלמת שמלווה את הפרויקט שלה.

לא יודע כמה פעמים יצא לכם לפגוש "מנהיג רחוב" אמיתי – אבל זו חתיכת חוויה.ואני אומר מנהיג רחוב בהערכה הכי גדולה שאפשר לדמיין. בחיי.

אביטל הציגה סוג של אוטופיה.

קבוצה של 40 נשים בערד, הכוללת חד הוריות, נשים עם נכויות, חברות מהקהילה האתיופית, בדואיות, נשים מה"כושים העברים", עולות, ותיקות ובקיצור – כל מה שאתם יכולים להעלות על דעתכם, שרוצות להקים לעצמן חממה תעסוקתית.

כן. מה ששמעתם.

חממה תעסוקתית.

בערד.

40 נשים, מ-40 מגזרים שונים, התאחדו אחרי שרובן מחוץ למעגל העבודה 10 שנים לפחות, והן רוצות חממה שתאפשר להן להתפרנס בכבוד ומי יודע, אולי גם לצאת לעצמאות יום אחד.

זה לא שלא פגשתי ב-11 השנים האחרונות רעיונות תלושים, אבל חברים – זה באמת לקחת את המושג "לא נראה לי" צעד אחד קדימה.

המורכבות שבגיוון, המיקום הגיאוגרפי, חוסר הניסיון – הכל אמר אין מצב. כלומר אפשר לעזור, אבל בעיקר בלמצוא כיוון אחר או בחיבור לארגונים קיימים. זה פשוט לא נראה סביר שהן יצליחו לבד.

הייתה רק בעיה אחת.

היה לה ברק מטורף בעיניים.

מהסוג הזה שאתה נתקל בו לעיתים מאוד, אבל מאוד רחוקות. וחמור מזה, כשאתה רואה אותו אתה יודע שמי שמולך מתכוון.

באמת מתכוון.

ויעשה את זה. איתך או בלעדיך.

החלטנו שאם יורם יסכים להנחות את צוות הסטודנטים הזה, אנחנו בפנים. יורם, איש ששווה יותר מפוסט אחד בפני עצמו הוא אחד המנחים הכי טובים שהיו לנו. בעבר ניהל את ויטה, והיום הוא בעיקר נותן בחזרה, בדרכים הכי ראויות שיש.

יורם אמר לא.

כלומר הוא הקשיב לנו, וקבע שאין סיכוי וזה בזבוז זמן. שאפשר לעזור למי שבאמת צריך ויכול להצליח בזמן הזה ובמשאבים האלה, ושזה יהיה יותר נכון.

הכרחנו אותו להיפגש עם אביטל.שעתיים מאוחר יותר גם יורם היה שבוי.אני לא יודע מה יש באישה הזאת – אבל צריך לשכפל ולשמור. אנשים מהסוג הראוי ביותר בעולם, ואין הרבה כאלה...

הורדנו צוות של סטודנטים מאונ' תל-אביב לערד.

ביקשנו מהם 6 שעות עבודה בשבוע וקיבלנו מהם 12. לפחות.

לאורך 8 חודשים הם, נסעו, חזרו, למדו, לימדו, נפגשו, הקשיבו ובעיקר היו שם.

כל הזמן.

הם גרמו לקבוצה של אביטל להאמין שהן יכולות באמת. שיש להן גב שילך איתן עד הסוף.

בתום השנה הרגשנו שזה לא מספיק עדיין.

למרות שהעירייה התגייסה אחרי שראו את התוכנית העסקית, למרות ש"אלווין" נתנו הסכמה לשותפות ולמרות שהתקדמנו המון, זה לא היה מספיק.

היה ברור שצוות נוסף יוקצה בשנה העוקבת.

יורם התקשר אלינו כל יום ללחוץ שנצא לעבוד כבר. שחבל על כל שניה.

רק להזכיר לכם - הוא עושה את זה בהתנדבות...

ארגנו צוות חדש והתחלנו שנה חדשה.

אני יודע שזה נהיה ארוך – אבל כבר מסיימים...

כולנו אחת קיבלו מבנה – "בית" – בערד. גויס קצת כסף והצוות התחיל לעבוד יחד איתן על הפיילוט הראשון.

נבחר מוצר לייצור, נבנה אבטיפוס, נבדקו ערוצי שיווק ונסגרו הזמנות. התמחור נעשה כמו במפעל אמיתי, נעשו תוכניות עבודה ונפתחו ספרי חשבונות.

נשמע פשוט – אבל אין לכם מושג כמה זה היה מורכב.

מאות שעות אדם הושקעו בכל שבב מחשבה ובדל מעשה – הכל בשביל שנהיה מוכנים בזמן.

הפיילוט נקבע ל- 18/2 – יום האישה.

אין יותר סמלי מזה.

כן. היו תקלות.

היה בלאגן, נעשו טעויות.

אבל בשורה התחתונה היה קסם באוויר.

וזה הצליח.

הכל נמכר.

ההכנסות היו המשכורת הראשונה שלהן מזה המון שנים.וזו רק ההתחלה.

ביום רביעי יורם לוקח את כל הצוות לטיול בירושלים.

4 סטודנטים ויועצת (בהתנדבות...) מדהימה משלדור, לקחו יום חופש על חשבונם ויוצאים לטיול גיבוש עם המנחה העסקי שלהם.

הם כל כך מחוברים לפעילות הזו שזה פשוט מדהים.

צוות כמו שצוות צריך להיות. מאוזן, אינטיליגנטי, משקיען ומעל הכל מאוהב.

אחד בשני ובעשייה.

בשבילנו הרגעים האלה שווים שלוש וחצי שנים של קריעת תחת.

טיפות קטנות של שמחה וחיוך אמיתי בלב שנותן כח להמשיך ולהאמין שאנחנו בדרך הנכונה להצליח.

על אביטל ארגמן ובוודאי על כולנו אחת עוד תשמעו, ואני מציע לפתוח את האוזניים והעיניים.

הסיפור שלהן ייחודי ומרתק, ואנחנו עובדים על שכפול שלו לעוד מקומות בארץ.

מוטורולה, אלווין ועיריית ערד כבר התחברו, ואנחנו מקווים שהם לא האחרונים.

ואנחנו?

אנחנו עושים את זה כי אנחנו מאמינים שזה חשוב.

כי אנחנו יודעים שבסוף זה יזיז משהו.

שלאט לאט, אנחנו נעשה שינוי.

קטן – אבל משמעותי.

שינוי שיגרום לאנשים להאמין בעצמם, וחשוב מזה לקחת אחריות על הסביבה שלהם. על המדינה שלנו.

הזמנתי בפוסט הקודם שלי לצוות חשיבה חדש שמוקם בעקבות הדיון פה על "מה אפשר לעשות אם בכלל" בנוגע למצב.

אפשר לעשות.

הרבה יותר ממה שנראה לכם.

אפשר לחבר בין סטודנטים תל-אביבים, למנחה ירושלמי בנפש ולקבוצת נשים מדהימה בערד. ואפשר הרבה יותר.

אפשר לדבר על זה, ואפשר פשוט לעשות את זה.

אני מאמין בדרך השנייה.

אני מקווה שהמשולש שלנו יחבר נוספים.

זהו.

מתנצל על האורך אבל היה לי חשוב.

בקרוב יהיו פה עוד כמה סיפורים מרתקים לא פחות, ואתם תמיד מוזמנים.

שיהיה שבוע טוב באמת לשם שינוי, ונתראה פה בקרוב,