ביומיים האחרונים הגבתי על המצב וכתבתי שאני באמת לא מבין את הפסקת האש ההזויה הזאת. ולא שאני חושב שאנחנו צריכים להמשיך את המערכה ולסכן את החיילים שלנו, אבל אני אומר, אם כבר הגענו עד כאן איך זה שאנחנו מחליטים להפסיק ולהמשיך לחטוף. כי זה בדיוק מה שקורה.

אלא אם כן חמאס צריך עוד איזה יום כדי לזרוק עוד כמה טילים ולהגיד לעצמו ולעמו שהנה אנחנו התקפלנו והם ניצחו. יופי, שינצחו את מי זה מעניין? הדבר היחיד שמעניין אותנו זה שיפסק הירי על ישובי הדרום, שהם לא יבריחו יותר אמל"ח לשטח שלהם ושגלעד שליט יחזור, ואני לא יודע באיזה סדר, אבל שלושת הדברים האלה צריכים לקרות. הם, מה שהם צריכים זה להצהיר שהם ניצחו (כמו שאמרתי אין לנו בעייה עם זה) ושהמעברים יפתחו על מנת שיוכלו להמשיך להבריח אמל"ח. במיוחד מעבר רפיח.

הבעייה שלהם היא שהם לא בדיוק במצב שהם יכולים להכתיב משהו למישהו ועל כן מה הם עושים? מתנהגים כמו ילדים קטנים, ממשיכים לסכן את האוכלוסיה המסכנה שלהם, מסרבים לשתף פעולה עם הסכם כלשהו וממשיכים לירות.

כנסו לקריקטורה שצירפתי כאן כי היא באמת משקפת את מה שקורה, והיה רצוי שהעולם יבין את זה.

השאלה היא לאן אנחנו הולכים מכאן? מה קורה עם חמאס לא ממשיך את הירי רק עוד יום יומיים אלא פשוט ממשיך, מה קורה אם הם יורים על צה"ל בעודו מתבצר במקום האחרון שרצינו להיות בו? כמה זמן אנחנו נותנים להם עד שאנחנו מחליטים שאנחנו לא יושבים בשקט וסופגים כמו שספגנו עד לפני הפעולה?