לפני כמה ימים, לפני ששתינו עולות למשמרת שתינו קפה ביחד. פתאום הטלפון שלי צלצל ועל הצג ראיתי את המספר של אחד העובדים הערבים. עניתי, ושמתי על רמקול. דיברנו שלושתינו במשך כמה דקות. שיחה מצחיקה שכזו על הא ודא. וכשניתקתי פתחנו בשיחה עליהם. על העובדים הערבים.

אני כבר לא אובייקטיבית בקשר אליהם. אני כל כך קרובה אליהם, הם חברים ממש טובים שלי, שאני לא באמת רואה מה אנשים אחרים חושבים ורואים. מצד אחד- אנשים שחושבים לא באמת מכירים אותם, ומצד שני- יש מספר אנשים שכן אכפת לי מה הם חושבים.

כמובן שהדעה שלה הייתה קרובה לשלי. דבר ראשון היא מכירה אותם, ושנית השקפת עולמה מאד דומה לשלי. הלוואי וכולם היו מגיבים ככה.

"אם הייתי אומרת לך שיש לי חבר?"

"נו"

"ערבי"

החלטתי לבדוק מה היא חושבת.

היא ישר אמרה מה שאני רוצה לשמוע. הכרחתי אותה לבדוק בפנים טוב טוב מה הבטן חושבת. הסברתי לה שגם מישהי כמוני חושבת ככה. זה בעייתי, ואין מה לעשות עם זה. זה הדבר הראשון שעולה לנו לראש כי זה מה שאנחנו יודעים, זה מה שסיפרו לנו, זה מה שרוצים שנאמין! שאומרים "ערבי" איזה תמונה עולה לך לראש? עולה לך תמונה של בחור חתיך עם עיניים כחולות שלא מפסיק להצחיק אותך ולגרום לך לחייך?

"נכון שאת לא שואלת סתם?" היא הרגישה אותי.

סיפרתי לה הכל מההתחלה, איך הגעתי למקום שלפעמים אני מעדיפה לשבת איתם מאשר עם חברות שלי. על איך הכל התחיל כי סתם רציתי לעזור, ואחר כך סתם רציתי להכיר את העולם "בצד השני", ואז כבר התחברתי וגיליתי שהם נורא מזכירים לי את החברים מהתיכון. שלשבת איתם זה קצת לחזור לזמנים ההם, שלא באמת היו לנו בעיות, והיינו מדברים על עוד דברים חוץ מעל המירוץ לעשות כסף-טיול-פסיכומטרי-תואר ראשון ושני- קריירה- פה ושם להתלונן על החבר. אפשר לדבר איתם על הכל... אבל בדר"כ אנחנו פשוט מצחיקים אחד את השני. 

סיפרתי לה עליו.

גם אותי מפחידה המילה "ערבי" , "מוסלמי" ו"גוי"! אבל כשהוא יושב מולי, ונראה ממש כמוני (וממש טוב), מדבר כמוני ולעיניין! שומע את אותה מוזיקה, לובש בגדים מהחנויות הכי מגניבות, יוצא לאותם מקומות, גר קרוב אליי ועובד באותו מקום עבודה [אפילו מרוויח יותר ממני!!], למי אכפת ממילים? החיים שלנו הם אותם חיים, הידיים שלנו הם אותם ידיים. אז מה אם הוא נולד בצד השני של הגדר? לאמא ה"לא נכונה"? אולי אני זאת שנולדה לאמא הלא נכונה? מישו של למעלה בשלטון שלי ומישהו שם למעלה בשלטון שלו החליטו שאנחנו במלחמה אז זהו? אנחנו צריכים לסבול? אני צריכה לשנוא אותו או לא להתקרב אליו או לפחד ממנו? מי הוא בכלל שאני אפחד ממנו?

"זה מסוכן" כולם אומרים לי. מה? מה מסוכן? שמישהו פעם אחת יסביר לי. בעצם, תשבו איתו 10 דקות על סיגריה ורק אז תסבירו לי.