פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
פרד
בכל הדרכים בהן הולך האדם אצל עצמו הוא מכתת רגליו באפילה: הנה אנחנו, המומים, העבר פוער לוע תחתינו כמו דגמפלצת ואנו מטיחים בו הפעלות, והרקדות וילדים - על סף ניצחון, תמיד,
הלילה עוצם את עיניו על מה שלא נעשה עוד, והיום שורף את מה שכבר לא נדע לעולם:
בכל הדרכים בהן בא אדם אצל עצמו שיר ילדים ודבש ניגר - אתה זוכר, היית בנאדם חדש ריגושים נפרקו כמו מטענים חשמליים על קבל הרפתקני כמו ידיים נכונות ידעת להיסגר סביב אושר שהאוויר הזה - זה לא סתם, שהתכלת הזאת - זה לא ככה, שהים - לא לשווא:
שום דבר לא הולך לאיבוד בעולם הזה המחוות אל מחסן המחוות, הדמעות אל עוקב הדמעות החיוכים אל מפרקי הנפש, השירה בכל מקום - אקדחו של המזניק אינו עוצר מאיתותיו: אתה לא חייב לזנק אבל אתה רוצה לאן אתה רץ אל הזהב השחור של החטא, אל בריכות הטורקיז של הטוהר, או בכלל בורח מדגמפלצת ?
והנה זה בא ונמשך, ונכרך על צווארך, שיר על ילדים: הדמעות אל עוקב הדמעות, המחוות אל מחסן המחוות ומביט - מאופק ועד ים - וזה לא פשוט, שהבנאדם חדש, אני אומר לך - זה לא סתם
|
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה לא סתם. אין פה מילים מבוזבזות.
כוכב זהב.
היו ימי מעבר וימי אין-רשת, מירבי. תודה, יפה, ויש לך לא מעט משלך, את יודעת (:
קצת נעלמת לי בלי להשאיר עקבות... אבל
הנה מצאתי אותך. ישר למילים המהממות עד
אלם. עד אלם - בחייאת.
תן לי קצת מהכישרון הזה שלך..
תודה ויניוש (-:
*כתוב מקסים*
קופיפונת מקסימה, תודה, כיף שאת בסביבה.תודה בלונדי (-:
תודה תודה, טלטי - וברוכה הבאה אלינו (:
לא מתבייש!
חיבוק גדול בשבילך, מירה, על כל החום שאת שופעת.
חתולה חתולה, באדוניי שאני יאכל אותך יום אחד. משוגע עלייך, הבנאדם.
מי אמר שכל הפערים נועדו לגישור, וונדרז-כפרות? (-:
מאירת עיניים, התגובה שלך. תודה -
בשימחה אני ממלא, תנוש, 34 בוסות מרעישות היישר אלייך.
תמרי תמרי , את מחמיאה לבנאדם עד מאוד. תודה ג'ינג'ית.
יפיפה.
הכי אהבתי את בריכות הטורקיז הטהורות,
וזהב שחור מנגד.
איזה יופי ................................
מיוחד .
השימוש בשפה,
הדימויים הייחודיים.
יוצרים תמונה מוחשית - כמו ציור בתנועה.
מיוחד וחזק.
תודה.
היכולת האינסופית הזו של הבנאדם לרגש.
שמתי שוב לב שאתה בכלל לא מתבייש לרגש ככה
עם כל המילים הנפלאות שלך שזורמות מתוך
כפות הידים הגדולות והרגישות, הא??????????.
מירה
בכלל לא מובן מאליו שהבנאדם חדש.
הרבה מזל יש לו, חסד, ברכה ושנים של עבודה קשה לפניו.
אבל שווה כל שניה, או שבעים שנה!!!!
(עדיין לא מצליחה לגשר על הפערים שבך)
איי... אתה... אתה ממלא לי את מפרקי הנפש..
אלוני,
אם אתה מתאגרף כמו שאתה כותב, כבר מזמן היית צריך להיות אלוף העולם במשקל כבד.
זה שיר לקחת לחיים,
לרשום על פתק,
לקפל,
לשים בכיס החולצה, ליד הלב,
ולפתוח את הפתק מדי פעם רק כדי לנשום.