ו...אתה תשוב ו...אתה תשוב מדרכים פצועות, עקובות בעופרת ודווי, מדרכות מדממות קרעי שלכת תפצענה מפסיעותיך, ניחוח של חורף יעלה באפך,הלוואי ויצליח למחוק ריחה של שריפה שאחזה בבגדיך. ורקיע תכול הבטחות יצטחק אליך מעל אך בך עוד מראות שידירו שינה מעיניך מידי לילה לשוא תנסה לסלקם, כה נבהל כי עד יום אחרון ירדפו זכרונות לילותיך ותוסף לכת, משקל התרמיל כבר חלק ממך אך כבדות הלב, פי כמה גדולה ממנו "מלחמה צודקת" אתה ממלמל לנחם עצמך ואין שום נחמה גם במילותיך אלו. ו...אתה תשוב אהוביך יקיפו אותך אהבה ואתה תחייך אליהם אוהב שבעתיים הם יידעו, הבלורית, הצדודית ממש זהה אך אי מזה הוא אותו זיק האור בעיניים ? |