כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ של חופש

    ארכיון

    0

    מי אני

    1 תגובות   יום ראשון, 18/1/09, 22:54

    ילדות - נעורים

    גדלתי והתחנכתי בהתיישבות העובדת ומאז שאני זוכרת את עצמי (גיל 4) שאלתי שאלות והוטרדתי ממה אני/ אנחנו עושים פה? ומה משמעותו של עולם זה?

    כל חיי הצעירים עסקתי במחקר עצמאי מבלי לקבל תשובות, תהיתי לגבי קיומו של אלוהים התחלתי לדבר איתו למרות שאבי שבא מבית דתי אמר לי שהוא לא יודע אם הוא קיים.  לבית כנסת הגעתי לראשונה בגיל 16 - בית כנסת כפרי בעמק שלא היה בו אפילו מניין ובעיקר היו בו זקנים שהצליחו להגיע לפני השואה לארץ. אהבתי לבוא לשם אבל לא היה לי את מי לשאול שאלות.

     

    שרותי הצבאי

    בצבא הגעתי לגרעין נחל שהלך להתיישב בערבה- הקמת היישוב חצבה. הצבא היה ארוע מכונן עבורי - זה היה מפגש עם כל שכבות האוכלוסיה כאשר החזון הוא ליישב את הערבה הריקה.  חזון מלהיב וחלוצי ובעיקר בעל ערך.

    ב1967, לאחר  מלחמת ששת הימים, סרקתי מיד את כל שטחים הכבושים כי הייתי בטוחה ש"תיכף מחזירים", לא עלה על דעתי שהשטחים יישארו בידינו כל כך הרבה שנים. לדידי,  האכפתיות מאיך תיראה המדינה, מה דרוש ומה נכון לה ולנו כתושביה הייתה קיימת לאורך כל הדרך.

     

    שנות לימודיי

    לאחר הצבא הלכתי ללימודי פילוסופיה וגיאוגרפיה באונברסיטה. גם שם לא קיבלתי תשובות מספקות ועברתי ללימודי אדריכלות, מקצוע שבו אני מאוהבת עד היום.  בטכניון של סוף שנות ה70 היה הרבה רוקנרול, סמים וה"חיפושיות" ובתוך כל זה התחלתי להסתכל על מה זה בית, מה זו שכונה, עיר, מה חשוב שיהיה ולמה, התחלתי לשאול הרבה למה.

     

    האג'נדה האדריכלית שפיתחתי הייתה יצירת שפה מקומית שתבטא את יופייה של הארץ הזו, את חומריה ואת צניעות נופייה.  היו לי מספר מורים מצוינים - שמעון שפירא, וכמן, רחמימוב, קפלן, זאביק דרוקמן ועוד, כשהשיעור הגדול  היה העיסוק באדריכלות ככלי לטרנספורמציה ותיקון עולם.

     

    עבודתי כאדריכלית

    לאחר לימודיי בטכניון נישאתי והתחלתי לעבוד בתכנון מחדש של הרובע היהודי בירושלים.  עם לידת הילדים החל החיפוש אחר מקום להתיישב בו מבלי להיות בנים של מישהו עם כסף.  החלטנו, אני ובעלי אז, ליצור יישוב שיוכל לקלוט צעירים חסרי מנוח וחסרי כסף שחיפשו, כמונו,  איפה לחיות.

    בשנת 1977 נרתמתי להקמה ותיכנון של דגם ישובי חדש שיענה על צורכי הצעירים יוצאי ההתיישבות העובדת שלא קיבלו פיתרון במושבים ובקיבוצים.

    הדגם שפותח היה ישוב קהילתי אקולוגי הראשון מסוגו בארץ - הישוב "תמרת" מעל עמק יזרעאל. עד אז דגם קהילתי עוד לא היה קיים כאן ולא היה בעצם איפה לרכוש מגרש לבניית בית. 

     

    הרעיון היה של ישוב שפתוח לכל הגילאים, קרקע זולה (לא היה ביקוש לגליל באותה תקופה) ובניה עצמית. עקרונות התכנון הושתתו על בניה מצומצמת בלי להרוס את הטבע שמסביב, עם שבילים להולכי רגל, עם תכנון של הבתים במרחקי הליכה קצרים מכל בית למרכז (צמצום השימוש ברכב ביישוב).  חשמל סולארי ומים מושבים עוד לא היו קיימים אז כאופציה, כך שלא נכללו בתכנון.

     

    ב1981 סיימתי לתכנן את הישוב יחד עם שותפי דאז, בוריס דיקרמן.

    בנוסף עלתה על הפרק הקמה של בית ספר פתוח בישוב, רעיון שלא התממש.  אפשר לומר שהצלחת האג'נדה של הישוב תימרת הייתה חלקית; הישוב הוא ישוב טוב, עם שורשים, עם נוער שרוצה לחזור לגור בו ועם חגים משותפים.

     

    כאדריכלית המוטו שלי היה יצירת אדריכלות מקומית, ארצישראלית בכפר ובעיר.  לאחר תקופה ארוכה של עבודה כעצמאית סיימתי את הקריירה האדריכלית שלי כאדריכלית העיר עפולה, הענקתי לה תוכנית מתאר חדשנית ופרשתי מהמקצוע לטובת עבודת מודעות.

    הגילוי היה, שדרך עבודת מודעות ניתן לחולל התמרה ביתר קלות ולמסה גדולה יותר של אנשים. כמאמינה בתיקון עולם, הדרך הזו נראית לי הרבה יותר נכונה לי.

     

    לימודים רוחניים במהלך השנים

    בשנת 1977 התחלתי בלימודי מודעות, 5 שנים של לימודי קבלה אנטנסיביים אצל ג'רמי לנגפורד.

    1982-1984- לימודים ב est  +קורסים במנהיגות, אסיסטנטיות וריכוזי סנדאות לנוער במסגרת זו.

    1984-1985- I m קורסים ואסיסטנטיות.

    1985 - לימודי ביואנרגיה אצל רפי רוזן.

    1986-1987 - מפגש עם ד"ר רחל בת אדם שחשפה בפני את הספר "right use of will" ולימודים אישיים של יעוץ הדדי.

    1988 - התחלתי להעביר קורסים של יעוץ הדדי ולפתח את הידע שנבע מתוכי בעקבות הספר הכחול ("right use of will")

    1990-1992 - לימודי rebirthings באופן אישי אצל רון גלעד וריכוז סדנאות בים המלח בתחום זה.

    במקביל המשכתי ללמד יעוץ הדדי ולפתח קורסים ללימוד "חיבור נכון לרצון".

    1992 - סדנא ראשונה של "חיבור נכון לרצון" בכרמל בתמיכה של צוות המורים של מרכז המודעות בקיבוץ יגור.

     

    מאז מתקיימות סדנאות באופן סדיר. במקביל הקמתי בית ספר לאקולוגיה הוליסטית (מדרשיה לחופש) שסדרת הספרים של סיאן דה רואן מהווה בסיס ללימודים בו.

    1992 - הוצאת ספר "מתנת הנשר הלבן" בהוצאת מודן.

    1994- הוצאת ספר "למורנטיס" בהוצאת גל.

    1999 - עיתון "מרחבים" (לשעבר "מעגלים")

    2004 - "האיש שלא עמד מלכת" - הוצאה פרטית

     

    מורה לחופש- הקמת בית ספר למודעות

    המדרשיה לחופש הוקמה על בסיס הספר "right use of will".

    המדרשיה מקיימת את לימודיה בעיקר בטבע, מתוך רצון וכוונה לעורר את האדם להיזכר במהותו הטבעית הבסיסית.

    במדרשיה מתקיימים קורסים קצרים- של מספר ימים, וקורסים שאורכים שנה ויותר.

     

    הנושאים העיקריים הנלמדים-

    • o חיבור לרצון החופשי ופרידה מ"צריך".
    • o חיבור לטבע.
    • o ניקוי דפוסים והכרה עמוקה יותר עם המהות של כל אחד ואחת.
    • o שחרור משיפוטים וביקורת וחיבור להקשבה והתבוננות.
    • o מיניות נקייה ואהבה וקבלה של הגוף.
    • o לכבוד מה באנו לעולם.

     

    החזון שלי

    עולם של חופש, עולם שבו המים זורמים בחופשיות והאוויר נקי, עולם ללא אנטנות ועמודי חשמל.

    עולם ללא כובש ונכבש בכל הרמות. עולם של שמחת חיים שמותר בו לאהוב ולהיות תמים.

     

    באהבה,

     

    דבורה

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      וואו מופתע