בזמן מלחמה עמנו היקר מגלה גדלות נפש של אחדות ועזרה לזולת. זה בא לידי ביטוי בהזמנה לבוא להתארח עד יעבור זעם, בלי לבדוק אם האורח הוא שונה מאיתנו. כל אחד מתקבל בברכה.

זה בא לידי ביטוי גם בעזרה כלכלית כשנוסעים לערוך קניות בשדרות ובנתיבות.

ועוד ועוד דוגמאות לרוב שכל אחד מאיתנו מכיר ויודע.

גם חיילינו מגלים תעצומות נפש ומגינים עלינו תוך כדי סיכון עצמם עד כדי מסירות נפש ממש, כדי לאפשר לנו חיי בטח.

קראתי ב ynet שבמלחמה זו, חיילי חטיבת גולני  שנכנסו להלחם ברצועת עזה, בקשו ציציות, בקשו ברכה לפני יציאה לקרב, ובמסדר, טרם היציאה, תקעו הרבנים בשופר והמעמד דמה במתכונתו ליציאה לקרב בזמן  דוד מלך ישראל, למעט ארון ברית ה' שלא היה שם.

מה הגורם לאיחוד הנפלא הזה?

אנחנו מבקשים בתפילת עמידה כל יום: "תקע בשופר גדול לחרותנו".

הנביא ישעיהו מנבא: "והיה ביום ההוא יתקע  בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים"...(ישע' כ"ז, י"ג)

בחגיגות 3000 לירושלים, ביצע המוזיקאי שלמה גרוניך יצירה מדהימה של תקיעה בשופרות שהרעידה לבבות שומעיה. יש בקול השופר משהו מעורר. מעורר לרצות להיות טוב יותר, מעורר למחשבה של רצון להפיק מעצמי את המיטב שבי. מעורר להתלכדות.

בהלכות תקיעת שופר אנחנו מוצאים שלשה סוגי שופרות. השופר המעולה ביותר, הוא זה העשוי מקרן של איל. (הזכר בכבשים) אם אין בנמצא שופר כזה, גם שופר  מקרן של כל בהמה טהורה אחרת ראוי ואפשר לברך עליו ולתקוע בו. אם שופר כזה לא נמצא, נכתב להלכה שאפשר לתקוע בשופר מסוג שלישי שהוא מקרן חיה שאיננה טהורה ואף בשופר שהוכן גם לצרכי עבודה זרה, אלא שבאלה תוקעים אבל לא מברכים עליהם.

הרב קוק, שהיה רבה  הראשי של ארץ ישראל אמר שיש בשלשה הסוגים של השופר מקבילה לשלשה דרכי התלכדות בעם ישראל. סוג אחד המתלכד בגלל המהות הרוחנית של העם. סוג שני הנמנה על ההתלכדות המדינית. הסוג השלישי הוא זה המתעורר לקול שופר מהסוג השלישי. השופר ה"חיצוני" הזה מזכיר לו את השתייכותו לעם ישראל. "שופר" טמא כזה על פי הרב קוק הוא אוייב וצורר שמזכיר לנו, אם שני השופרות הראשונים לא מצליחים להזכיר, שעלינו להתלכד להיות לעם אחד.

לכן זה קורה לנו בעיקר בעת צרה.

אבל עכשיו, כשמבצע "עופרת יצוקה" יסתיים,קיים בי חשש שמא נגיע לצד ההפוך לגמרי להתלכדות – פילוג (אותו שורש של מפלגות).

כאן עלינו לעשות מאמץ אדיר כדי להבין שגם השונה מאיתנו בדרכו הפוליטית הוא אחד מאיתנו, אחד מעם ישראל.

בעבר, לא ידענו מה השתייכותו המפלגתית של זולתנו. לדעתי, ראוי ורצוי גם היום לא לתת להבדל הזה להפריד בינינו, שכן ממילא איש לא מצליח לשכנע את חברו הבטוח בדרכו וזה אך גורם למחלוקות ופרוד ואז צריך שוב שופר טמא להזכיר לנו מי אנחנו.

בואו נביא את העוצמה הזו של אחדותנו גם לזמנים של שקט מאויבינו.

אין לי שום רצון וצורך לדעת באיזו רשימה תבחרו.

אני אומר כל בוקר "הריני מקבל על עצמי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך והריני אוהב כל אחד ואתד מישראל כאילו הוא עצמי ובשרי"

כל הברכות וכל הישועות,

מרדכי.