עברתי עם האוטו ועצרתי לראות מה נשאר. מחסן קטן בשולי הכפר שהפך לפרבר. ערימות של חומרי בניין בכניסה. לכאן הוא הגיע מניו יורק. איש מבוגר. שתקן. מבודד חברתית. ~ היה נוסע באוטובוס הבוקר מביתו בעיר השכנה. פותח את המחסן. ומתקן בהתנדבות את מה שהתקלקל בגני הילדים. פה תלה תמונה. עשה חלון. צבע. שם סידר את הדלת. סבא פיקס איט קראו לו כולם. ~ אנחנו לא הכרנו אותו. לא דיברנו איתו. נדמה לי שזה לא רק בגלל השפה או הבדלי הגיל. ~ מכרס מאבו סנאן עבד איתו כמה שנים. הוא סיפר לנו השבוע כשברקע תמונתו של השייך טאריף: על המלכודות שהיה מכין לנחשים. דופק מסמרים חתוכים בנתיבי הנחשים שהיו באים למחסן. ~ כשנולדה למכרס בת- עשה לה סבא סוס מעץ. חתך, גילף. צבע. לפני כמה שנים נולד נכד ואחר כך עוד כמה. הסוס עבר אליהם. דברים שהוא עשה, לא התקלקלו. ~ לפני מספר שנים עבר מהעולם. בין צילומי בנו מצאתי תמונה של דלת המחסן. לפני שנתיים גם הוא מת. ~ על דלת המחסן עדיין כתוב בגיר: אחזור בעוד __ דקות.
|
עמיתלוין3
בתגובה על למידה כנסים וטכנולוגיה חלק ג'
ההלך
בתגובה על לילה יורד על נהר ה saone
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לאולי וג'ינג'ר שעצרתן מול הדלת רגע גם.
ואפילו רשמתן משהו בגיר...
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא...
שובה לב ונוגע
תודה שירלי ויוריק.
יפה,
יפה מאוד
לפעמים זה לא פשוט לעבור עם האוטו למצוא מה נשאר, ואת מה מה שלא...
תמיד נראה לי כל כך קשה להגיע למקומות ישנים, עם דלת נעולה, ולא רק באופן קונקרטי...
ולפעמים מסתבר שגם בלי לעבור לראות בפועל מה נשאר, פשוט יודעים שמשהו נשאר
יש משהו מכמיר לב בפוסט הזה
שירלי