טוב, אז האמת צפה למעלה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי... אבל כנראה שצריך להכיר בעובדות ולהתמודד איתן. 

הוא היה חבר שלי לפני 5 שנים בערך. היינו יחד כמעט שנה. היה נחמד, אבל שנינו היינו ילדים מידי בשביל לקחת את זה למקום רציני / אינטימי / מחייב. וזה נגמר.

לפני שנה וצי בערך היינו שוב יחד בערך חודשיים.

מסיבות שאני מנועה מלפרט, זה היה הטיימינג הכי גרוע בעולם. אבל באמת!

הוא עבר חוויה מאוד קשה בתחום הזוגיות, ולא ממש האמין שמגיע לו משהו טוב.אני נכנסתי לזה בהפתעה, בלי הרבה ציפיות.

במשך חודש וחצי בערך לא יזמתי כלום. אפילו לא הבאתי אותו אלי הביתה, רק כדי לא להכניס אותו באמת לחיים שלי. כי היה לי ברור שהמצב קצת בעייתי.

הוא יזם, הוא ביקש, הוא התקרב. הכל הוא.

אחרי חודש וחצי בערך נתתי לו גם להיכנס קצת.

אמנם היה קשה איתו באותה תקופה, אבל מדהים!!

הרגשתי אהובה, בטוחה, מושכת. בפעם הראשונה יכולתי להיות ערומה מול גבר ולא להרגיש חשופה (ולא דווקא במובן המילולי של המילה).

אז כבר כן הייתי עם ציפיות וכן רציתי להיכנס לזה בכל הכוח. כי בשלב מסויים דברים הולכים קדימה. אין ברירה...

ואז הוא בא ואמר שהוא לא מסוגל לתת לי את מה שאני רוצה/צריכה לקבל. שהוא לא מרגיש שמגיע לו.

הוא היה במן מסע הלקאה עצמי...

היה קשה. מאוד מאוד קשה. כ"כ כאב לי מבפנים.

הוא הגבר הראשון שכ"כ אהבתי. הגבר הראשון בחיי שיכולתי להודות בפניו ובעיקר בפני עצמי, שאני רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלי.

 אפילו אני הייתי בהלם מהמחשבה הזו שלי..אבל זה נגמר..

בשנה וחצי האחרונות יצא לנו להפגש לפעמים, לדבר. מעולם לא הסתרתי ממנו את הרגשות שלי אליו.

לפני חודש בערך הוא אמר לי: "אני לא יודע איך להסביר לך את זה, אבל יש משהו מאוד מחמיא במבט שלך. את נותנת לי הרגשה מדהימה כשאת מסתכלת עלי".

זה כנראה מה שקורה כשהאהבה היא אמיתית.

לפני כמה ימים נפגשנו ביומולדת של חבר משותף.

רק לצורך הכנות, החבר המשותף הוא החבר הכי טוב שלו. היה לי ברור וידוע מראש שניפגש שם.

יומיים לא ישנתי. החלפתי עשרות בגדים עד שהחלטתי מה אני לובשת.

בסוף נפגשנו שם. כל הערב הוא ישב איתי, לא הוריד ממני את העיניים לרגע.

כמובן שבסוף הגענו אליו הביתה, ובילינו יחד את הלילה.

היה מ-ד-ה-י-ם!!!!!

אני לא יכולה לתאר את העוצמות שהיו שם. כ"כ הרבה תשוקה. כ"כ הרבה אהבה!

כל הלילה הוא חיבק אותי ונישק אותי. לא עזב אותי לרגע.

הוא מת עלי, מעריך אותי, נמשך אלי, אני מצחיקה אותו, נותנת לו הרגשה טובה, נעים לנו יחד.

אבל הוא עדיין לא רואה אותי כבת זוג שלו, במן טוענה של "לא חוזרים אחורה".

מה חסר לו? מה עוד צריך בשביל אהבה?

איך יכול להיות שאהבה כ"כ גדולה יכולה להיות חד צדדית?

לא אמור להיות איזון בייקום?

כואב לי בלב..... כ"כ כואב....