מותק, עזבי אותך מהודו, תאילנד זה בדיוק הדבר בשבילך. קצת תרבות והמון פינוקים (ובזול). הדולר עדיין נמוך, כנסי מייד לאיסתא (או חברה אחרת שמפלה זקנים כמוני) וחפשי לך כרטיס.
נטע, קשה להציק לי כל כך מוקדם בבוקר, כלומר את מציקה, אבל אני לא מגיב עד כמה שעות אחרי...
מנסיון, קשה להציק למי שלא מגיב בזמן להצקות...
ולמה את מתכתבת עם הודו ולא שם בעצמך?
וליאי צודקת, מה עם כינוי חדש בשבילי?
בדיוק תהיתי איפה אתה.
מציקה, הא? בסדר. תזכור את זה.
יש סיבות רבות להתכתב עם הודו בלי להיות שם. אל תשכח שאני יקית, ואני לא מתכוונת לבהמה טיבטית.... גופי הענוג לא יכול לישון על מחצלות, וגם לא סוחב בעלייה, אם אתה מבין את כוונתי... נוח לי במלונות שלושה כוכבים בפריז במקום, גם אם זה אומר שצריך להתפשר ולעשות טיול קצר יותר מה"חצי-שנה" המסורתי...
כינוי, וכבר הזכרתי את פריז, אז:
- אני מבינה שהקיבצוניק המסוקס מהסיירת לא התאים לך, ולכן אתה נפטר מנרי (חבל). מה לגבי הפריזאי השרמנטי, המזמר משנסוניו בבלוג שלו? דימוי שאולי מתאים לך יותר, איב?
2. ב. ממך ציפית לכינויים מעניינים יותר לחברות (!) וקצינים עלומים..... בקצב הזה נרי ישאר בהרצה :)
1. לא. כאן עולה הצד הפולני שאין לי: אם זה לא חשוב להן, אם הן לא זוכרות, אולי זה מביך אותן. בסדר. לא צריך. וחוץ מזה, לאט לאט אני לומדת להסתדר עם אכזבות העולם. והכל בזכותן!
2.א. לא. עוד קשר וירטואלי שחרג מתחום הצ'טים אל החיים (לא ההוא שכתבתי עליו בפוסט). היחיד שנותר לי, ושאולי הצדיק להיכנס לעולם הזה מלכתחילה. כמו שאת יודעת - אני כבר לא בקטע.
בעיקר כותבת אימיילים ארוכים ומרגשים לחברות (נו, ידידות) שמטיילות בהודו, ושאין להן סבלנות לקרוא ויגידו לי: "וואי, תודה. כמה כתבת. לגבי.... (כאן יוזכר נושא כלשהו), אנחנו חייבות לדבר על זה פנים אל פנים כשאני חוזרת. יש לי הרבה מה לומר לך, אבל זה לא למייל".
ואז אני אשב, ואחכה, והן תחזורנה, וניפגש, והן לא תזכרנה אפילו פעם אחת את הנושא הזה, או את ההתחייבות בכתב (אין דרך אחרת לקרוא לזה) לדון בו פנים אל פנים.
ואיך אני אוכל לדעת אם הן שכחו או בחרו להתעלם?
כשלא בא לי לכתוב להן, אני כותבת לקצין אחד, נקרא לו ע', לאחותי ולאמא.
1. אולי תזכירי להן?
2. א. ע'? קצין? מיילים סודיים? בטחון שדה?
2. ב. ממך ציפית לכינויים מעניינים יותר לחברות (!) וקצינים עלומים..... בקצב הזה נרי ישאר בהרצה :)
בעיקר כותבת אימיילים ארוכים ומרגשים לחברות (נו, ידידות) שמטיילות בהודו, ושאין להן סבלנות לקרוא ויגידו לי: "וואי, תודה. כמה כתבת. לגבי.... (כאן יוזכר נושא כלשהו), אנחנו חייבות לדבר על זה פנים אל פנים כשאני חוזרת. יש לי הרבה מה לומר לך, אבל זה לא למייל".
ואז אני אשב, ואחכה, והן תחזורנה, וניפגש, והן לא תזכרנה אפילו פעם אחת את הנושא הזה, או את ההתחייבות בכתב (אין דרך אחרת לקרוא לזה) לדון בו פנים אל פנים.
ואיך אני אוכל לדעת אם הן שכחו או בחרו להתעלם?
כשלא בא לי לכתוב להן, אני כותבת לקצין אחד, נקרא לו ע', לאחותי ולאמא.
בתור מי שהייתה מתעוררת בכל בוקר בחמש, באופן טבעי, רק כדי לרוץ ברחובות (או על ההליכון בימים הגשומים), אני מבינה לגמרי. השאלה היא מה את עושה בשעות האלה...
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני!
(שתיים נגד אחד - תרגיש מה זה...)
אלו שתי האופציות שאת מכירה? קיבוצניק או שנסונייר? מה עם עירוני ממוצע? :)
לא יודעת מה איתך, אבל התחלתי להתרגל לנר"י. מי בעד?
אני מבינה שאיב נדחה ברוב קולות...
לא קיבוצניק, ולא שנסונייר, אז מה אתה?
(כשנדע, ממילא השם יהיה ברור)
מותק, עזבי אותך מהודו, תאילנד זה בדיוק הדבר בשבילך. קצת תרבות והמון פינוקים (ובזול). הדולר עדיין נמוך, כנסי מייד לאיסתא (או חברה אחרת שמפלה זקנים כמוני) וחפשי לך כרטיס.
חוצמזה, איב? א-י-ב?!
:)
לא נו, את לא מציקה, כאילו, את אמרת שאת מציקה, לא אני...
אוף..
איב? באמת נו, איב?
בחייך...
בדיוק תהיתי איפה אתה.
מציקה, הא? בסדר. תזכור את זה.
יש סיבות רבות להתכתב עם הודו בלי להיות שם. אל תשכח שאני יקית, ואני לא מתכוונת לבהמה טיבטית.... גופי הענוג לא יכול לישון על מחצלות, וגם לא סוחב בעלייה, אם אתה מבין את כוונתי... נוח לי במלונות שלושה כוכבים בפריז במקום, גם אם זה אומר שצריך להתפשר ולעשות טיול קצר יותר מה"חצי-שנה" המסורתי...
כינוי, וכבר הזכרתי את פריז, אז:
- אני מבינה שהקיבצוניק המסוקס מהסיירת לא התאים לך, ולכן אתה נפטר מנרי (חבל). מה לגבי הפריזאי השרמנטי, המזמר משנסוניו בבלוג שלו? דימוי שאולי מתאים לך יותר, איב?
1. לא. כאן עולה הצד הפולני שאין לי: אם זה לא חשוב להן, אם הן לא זוכרות, אולי זה מביך אותן. בסדר. לא צריך. וחוץ מזה, לאט לאט אני לומדת להסתדר עם אכזבות העולם. והכל בזכותן!
2.א. לא. עוד קשר וירטואלי שחרג מתחום הצ'טים אל החיים (לא ההוא שכתבתי עליו בפוסט). היחיד שנותר לי, ושאולי הצדיק להיכנס לעולם הזה מלכתחילה. כמו שאת יודעת - אני כבר לא בקטע.
2.ב. לא! רק לא "בהרצה", נרי, פליז...
אתמול שאלתי איפה ליאי, והיום אני שואלת איפה נרי.
מיילים ולישון - יש השכמה עוד מעט...
סליחה שאני מתפרץ לשיחה שלכן...
נטע, קשה להציק לי כל כך מוקדם בבוקר, כלומר את מציקה, אבל אני לא מגיב עד כמה שעות אחרי...
מנסיון, קשה להציק למי שלא מגיב בזמן להצקות...
ולמה את מתכתבת עם הודו ולא שם בעצמך?
וליאי צודקת, מה עם כינוי חדש בשבילי?
1. אולי תזכירי להן?
2. א. ע'? קצין? מיילים סודיים? בטחון שדה?
2. ב. ממך ציפית לכינויים מעניינים יותר לחברות (!) וקצינים עלומים..... בקצב הזה נרי ישאר בהרצה :)
ולזה נוספה עכשיו כתיבת בלוג, והצקה לנרי (והאמת שמזל, כי לכולם כבר נמאס מהמיילים שלי).
בעיקר כותבת אימיילים ארוכים ומרגשים לחברות (נו, ידידות) שמטיילות בהודו, ושאין להן סבלנות לקרוא ויגידו לי: "וואי, תודה. כמה כתבת. לגבי.... (כאן יוזכר נושא כלשהו), אנחנו חייבות לדבר על זה פנים אל פנים כשאני חוזרת. יש לי הרבה מה לומר לך, אבל זה לא למייל".
ואז אני אשב, ואחכה, והן תחזורנה, וניפגש, והן לא תזכרנה אפילו פעם אחת את הנושא הזה, או את ההתחייבות בכתב (אין דרך אחרת לקרוא לזה) לדון בו פנים אל פנים.
ואיך אני אוכל לדעת אם הן שכחו או בחרו להתעלם?
כשלא בא לי לכתוב להן, אני כותבת לקצין אחד, נקרא לו ע', לאחותי ולאמא.
בתור מי שהייתה מתעוררת בכל בוקר בחמש, באופן טבעי, רק כדי לרוץ ברחובות (או על ההליכון בימים הגשומים), אני מבינה לגמרי. השאלה היא מה את עושה בשעות האלה...
עכשיו תורך :)
(נרי, תודה שעשיתי אחלה בילד-אפ לילדונת)
אז שתפי אותנו. אל תשמרי אותה לעצמך...
:) מי אמר שאין לי דיעה בנושא?
חוץ מזה, תבחר נושא שגם ליאי יכולה להשתתף בו...
מה לעשות? קיבוצניקית...
..על השעות המוזרות שבהן את קמה...
:)
ועל מה כן תרצה לדבר איתנו....?
כולנו זה אני, אתה וליאי?
איפה ליאי?