כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    מלחמה, עקרונות ומרק אפונה

    20 תגובות   יום שני, 19/1/09, 23:02

    מלחמה, עקרונות ומרק אפונה

    בין שידורי הטלוויזיה לבין העיתונים, בעודי דגה מתוך  סיר המרק  הרותח את הקבנוס, כדי להחזירו לשם אחרי שאטחן את האפונה,  הרהרתי במלחמה בעזה.

    שנה אחת בלבד עומדת בין שני בני. כך יצא ששניהם שירתו בצבא באותו זמן. זה היה זמן רע ונורא - מלחמת לבנון, אינתיפאדה ופיגועים. האחד "טחן", בלבנון ובשטחים, הנדסה קרבית, נטול זוהר. השני – ביחידה ללוחמה בטרור, יצא לפעולות נקודתיות, עטורות הילת הערצה. שניהם היו במקומות מסוכנים מאד.

    הלחץ החברתי על אימם של שני בנים להיות מסכנה ודואגת עד מוות התחיל כשהיו עדיין קטנים (ובריאים). ניד הראש המשתתף בצער, לו זכיתי מהסובבים אותי, הלך והחמיר ככל שהתקרב מועד גיוסו של הבכור, והפך לצקצוקי אימה כשהתגייס הצעיר שנה אחריו. ושניהם קרביים. ניד ראש זה הפחיד אותי יותר מהמציאות עצמה.

    אני דגלתי באסטרטגיה של "לא לוקחת מקדמה על הצרות". כשתגיע הבעיה – אתמודד איתה.

    אני עדיין חושבת שזו הייתה אסטרטגיה מוצלחת, אבל משום מה באותה עת סבלתי ממיגרנות קשות ומסתוריות. לא נמצא להן כל הסבר פיזי. בכל אופן צלחנו את אותן שנים בשלום, פחות או יותר. כשנפצע הצעיר זה קרה בתאונת דרכים מטופשת, כשחזר מפעילות שגרתית. מה שהוכיח גם את התיאוריה שלי שחבל לבזבז אנרגיה על דאגות, בלאו הכי הצרה תגיע ממקום מפתיע ולא מהכיוון אליו מתכוננים. 

    כעת, במטבחי, כשטחנתי את העיסה הירוקה, בעבע מתוכה בבהירות רבה הזיכרון הבא:

    הייתי מנהלת צעירה וניהלתי פרויקט גדול ומורכב עבור הנהלת חברה שהייתה צריכה לקבל החלטות כבדות משקל. דרוג מקצועי ושכר של אלפי אנשים עמד להשתנות  בעקבות עבודתנו, וכן גם תקציב כוח האדם של אותה חברה.

    באותו זמן עבדתי עם אדי, מהנדס אנגלי, נטול אגו, שהעמיד לרשותי את כל חכמתו, נסיונו וחוש ההומור שלו. הוא היה גבוה, היה לו שפם לבן עבות, ועיניים צוחקות. איש נדיר ונפלא וידעתי את זה גם אז. נהגתי ללגלג על שנינו ואמרתי לו שמזל גדול יש לנו שהוא מבוגר ממני בארבעים שנים, מה שמנע סיבוכים רומנטיים מיותרים (מה עוד שבהיותו אנגלי למשעי, הוא שתה רק תה, ואני, ומי שעוקב אחרי כבר יודע, לא שתיתי קפה, אז.)

    ובא היום, אספנו את כל הנתונים. אדי הכין חישובים מורכבים וגרף מתוחכם, והשתמש אך ורק בראשו, נייר משובץ, סרגל ועיפרון. זאת הייתה עבודה רבה, שהייתה ראויה למלוא ההערכה.

    הוא אמר לי: "הכנתי את החישוב בהתאם לעקרון הזה והזה."

    הבטתי בגרף ובתוצאה הסופית. מיד ראיתי שאינה עומדת במגבלות שהוטלו עלינו. אמרתי לו בלשון הנדסית ומקצועית למהדרין: "אתה יודע מה? אני לא אוהבת את העקרון הזה."

    אדי לא התבלבל בכלל, התכופף ושלף מתיקו דף נוסף: "את לא אוהבת את העקרון הזה? יש לי עקרון אחר." הוא הניח לפני חישובים שנעשו לפי עקרון אחר. "ועוד אחד." ומיד שלף עקרון שלישי, במקרה שהשני לא ימצא חן בעיני גם הוא.

    כמה צחקנו.

    מאז – בכל פעם שאנשים בוטחים צדקתם מנפנפים מולי בעקרונות נוקשים, אני נזכרת בשפמו הרוטט מצחוק של אדי ובתיקו המלא עקרונות חלופיים.

     ריח הקבנוס השום והאפונה מילא את הבית. הבטתי בעיתון הפזור על שולחן האוכל וחשבתי על הכתבות החד משמעיות והצודקות  של עיתונאים, פובליציסטים, קציני צה"ל במי"ל, סתם אזרחים  ופוליטיקאים - המשוכנעים לחלוטין בנכונות עקרונותיהם ומסקנותיהם, ובלהט האמת הם מוכנים להוביל בעקבותיהם גייסות שלמים לכאן או לכאן. איך הם יכולים להיות כל כך בטוחים שהצדק לצידם? אני, ככל שאני חיה יותר, בטוחה פחות. הרי בעצמי עברתי דרך מפלות ושברונות של "צדקים" מוחלטים שלי. בעינם נשארו הביטחון והנחישות בם אני פועלת, אבל אש הצדק המכלה אינה בוערת בי עוד. אני לא בטוחה, אני יודעת שיתכן גם אחרת, ובחיים כמו בחיים – המוחלט הקיצוני אינו מעשי.

     

    לענין זה שווה לקרוא בספרו של ישראל פנקס "אנטנות וחיישנים" פרגמנט 80:  "יש לי שמונה דעות. כולן בענין אחד כמובן. הן לא מתיישבות זו עם זו, זה ברור, אך למדתי להסתדר איתן ואני שולט בהן ביד רמה כשולטן נאור השולט בפילגשיו. פעמים מגיעה אלי השמועה כי מצויים בעולם כאלה שלהם דעה אחת בלבד. אפילו היא מתחלפת, אפילו שונה מקודמתה מן הקצה אל הקצה, תמיד יטענו כי דעתם איתנה וכי אחת היא ואין בלתה. המעיד הדבר על החלטיות, על יתר נורמליות? האם מצבי בשל כך אנומלי? והרי באותה מידה יכולתי להעיד על עצמי כי הנני בעל טמפרטורות גוף שונות. זאת כשהרפואה יודעת, זה מאות בשנים, כי למעשה קיים חום גוף אחד נכון. אין זה אלא שמצבי בכי רע."

     

    החזרתי את הקבנוס לסיר והתיישבתי לגמוע מן המרק המהביל. עקבתי אחר מהלכו של התבשיל המנחם, יורד חדרי בטני. באותו רגע, בצדקתו של המרק הזה, ורק בה, הייתי מוכנה להישבע.

     © נעמי ר. עזר 
    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/1/09 09:24:


      הקוסמוס משתף פעולה - לאוהבים בלבד  - מתכון למרק אפונה עם קבנוס - "הארץ - גלריה- מדור אוכל",  סופשבוע, 30.1.

      האח הידד

        28/1/09 18:47:

      צטט: *עדינה* 2009-01-27 18:04:12

       

      אפשר את המתכון למרק אפונה עם קבנוס?

      אני מתה על הכתיבה שלך נשיקה

       

       

      אחפש מה אלתרתי. למשל בהחלט טעיתי כשהכנסתי את הקבנוס עם האפונים, ולכן נאלצתילדוג אותו לפני הטחינה בעמוד הקסם. אבל טעמו של הקבנוס חדר לכל אופן ואפון והמרק היה טעים מאד. זו הייתה שגיעה מבורכת.
        28/1/09 18:44:

      צטט: עליזהלה 2009-01-27 17:25:47


      מרוב שעמדתי איתנה על עקרונ(ת)י

      נפערה האדמה וקברה בתוכה את כל האמוּנוֹת

      נשארתי מתנדדת, על קוצו של יוד

      ונפלתי.

      על ההגיון שלך. תודה.

       

      מזל שלא נפלת לתוך המרק. ועוד קבנוס. את יודעת.

        27/1/09 18:04:

       

      אפשר את המתכון למרק אפונה עם קבנוס?

      אני מתה על הכתיבה שלך נשיקה

        27/1/09 17:25:


      מרוב שעמדתי איתנה על עקרונ(ת)י

      נפערה האדמה וקברה בתוכה את כל האמוּנוֹת

      נשארתי מתנדדת, על קוצו של יוד

      ונפלתי.

      על ההגיון שלך. תודה.

        27/1/09 09:10:


      אני מצטרפת לאחותי שהגיבה לך למעלה -

      נפלא.

      וגם ליואב-הנכס

       

      היה טוב, נפלא, מעולה, משחרר - לקרוא את הפוסט שלך.

      תודה.

        27/1/09 08:08:

      צטט: בלוכית 2009-01-26 23:48:53


      אני דווקא לא אהבתי את הקבנוס. אותו אני מוציאה החוצה, עם הדעות הנחרצות של שחור ולבן או ירוק).

      העולם דווקא צבעוני וניתן לבחור ים של צבעים.

       

       

      אחותי, ואני בכלל לא ידעתי שאת לא אוהבת קבנוס.

        26/1/09 23:48:


      אני דווקא לא אהבתי את הקבנוס. אותו אני מוציאה החוצה, עם הדעות הנחרצות של שחור ולבן או ירוק).

      העולם דווקא צבעוני וניתן לבחור ים של צבעים.

       

        23/1/09 23:46:

      צטט: yoaview 2009-01-23 23:03:53

       

       

       

      שנים רבות של ניסיון עם קשת וחצים

       

       

      הנקודה השחורה הזאת

      שבה אתה אמור לקלוע,

      שם

      במרכז המטרה,

      כן

      בדיוק זאת  -

      בה 

      צריך החץ להינעץ.

      אך דווקא אותה

      אתה מחטיא

      פעם אחר פעם.

       

      אתה קרוב,

      יותר קרוב,

      אף פעם

      לא מספיק קרוב.

       

      ואז אתה כורע

      אוסף את החצים

      ומנסה מחדש.

       

      הנקודה השחורה משגעת אותך,

      עד שאתה קולט:

      המקום שבו החץ נעוץ, רוטט  -

      גם הוא

      מרכז.

       

       

       אולב האוגה, הנהר שמעבר לפיורד

       

       

      וגם יואב

       

       

       

       

       

       

       

      שווה לשלוח סיפור לעולם ולקבל בחזרה - אחר.

        23/1/09 23:03:

       

       

       

      שנים רבות של ניסיון עם קשת וחצים

       

       

      הנקודה השחורה הזאת

      שבה אתה אמור לקלוע,

      שם

      במרכז המטרה,

      כן

      בדיוק זאת  -

      בה 

      צריך החץ להינעץ.

      אך דווקא אותה

      אתה מחטיא

      פעם אחר פעם.

       

      אתה קרוב,

      יותר קרוב,

      אף פעם

      לא מספיק קרוב.

       

      ואז אתה כורע

      אוסף את החצים

      ומנסה מחדש.

       

      הנקודה השחורה משגעת אותך,

      עד שאתה קולט:

      המקום שבו החץ נעוץ, רוטט  -

      גם הוא

      מרכז.

       

       

       אולב האוגה, הנהר שמעבר לפיורד

       

       

      וגם יואב

       

       

       

       

       

       

        23/1/09 20:40:
      נפלא.
        23/1/09 18:21:

      יופי של רשומה

      הזכרת לי  את גראוצ'ו מארקס

      יש לי עקרון מוצק

      ואם הוא לא מוצא חן בעיניך

      יש לי עוד כמה אחרים.

        23/1/09 08:32:

      צטט: דוד לושי 2009-01-23 08:26:22

      קראתי את הכתבה הבנתי א.שאת אוהבת מרק אפונה חם כמו כל המדרים

      אהבתי ואני שואל את עצמי מהיכן כל כישרון? אני בקושי מצליח להוציא משפט שלם .

      ולעניננו מה שלומך ואיך היה ברומא

       

      אתה לא צריך להוציא משפט שלם. אתה רופא, זה מספיק.

        23/1/09 08:26:

      קראתי את הכתבה הבנתי א.שאת אוהבת מרק אפונה חם כמו כל המדרים

      אהבתי ואני שואל את עצמי מהיכן כל כישרון? אני בקושי מצליח להוציא משפט שלם .

      ולעניננו מה שלומך ואיך היה ברומא

        22/1/09 21:06:

      נראה שמלחמות לא פורצות עקב מרק אפונה וקבנוס, אבל בעבור נזיד עדשים - כן. 

      תמיד פחדתי מאנשים הבטוחים לחלוטין שאינם טועים

      תודה על הפוסט המזכיר את הלביבות 

        20/1/09 13:31:

      אל תבינו אותי לא נכון, אבל אמש נפל בחיקי גבר שבגברים בעקבות מרק האפונה.

      דווקא.

        20/1/09 12:17:

      צטט: ~s~ 2009-01-20 11:52:39

      דעות נחרצות מפחידות אותי.

      תמיד נדמה לי, שאנשים עם דעות מוצקות ועשויות-בטון הם אנשים שלא בטוחים למה הם מחזיקים בדעה המסויימת ההיא, וחוששים מאוד לבדוק אותה ואולי להחליף אותה (רחמנא ליצלן).

      מעדיפה לא להיות כל כך בטוחה.

      וכל אישה צריכה איזה אדי כזה, בריטי עם חיוך בעיניים וצחוק בשפם.

      (אני עם בועז בעניין העקרונות האנטי-אפונתיים)

      מה קרה לכם? זו הצטברות מקרית או שזה תהליך הסינון הטבעי של האתר? אפונה הרי זה אחד הדברים הטעימים שיש.

       

      באשר לדעות נחרצות, אני לא רוצה להיות נחרצת באשר אליהן ולאנשים שמחזיקים בהן.

       

        20/1/09 11:52:

      דעות נחרצות מפחידות אותי.

      תמיד נדמה לי, שאנשים עם דעות מוצקות ועשויות-בטון הם אנשים שלא בטוחים למה הם מחזיקים בדעה המסויימת ההיא, וחוששים מאוד לבדוק אותה ואולי להחליף אותה (רחמנא ליצלן).

      מעדיפה לא להיות כל כך בטוחה.

      וכל אישה צריכה איזה אדי כזה, בריטי עם חיוך בעיניים וצחוק בשפם.

      (אני עם בועז בעניין העקרונות האנטי-אפונתיים)

        20/1/09 11:39:

      תענוג לקרוא אותך.
        19/1/09 23:23:


      בעיקרון, אני נגד עקרונות...

      יש לי גם משהו עקרוני נגד

      אפונה, אבל זה כבר לגמרי,

      אבל לגמרי, לא עקרון העומד

      בזכות עצמו...

      ובאשר לכל אותם "מומחים":

      איני מייחס שום משמעות לדבריהם,

      וזה ממש עקרוני בעיניי!!!

      ומכיוון שכך, ומכיוון שציטטת כה יפה, 

      ונתקנאתי בך...

      "...וכל השאר הוא שתיקה!"אטום

      (המלט, שקספיר)