כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התלמיד עם הלפיד

    א ח ר י

    0

    אנושיות מאז ולתמיד

    17 תגובות   יום שלישי, 20/1/09, 00:29

    "כל עוד לא ראית אדם חולה, אינך יודע בריא מהו".

    למה אני מתכוון?

    אימי הפכה בשנים האחרונות לאדם חולה. גופה במצב מצוין אולם נפשה... איך לומר... לא הכל תקין.

    שלא תחשבו שמדובר באמת במחלה. מסתבר שבני האדם מתמוטטים בזקנתם ללא קשר למצבם הגופני. זה מתחיל בבעיות זיכרון אולם בקצב כלשהו נפגע ההיגיון, המחשבה, ההתנהגות, הדיבור ולבסוף גם מחוסלת המוטוריקה. המדע טוען במפורש: נכון להיום, כל אדם שיגיע לגיל 120 יהיה נגוע בהתפוררות נוראה זו. יתכן שיפגע כבר בגיל 60. מוחו יתמלא בחומר עצי כלשהו ובשלב מסוים הוא יהפוך לעץ בעצמו.

    אימי למשל, בשלב של ארבע פעמים בדקה. ארבע פעמים בדקה היא שואלת איזה יום היום?ארבע פעמים אני אומר לה אימא, היום שלישי. ארבע פעמים בדקה שואלת מה אני עושה מחר?, ארבע פעמים אומר לה אימא, מחר מועדון. ארבע פעמים בדקה היא שואלת איפה הכסף שלי?, ארבע פעמים אני אומר לה אימא, בחזייה.

    כמעט מידי יום, אנחנו, אני ואימי, משוחחים.

    למה אני מספר את כל זה? ובכן, אני רואה את עצמי חוקר. בין מחקריי הרבים אני חוקר את מה שאני קורא "אנושיות". בשבוע שעבר נתקלתי בצד אנושי מסוים, צד שגרם לי לעליצות כללית ואף לביטחון שהחיים יישארו מעניינים לתמיד.  

    בליל שישי, שלא כהרגלי, לנתי בבית אימי. התעוררתי בשעת בוקר מוקדמת למדי, שבת, בבית נשמעו קולות כמותם לא שמעתי בו מעולם! קולות אישה!!

    התיישבתי במיטתי ובדקתי טוב אם זהו חדרי. הקולות בבית גרמו לי להאמין שאיני נמצא היכן שאני אכן נמצא. שבת, שמונה בבוקר, קולות חד משמעיים!!

    תוך דקה אחת התמלאתי סקרנות כה עצומה עד שהחלטתי "זהו, אני פותח את הדלת". פתחתי.

    הקולות, שהסתבר שבקעו מחדר השינה, נפסקו מיד. צעדתי אל מרכז הסלון ועצרתי. תוך פחות מדקה הופיע בסלון האובייקט שלו המתנתי. מתוך חדר השינה יצא דודו, השכן, ישיש בן שמונים(!).

    אני נמנע מלשאול שאלות כמו "מה אתה רוצה מאימא שלי?" או "איך אפשר?". זה לא ענייני. פשוט, בקשר למחקר שלי...

    דודו הישיש, (נשוי), שנזף והטיף לי על החיים כבר כשהייתי ילד קטן ולא חדל שנים ארוכות, יצא מחדר השינה, ידיו בכיסים, מביט בתקרה והוא שורק משהו. גם אני הבטתי בתקרה וגם אני שרקתי משהו.

    היו אלה שניות שאי אפשר לשכוח. הצלחתי לשמור על פנים קפואות אולם בטני רטטה בצחוק היסטרי. קטע מטורף. שניות רצופות החזקתי מעמד, מקווה שדודו לא הבחין ברטט החמור שאחז בגופי, לבסוף, אמרתי שלום, בקול נינוח, ונעלמתי מהבית.

    עם אימי אין שום בעיה. עד שהתלבשה כבר שכחה מה קרה. אפילו אם אומר לה "אימא, כל הקטע באינטרנט..." היא תכעס שנייה אחת, תיקח נשימה כדי להגיד משהו ואז יצא לה: "איזה יום היום?"

    דודו? הוא זקן אבל הוא למד. בפעם הבאה הוא יבדוק טוב את כל הבית. חדר חדר.

    למה אני שמח?

    ובכן, אני מתקדם בסולם השנים במהירות רבה. בנות גילי מאוד מתוקות בעיניי, בנות השבעים והשמונים לעומתן, חסרות כל מתיקות שהיא. אני מסתכל על ישישים סביבי וחש מאוים. "האם יזכו אי פעם למתקתקות כלשהי? מה, זהו? נגמר?"

    דודו הזקן עודד אותי. מכל הטיפים אותם טרח להעביר אלי בצעירותנו... לא זוכר כלום. ככה, בהפתעה, בגיל שמונים, נתן לי את הפוש שהייתי צריך.

    על פי דודו, בגיל שמונים, בנות גילי ידמו בעיני כבנות עשרים. ככל הנראה, המתיקות תמצא ואין לי מה לדאוג.

    כמו כן, אם תופסים אותי על חם, ממש "על חם", אני שורק "באב אל וואד" ומסתכל לכיוון מעלה..   

    נרגעתי.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/9/10 09:21:
      בעוונותי לא ביקרתי פה הרבה,
      מרגיש לי עכשיו להכין כוס נס קפה ענקית
      נוסח אהוד בנאי
      ולהשתקע כאן לכמה זמן..
      אוהבת איך שאתה כותב
      מוניק
        31/7/10 10:57:
      חיוך......

      האהבה והתשוקה - לעולם לא מזדקנות (-:
        31/5/10 19:59:

       

      מעולה!!!

      רגשת אותי עד מאוד בכתיבתך זו,

      הזכרת לי את אמי [בת 64 במותה]ז"ל

      שאפילו ברגעיה האחרונים כשהיתה בכסא גלגלים ,

      תמיד, כשהחבר שלה [לפעמים אפילו גם כשגבר אחר]היה מגיע או בסביבה...

      היית רואה את האישה שבה, את החיוניות הזו, את הניצוץ בעיניים, את הסומק בלחיים..

      מסתבר שאין לאנרגיות האלה גיל ..ומי שיש בו חיים...לא יפסיק.

       

      יפה מאוד..

       

       

      תודה...

       

       

        23/5/10 16:01:

      פוסט מעניין ביותר מצד אחד

      ומצד שני קורע ....מצחוק...
      "מצד שלישי" קצת מפחיד.

      אלי, איזה יום היום?

       

       

      שבוע טוב!!!!!!!!!!!

        5/3/10 21:08:

       

       

      צוחק

        22/1/09 20:05:

      באמא'שך, אלי, זה מה שעלה לך בראש כשראית את הזקן אחרי ש.. איתה?

      מתוחכם מדי בשבילי. אני עוד לא הספקתי לחשוב שבגיל 80 כבר לא נהיה חטובים סקסיים ופעילים מינית.בלתי החלטי

      טוב שהשארת פתח לאופטימיות, מרגיע קצת.

      אוי אלי, איזה פוסט משובב נפש ואופטימי. התחלת ממש פסימי ואחר כך נקטת גישה של מדען אבל באחת עשית ספין כזה נחמד. אני מאחלת לאימא שלך בריאות ואריכות ימים ולך, הרבה שנחות כאלה בימים הבאים עליך לטובה.

       

        22/1/09 15:49:

      מתה על דודו...

      מי ייתן ועוד שנים רבות יהיה כוחו במותניו....

        22/1/09 14:08:

      הפכת את המצב הקשה

      למשעש

        22/1/09 01:34:

      נשיקה
        21/1/09 18:44:


      ארבע פעמים בדקה אני אומרת לך אני מתה עליך ?

      ולא בגלל שכחה ........

      נו איך תגיב  אלי ?!

       

       מגה אנימציות - כוכבים להורדה

        21/1/09 17:53:


      גם מהקשה אתה מפיק רוך...

      אהבתי*

        20/1/09 22:10:


      חחחחח

      הפכת את המצב הקשה

      למשעש

      יש תקווה אתה אומר.....

      שרי*

        20/1/09 15:59:


      ח ח ח ח חם שם

      בגיל שמונים

      אבל אני במקומך שרה:

      "שני גדות לירדן

      זו שלנו זו גם כן"....

         







        20/1/09 15:48:

      מאד מקסים...האופן שבו אתה כותב, הנושא, התובנות, הרוך

      * :-)

        20/1/09 06:53:

      לא ראיתי לא שמעתי...........לא ידעתי
        20/1/09 00:41:
      לא בריא לחשוב יותר מדילשון בחוץ

      פרופיל

      אלי למה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סיפורים אחרונים