נלי יואבי, MSc פסיכולוגיה חינוכית ייעוץ וטיפול זוגי ומשפחתי
מודעות עצמית וכישורי חיים
פוסטים פופולאריים
-
מתגרשים?
11/10/08 | 486 צפיות
-
משפחה כמרחב התפתחותי
6/7/14 | 900 צפיות
-
ADHD והסביבה
10/11/12 | 792 צפיות
-
אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים
24/11/08 | 1630 צפיות
-
הפציינט המזוהה IP והטיפול המשפחתי
9/1/09 | 5128 צפיות
-
ומה שלום איכות החיים שלך?
29/4/09 | 959 צפיות
פוסטים אחרונים
- משפחה כמרחב התפתחותי 6/7/14
- פסיכולוגיה חיובית - רגשות חיוביים 13/4/14
- יחסים מדומיינים וחברים מדומיינים 10/9/13
- ADHD והסביבה 10/11/12
- הדהוד (resonance) 8/11/12
- האם אתה מתעורר כשאתה ישן ונרדם כשאתה מתעורר? 22/5/10
גירושין במחשבה תחילה
גירושין, או פרידה נשארים חקוקים אצל זוגות רבים וזאת מן הטעם הפשוט, זוהי סופה של תקופה מחד ושל מעברים והסתגלויות מאידך. במקרים אחדים (ואפילו רבים) אותו אירוע מסומן כזמן מלחמה וחייהם של השניים בפרט ושל המשפחה בכלל הופכים לשדה קרב, ממש כך וזה, כמובן, משאיר אחריו חורבות והרס. אם כך, עבור אלה (הנלחמים) מעלים הגירושין אסוציאציות קשות ומכאובים רבים, שכן הגירושין כמעט תמיד אינם נעימים, אך עבור אלה הנשאבים לאותם מאבקים והכפשות תקופה זו מותירה צלקות רבות ומעצימה היא את אותן תחושות - את העצבות, ההחמצה, הדכדוך, הפחד, חווית הנטישה, את הכעס, הבדידות...וכד'.
הרגעים הקשים מערערים כל כך והשאלות אינן מרפות:
"מה יהיה איתי?" "מה יהיה איתו?" "איך אומרים לילדים?" "מה אומרים למשפחה?" "מה יהיה עם הרכוש?" "האם זהו צעד נכון?"
ומה לא?
ישנם עוד ועוד..מושגים ועוד תסריטים המסמלים את התפוררותה של היחידה הבסיסית של האדם – משפחתו הגרעינית - מושגים ותסריטים השמורים לאלה שהיו שם...יחד עם זאת, או למרות צלילי סיום צורמים (של אלה המקרים) ההתחלה אצל כולם דומה, אצל רובם תוצר של אהבה: כימיה בין שניים, משיכה, התקרבות, התאהבות, רצון ליחד, להמון ביחד, רצון לדבר, להיפגש, לגעת, לעשות.....אם כך, יחד מחליטים לבנות חיים, כן, אצל רבים מגיע הרגע, אותו זמן בו מחליטים להתמסד/ להינשא ותוך כך לקנות דירה, להביא ילדים והכול יפה , מה זה יפה? חיים מושלמים! שותפות ומעורבות, ללא דופי, כמעט ללא סייגים ועם כמה שפחות הערות ביניים, רומנטיקה צרופה.
אם כך, מה יש לחשוש?
אז משקיעים יחד, לטובת אותו גרעין, כמובן, לטובת חיי שיתוף ואהבה, אנרגיות רבות מופנות לשם.
והתחושות?
כמובן, מופלאות, לנצח יימשכו היחסים! כמובן, זה לא ייגמר לעולם ...לא ייגמר! ואז... קצת פחות נעים שם... וקצת פחות מרגש.. ופתאום, זה הרבה, אבל הרבה פחות זה.... ו...בעצם... אולי זה נגמר ... מי יודע? כי ...רק לפעמים... קצת רבים, לפעמים... ואז רבים יותר , הרבה יותר... ואז הפגמים והחולשות מתעצמים ואיתם גם מדד הכעסים ואז הוא מעצבן והיא שמנה והוא דפוק והיא כלבה.. ואז מחליטים להיפרד! אבל יש כבר שני ילדים...ורכוש ו..
מה עושים? היא: רוצה - עכשיו שיעוף! והוא: פחות – הוא רוצה אותה כמו בהתחלה, מקווה שתבין סוף, סוף שהיא טועה. והיא: נחושה ומרגישה קצת רעה וקצת אשמה, אבל מבינה שאין כל ברירה! והוא: ממשיך את אותה הצגה.. מקווה שתישבר ותחזור מהחלטתה. והיא: אין מצב, פשוט סגורה על עצמה.
והילדים?
ודאי כואבים וכמובן מרגישים! כבר לא נוסעים ביחד ופחות, הרבה פחות מבלים ואימא לא באה ואבא לא יכול.... והוא, או היא (בזמן זה) מכינים תביעה והוא כבר יודע שירסק אותה. והיא, או הוא, אפילו לא חושבים ולא מאמינים, הרי הילדים מצויים שם וכל כך חשובים. ואז סופה של התמימות.. ורצון לנקמה.. והחיים הופכים להיות ממש, ממש סוג של שדה קרב.. עורכי הדין מושכים לפה ולשם ובאמצע, כמובן, הילדים ..ואימא אומרת כך ואבא אומר אחרת והילדים פעמים רבות הופכים לדוברים ומתווכים ומגשרים ומטפלים. ואז..דיון ועוד אחד וצריך לנצח, צריך? חובה לנצח... הרי יש כל כך הרבה סוגיות חשובות ויש כל מיני הסכמים... והילדים, רק כאילו לא מבינים, הם הרי לא רוצים להבין, הם לא תמיד מוכנים לעובדה שחייהם משתנים, הם לא רוצים באלה התסכולים: "למה אימא לא מצטרפת?" "ולמה אבא לא יבוא"? ופשוט, נמאס..נמאס להם, לאותם ילדים והם חושבים לעצמם מחשבות, כל מיני מחשבות, ממש לא מציאותיות ולא נכונות: שאולי הם אשמים... ואולי יכלו להתערב.. ויתכן כי יש בכוחם לשנות.. ו..לא תמיד יש שם מי שמסביר ומי שתומך, כי פעמים רבות נשאבים להם, ההורים, למאבק הזה ונדמה להם שהילדים לא יודעים, או לא מבינים, לא רואים, או כל מיני ... אז הילדים, כמובן, מבינים ורואים וכואבים, שכן המשפחה שלהם - משפחתם הגרעינית - נחצית ונחרבת (לפחות כך נראה להם באותה שעה) והם אוהבים את הוריהם, את שניהם ואת זה חשוב לזכור, שכן אם ההורים, למרות הכאוס, לא קשובים לילדיהם, או מגייסים אותם לצד מסוים, או לא דואגים לבדוק מה שלומם (כל הזמן) כן, דווקא ברגע הזה, אזי עלולים להישאר, הם, כעוסים, מבולבלים ופגועים.
ידוע כי גירושין מהווים גורם דחק רווח, אך קשה כמעט בדומה למוות של אדם קרוב. הגירושין, אחרי המאבק, משאירים, פעמים רבות, את הדברים האמיתיים, אלה שבהם צריך לטפל: כעסים ופחדים, דכדוך וריק, אמון שנפגע, בניית עצמאות.. כשפעמים רבות סימניהם של אלה פוגשים את הילדים, או פוקדים גם אותם. הדינאמיקה של אותה מערכת, זו החדשה, משתנה לה, זה לא אותו דבר! ופעמים רבות גורמת תדהמה לא פשוטה, שכן האקט עצמו, ההליך, כאילו מסיט, לא מאפשר להתבונן ואילו למרות הפרידה הזוגית נדרשת ולו באופן מינימליסטי איזושהי תקשורת הורית, בגין הילדים המשותפים, אם כך, אלה המשכילים לעצור, עוד טרם ההליך ולחשוב על היום שאחרי עשויים לצמצם עד מאוד את אותה פגיעה ואת אותו שובל שמשאירים אחריהם הגירושין. |
תגובות אחרונות
-
77777777
בתגובה על מדיטציה
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על נלי
-
מעצבת חלומות
בתגובה על מנבאים לזוגיות איכותית
-
:)))
בתגובה על האם אתה מתעורר כשאתה ישן ונרדם כשאתה מתעורר?
-
מצבות
בתגובה על מאמר של יורם צדיק מאתר פסיכולוגיה עברית - יעילות טיפול זוגי לעומת טיפול תרופתי בדיכאון
-
manhigut
בתגובה על ומה שלום איכות החיים שלך?
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך יקירתי :)
פוסט מדהים וחשוב מאוד. נהנתי מאוד
לקרוא אותו.
תודה לך נלי על התובנות
וכוכב שיאיר את דרכך.
תודה לך.
אכן, זו הסיבה העיקרית
לצורך במחשבה תחילה.
נושא כל כך כואב...בעיקר כשמעורבים ילדים
מצדיעה לך על דבריך
אני מכירה את הטרמינולגיה הזו
וכן מאמינה שיש דברים בגו
האש תפקידה ליצור גחלת, גחלת של שלווה
ועל כן לעיתים צריך להשרף קצת קודם.
את אישה חכמה
מסכימה, אכן ממהרים לסיים את הקשר.
הי ותודה על השיתוף.
מסכימה איתך הנושא מורכב ומניעיו שונים.
כמובן, יש מקרים בהם הברירה היחידה הנה גירושין
בעיקר כשהיחסים כרוכים באלימות פיזית, או התעללות
וניצול נפשי, גופני, כלכלי וכד' ...
יחד עם זאת ניסיתי לכוון ולהדגיש את חשיבות האיך,
איך נפרדים, שכן היעדרה של מודעות מובילה לנזקים
ושלוחותיהם נשמרים זמן רב אחרי הפרידה..
לכן צמצוצו של המאבק ייטיב, בסופו של תהליך, עם כולם.
שלום לך
ותודה על תגובתך.
אני מסכימה איתך, מערכת יחסים כרוכה בהתמודדויות רבות
ןלכן חשוב להכיר בכך ולהשתדל לעבוד על הקשר
אך יחד עם זאת יש והדברים הגיעו אל קיצם, פשוט כך
ופה חשוב לא פחות - איך מסיימים ואיך ממזערים נזקים.
את בהחלט צודקת שישנם מקרים ש--- חייבים
ואי אפשר כבר לסבול...........
ייתכן שבמקרה שלך זה היה בלתי נמנע ואפילו מתבקש.
אך הקיצוניות הזו שקיימת היום
שכבר הגענו לקצה השני.........
מי שלא גרוש כבר לא 'אין'
ביום של החתונה כבר קובעים את תאריך הגירושין...........
זה כבר מצב מוקצן
שאנשים על כל בעיה קטנה
לא חושבים פעמיים לא מבינים את משמעות הנישואין בכלל
ולכן לא מנסים בכלל להשתדל לשפר להשתפר ןלעבוד על הנישואין האלה.......
לכן אמרתי שזו קלות בלתי נסבלת של ' יאלה בואי מתגרשים.'...........
זה נושא מורכב ביותר
אני מסכימה שיש שמתגרשים בפזיזות ולא באמת חושבים תחילה
ומאידך יש מקרים שזה בלתי נמנע
החישוב של עלות מול תועלת
כנוסחה לפרוגרושים
יעילה במידה מסויימת
נושא רחב
אני יכולה להגיד לך שבגרושים שלי הרווח היה כולי שלי ושל הילדים
אני הייתי אישה מוכה תאמיני לי כמה שבחוץ הכל היה נראה ורוד
בבית לא היה אור בחיי.
הקלות הבלתי נסבלת של הגירושין !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ממש חבל...................
כשאדם מתגרש ----- אפילו המזבח בביהמ'ק מוריד עליו דמעות !!!!!!!!!!!!!
אני מוקיעה כל דבר שיעודד גירושין
הנישואין הם התיקון שלנו
הם לא לונה פארק של 'כיף לי' אלו דמיונות שווא !!!
הרבה הרבה וויתור נדרש............
ואמונה חזקה בה' שמחבר בין השניים
כי איש ואישה = אש + אש
אך רק אם נוסיף את ה- יה ביניהם יוכלו לשרוד
ולעבור את התיקון הזה של שניהם.