כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הרהורים על בדידות ועוד

    בעיקר נסיונות לתהות עם עצמי על הבדידות שלי.

    כיצד מתהנלים בקשר?

    6 תגובות   יום שלישי, 20/1/09, 09:23

    אז זהו, יש קשר יציב שנמשך כבר קרוב לשלושה חודשים, המון זמן בשבילי.

    כבר למעלה מ 15 שנה שלא היה דבר כזה.

    מדוע אני אומר למעלה מ 15 שנה? כי לפני קצת יותר מחמש עשרה שנה הכרתי את מי שהייתה אשתי למשך כארבע שנים. ההבדל הגדול הוא שלבת זוגי הנוכחית אני נמשך ואולי אפשר לומר גם אוהב (מדוע אני משתמש בביטוי "אפשר לומר" אסביר בהמשך).

    כיצד זה שאת זו שהייתה אשתי לא אהבתי ולא נמשכתי ולמרות זאת התחתנתי? התשובה פשוטה מאד - פחדתי מלהיות לבד. הייתי איתה במשך כשנה ואז היא אמרה או שנתחתן או שנפרד, אני שרעיון הפרידה הבהיל אותי עד מוות, אמרתי כן. לכעורה חשבתי שיהיה בסדר, הרי גם כך אני לא יכול למצוא בת זוג אז סוף סוף אחת שאוהבת אותי. טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ ואמרתי לה כן.

    בסופו של דבר הרגשתי ריקני, אלו לא החיים שרציתי. בסופו של דבר עזבתי. הפרידה הייתה קשה. 

    כמובן חזרתי לבדידות, חזרתי לחיפושים הנואשים אחר בת זוג.

    כפי שמסופר כאן בבלוג ההצלחות לא ממש הגיעו.

     

    עכשיו פתאום לאחר כל כך הרבה שנים הגיעה אחת שנמשכת אלי (כיצד אפשר להמשך בכלל לגבר איני יודע) וגם אוהבת להיות איתי.

    היא יפה ומושכת ואני מאד נמשך אליה (האמת אצלי זה לא כל כך קשה, אני נמשך כמעט לכל אחת שהיא לא שמנה).

    אני גם חושב שאוהב. אני אומר חושב כי איני יודע מה זו אהבה ולא יודע האם אני לא אומר אוהב רק בגלל זה שאני רוצה כל כך זוגיות.

     

    עכשיו מנסה לחשוב כיצד מתנהלים בקשר. עכשיו אין מאבקים. היא רוצה, זה די ברור. כמעט ואין מתיחויות וגם אם יש, הן לא רציניות.

    אני טיפוס נוח לבריות כך שאיתי אין מריבות. מעבר לזה מאחר שבת הזוג היא הדבר החשוב בחיי, היא מקבלת הכל, כך שאין לה כמעט מה לבוא אלי בטענות.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/1/09 16:39:


      מכיוון שהשאלות שאתה שואל הן כל כך בסיסיות ונובעות כנראה מחסך מאד קיצוני באינטימיות וקשר בקשר הראשוני שלך בבית ההורים, טוב שאתה שואל "מה זו אינטימיות", "איך מרגישים כשאוהבים?", "מה עושים בשניים?" מצד שני הדרך הבלתי נמנעת ללמוד את זה היא מה שאתה עושה עכשיו-לחוות, ללמוד תוך כדי תנועה, תוך כדי הקשר שלך. גם אם תקרא את כל המדריכים שנכתבו בעולם על קשר, אינטימיות, וזוגיות, זה לא יעזור. בסופו של דבר יש לנו מוח שבנוי לקשר, כי האדם שורד רק בקשר, וגם לך יש מוח כזה והוא פשוט ינחה אותך לאט לאט. איך מגדלים תינוק? לומדים תוך כדי, ואיך מגדלים קשר? גם עושים את זה תוך כדי.

      אני גם לא משוכנעת שאתה לא מקצין את זה כאן בבלוג שלך. האם אין שום רגש ומחשבה שמתעוררים בך כאשר אתה נמצא עם החברה שלך או כאשר אתה חושב עליה? איזה אסוציאציות? תחושות בגוף? פנטזיות, מחשבות להיום, מחשבות לעתיד הקרוב (נגיד בעוד שבוע או באביב) ואולי מחשבות מהולות בפנטזיות ותוכניות לעתיד יותר רחוק (בעוד שנה, חמש שנים)? 

       

      צטט: דואלית 2009-01-20 10:23:37

      צטט: mick9 2009-01-20 09:25:55

      אז  אם  אתה  נוח

      והיא  -  נוח  לה  איתך

       

      על  מה  ולמה  תטחן  לנו  את  המוח  ?

       

      'כשהראש  חולה  -  כל  הגוף  סובל'.חיוך 

      התגובה  הזו רק מעצימה את הבינוניות השוררת כאן..העמדת פנים מלאות חמלה..אוחח זה מקומם אותי..

       

      בכל אופן, מה שרציתי לומר לאחר שקראתי את הפוסט, שהכל בעצם מתחיל כשאנחנו באים לעולם הזה כצרור של צרכים, מעל לכל הצורך המכריע להיות אהובים..כשצורך זה לא בא על סיפוקו הרך הנולד יסבול מחסך ולמשך כל חייו ואת החסר יהיה קשה למלא.

      מאחלת לך שתחווה בזוגיות שלך אינטימיות וחברות אמיתית :)

       

       

      תודה לך על התגובה.

      אכן נראה שאני סובל כל חיי מחסך באהבה. לא יודע מה זה להיות נאהב.

      מה זו אינטימיות וחברות אמיתית?

       

        20/1/09 10:23:

      צטט: mick9 2009-01-20 09:25:55

      אז  אם  אתה  נוח

      והיא  -  נוח  לה  איתך

       

      על  מה  ולמה  תטחן  לנו  את  המוח  ?

       

      'כשהראש  חולה  -  כל  הגוף  סובל'.חיוך 

      התגובה  הזו רק מעצימה את הבינוניות השוררת כאן..העמדת פנים מלאות חמלה..אוחח זה מקומם אותי..

       

      בכל אופן, מה שרציתי לומר לאחר שקראתי את הפוסט, שהכל בעצם מתחיל כשאנחנו באים לעולם הזה כצרור של צרכים, מעל לכל הצורך המכריע להיות אהובים..כשצורך זה לא בא על סיפוקו הרך הנולד יסבול מחסך ולמשך כל חייו ואת החסר יהיה קשה למלא.

      מאחלת לך שתחווה בזוגיות שלך אינטימיות וחברות אמיתית :)

       

        20/1/09 09:39:


      עצוב לקרוא על בדידות שכזו ולאיפה היא מובילה אותך

      בחייך האישיים.. לדעתי אתה לא מאוהב אלא אוהב את הרעיון של להיות מאוהב

      ולא להיות לבד..יש אנשים שחיים טוב עם הבדידות..ויש שלא

      עצוב לי לחשוב שגבר < כל גבר> מתחתן רק מפחד או להשאר לבד או מפרידה..

      הפוסט שלך מביא לבטים כואבים שרוב האנשים נתקלים בהם

      גם אלה שנכנסים לכמה מערכות יחסים בחייהם< ארוכות וקצרות>

      ועדיין לא מסתדרים בזוגיות

      בדברייך מצאתי  חוסר התאמה קטנה מצד אחד אתה טוען שבת זוג

      היא הדבר החשוב בחייך ואתה נותן הכל ומצד שני אתה כותב שאחרי 4 שנים

      לא מצאת את עצמך והרגשת ריקנות..אדם שנותן הכל לבת זוג נותן הכל גם לזוגיות..

      כך שיש פה קצת אי התאמה< לדעתי>

      נשים לא רוצות הכל...נשים רוצות להרגיש דבר 1 והוא הכי חשוב להן..

      להרגיש נאהבות ע"י בן זוגן.

      מאחלת לך בהצלחה ..תן לדברים לזרום ..

       

       

       

      צטט: mick9 2009-01-20 09:25:55

      אז  אם  אתה  נוח

      והיא  -  נוח  לה  איתך

       

      על  מה  ולמה  תטחן  לנו  את  המוח  ?

       

      'כשהראש  חולה  -  כל  הגוף  סובל'.חיוך 

       

      את לא חייבת לקרוא את השטויות שלי.

      אני כותב לא במחשבה עליך כי אם במחשבה עלי. הכתיבה עד כה הייתה תרפיה בשבילי.

      יש כאן פוסט על כיצד בלוג מתפקד כפסיכולוג שמתאר בקצרה איך הבלוג הזה עזר לי מאד. בזכותו הגעתי לזוגיות שהגעתי.

       

        20/1/09 09:25:

      אז  אם  אתה  נוח

      והיא  -  נוח  לה  איתך

       

      על  מה  ולמה  תטחן  לנו  את  המוח  ?

       

      'כשהראש  חולה  -  כל  הגוף  סובל'.חיוך 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל