כותרות TheMarker >
    ';

    ניסיון ותהייה

    על אמנות ותרבות.

    תגובות (44)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      6/12/07 01:09:

    אני מאמין שאמן יוצר מתוך הרצון ליצור, אין לכך שום קשר לגלריסט,

    אם ומצאה גלריה זו או  אחרת את עבודתו מתאימה לקו שלה, ובחרה לקדם אותו, זה ברוך...

     

    אבל האמן לא יפסיק ליצור, הסבל נובע מתוך הרצון והציפיה להצליח, להראות, אגוטריפ אחד גדול, של אמנים, אתה רוצה ליצור ולהרגיש מצליח, שום דבר לא עוצר מבעדך לא ליצור ולא לשנות את הרגשת המצליחנות שאינה קשורה כהואזה לגלריה או למידת חשיפת האומנות, מי שרוצה מוצא דרך להראות, ומי שעושה אומנות בשביל למכור....יש כאן משהו מסריח מהראש. אמן תמיד יכול לחשוף את עבודתו, לתת עבודות במתנה ולפזר את יצירתו מאהבה, אומנות בשביל כסף לא פסולה אבלצריך לבדוק טוב טוב מהיכן היא יוצאת שכן היא עלולה ליפול אל עולם של טרנדים עכשיוויים, אפנה במסווה של אמנות, במקום לתת שיקוף של  האמן, ברגע האמת, ללא כל מעטפת בצל מיותרת.

     

    כמו כל דבר טוב, אם עושים אותו באהבה והתמדה, התמורה מגיע בדרך זו או אחרת. וגם אם זה בצורת רגע אחד של שכינה בזמן היצירה עצמה ושם זה נגמר...כל השאר זה כבר הראש אבל היצירה היא הדבר האמיתי.

     

    אני לא חושב שגלריסט צריך להרגיש לא בנוח אלא אם מניעיו אינם נקיים וזאת רק הם יודעים, וזה נכון גם לבני האדם ככלל...

     

    משמע בקצרה - כל אחד שימשיך לעשות מה שהוא עושה ובלי להסתכל לצדדים ואז כולם ירגישו הרבה יותר טוב אני בטוח

    מגניב

      5/12/07 11:00:

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-08-15 18:42:26

     

     

    אז זהו שזה כן.

    אז זהו שלא.

     

      כל נסיונות ההחדרה של מוצרים בשיווק על פי ערך מצליחים לתפוס אחוזים בודדים של השוק. בארה"ב יש רשת של נעלים שנקראת PAYLESS הם לא מפרסמים את עצמם וטוענים שהם מחזירים את כל הכסף שנחסך בפרסום להוזלת המוצרים. אז יש להם נוכחות בשכונות עניות. מי רוצה לקנות סניקרס ב30$ שאפשר לשלם 220$ ? (אני ואישתי אבל אנחנו לא דוגמא..) . בשר לדוגמא . בשר שיש לו חותמת של ANGUS הינו בעל ערך רב יותר מאשר בשר אחר באותה איכות בדיוק........התבעת חותם. זה מה שעושים שמוכרים יין מבורגנדי, מיץ תפוזים קפוא מ פלורידה , צ'יפים אלקטרונים, כל דבר שתבחרי . מקרקעין. מכרו בחודשים האחרונים בניין ביגאל אלון (שהוא אזור שיש לו עתיד גדול בל היום בדרך כלל נמכר במחירים סבירים ) על הנייר במחירים גבוהים בהרבה .  כי הדיירים הם היטקיסטים.....טלי כתבה על זה אפילו פוסט נחמד. ומכירת שירותי עריכת דין? וזונות? ורופאים? "הוא עובד עם" הוא למד עם! הוא .....

     

     ועל כן צנח לו נימוק ההתבעת חותם והוא כפי הנראה אינו מיחד את מכירת האומנות יותר משהוא  מיחד את מכירת החזירים ואו מכירת שירותי  מחשבי ענק לתעשית החלל.

     

    עדי יקירי

    אתחיל איתך,

    א. שוק המוצרים "בעלי ערך/מותגים" ברנדינג, הוא גדול באלפים מהשוק של הנון ברנדינג. יש רשת אחת בארה"ב של נעלים שנקראת PAYLESS שמוכרת אולי 0.001 אחוז משוק הנעליים שם, מי היא לעומת נייק אדידס פומה טימברלנד פרדה ועוד.. ואת כולם מייצרים באותם מפעלים בסין.

    ב. באמנות יש מסחר בקופירייט, שהוא מעין פטנט. העלות של פטנט (לדוגמא תרופות) שונה בגלל ההגנה עליו מעלות של מוצר צריכה אחרים.

    ג. בשוק האמנות מגולמים ערכים סנטימנטלים, נדירות, אורגינליות, שייכות היסטורית, שלא קיימים בשוק המוצרים הרגיל. לדוגמא, גיטרה חשמלית רגילה עולה אלף דולר אבל אם היא היתה שייכת לג'ון לנון היא תימכר במיליון דולר למרות שזו אותה גיטרה בדיוק.

    אני מבין את הציניות שלך משום שבסוף אכן הכל מגולם לכסף, אבל אמנות זה לא בשר ולא נעליים ואפילו לא מכוניות, ששם אני בטוח שאתה מבין למה על מרצדס אתה צריך לשלם יותר מאשר על טויוטה למרות שבשתיהם תגיע לאותו המקום. מיתוג קוראים לזה.

    אז אני מניסיוני והבנתי תומך בדבי

    א. בגלל שהיא גלריסטית ואני באינסטיקנט צריך ללקק לה

    ב. היא צודקת

    עכשיו לדבי

    לגלריה, כמו שאני מבין, יש תפקיד מעבר להצגת האמן גם בקידום האמן.

    מנסיוני, במפגשים שהיו לי עם גלריסטים, הרגשתי שהגלריות מתייחסות לאמן כיחידת רווח (כולל גלריות שרוצות כסף מהאמן עבור התערוכה) מבלי ההבנה שכדי להרויח צריכות גם הגלריות להשקיע.

    ואני לא מדבר על שכר דירה והוצאות קבועות למרות שאני מסכים איתך שבסוף צריך לשלם חשבונות ולהישאר בפלוס

    אני מדבר על יצוג מיקצועי פר סה, הבנה באמנות (אוצרת של אחת הגלריות בתל אביב אמרה לי שהיא לא מבינה מה אני עושה - אמרתי לה לזו המחמאה הכי יפה שקיבלתי בשנים האחרונות על העבודות שלי, אפילו את זה היא לא הבינה). גלריות שאין להם בסיס קבוע של אספנים, גלריות שלא יודעות למנף את האמנים שלהם, וכמובן  שאת הסיפורים על ניצול מחד וחוסר עשייה מינימלית מאידך מכירים כולם.

    אחת הסיבות שאמנים מחליטים לא להציג בגלריות, ומחפשים אלטרנטיבות, היא לא העמלות שגובות הגלריות, אלא חוסר המקצועיות של הגלריסטים.

    במובן מסויים היחסים בין אמן לגלריה מזכירים את יחסי הלקוח עם הבנק, למי שיש אשראי ולא צריך אשראי, הבנק מוכן לתת יותר, למי שאין וצריך אשראי, הבנק לא מוכן לתת בכלל.

    גלריסט טוב בעיני הוא זה המסוגל לזהות אמן  מוכשר ולמנף אותו לאמן מצליח. (דמיין הרסט לא היה מי שהוא ללא סאצי) דורש חכמה הבנה מעוף ואומץ.

    אודי

     

     

     

     

     

      15/8/07 18:42:

     

    צטט: dluz 2007-07-26 19:16:08

     

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-07-23 07:14:29

     

     

    אז זהו שזה כן.

    זה כן כי ובפרט בגלל שכסף תפקידו ליצר מכנה משותף . ולכן אם אני למשל מגדל חזירים באיווה וחשקה נפשי ללמוד פילוסופיה הכסף מאפשר לי לדעת כמה חזירים עלי לגדל בכדי שאוכל ללמוד את משנתו של קנט. ומין הצד השני לפילוסוף הספון בחביתו של דיוגנס לדעת כמה הרצאות הוא חייב להרצות עד שיוכל לנעוץ את שיניו בכריך BLT ואו לשלם למתקן החביות שיתקן כבר את הנזילה.

     

    אבל מעבר לסיבה הפורמאלית טכנית הזאת הסיבה היותר עמוקה היא שמסתבר שלכל מוצר ומוצר שנמכר בעולמנו הקטן קביעת הערך שלו היא מרתקת וברוב המקרים אינה שיכת לשאלה כמה עלה הבד וצבע שמן לפני שליכלת את הבד הזה? (בתוספת מע"מ כחוק + תשלום סביר לזמן שלקח לצייר למרוח את הצבע + הפחותות ואמורטיזציה על המכחול ) אלא לדברים אחרים לחלוטין שרובם ככולם בכלל שיכים לתחום הפסיוכלוגיה . ולא בכדי זכה דניאל כהנהמן שהוא פסיכולוג בפרס נובל לכלכלה (כלכלנים אגב אוהבים לחשוב שמחיר נקבע ע"י הצע וביקוש אבל כמו שאחד המנטורים הרבים שלי (לא מזטי) אמר פעם "כלכלנים יודעים ואוהבים להסביר מה יקרה רק אחרי שזה קרה כבר ובדיעבד וגם אז הם טועים ברוב המקרים.)

     אבל מה כן? לכל תחום יש את המיוחדות שלו אבל בסופו של יום? הם חסרי יחוד. ברגע שאתה מתחיל לקבוע מחיר כספי למוצר מסוים בסופו של יום זה הכל מתבשל למטה לדבר אחד ויחיד . המחיר של המוצר שלך הוא בדיוק אבל בדיוק של מיליונית  הסנט המחיר שמאןדהו מוכן לשלם ואתה מוכן לקבל בשניה שאתה והוא מוכנים ורוצים למכור וכל זאת אם ורק אם יש לכם דרך לשתתף אחד את השני במחשבות האצילות הללו של שניכם לגבי הכסף שלכם והמוצר שלכם.........

     

     

    עכשיו תכתבי ואני אתכווח איתך ואו שאשתכנע שאני צודק ואו שאני אגיד לך סליחה לא נעים לי אבל אני צודק.

     

    יום נפלא לך...

     

    עדי

    אז זהו שלא.

     

    יש מספר תחומים שהם ייחודיים בתוך הייחודיים והם התחומים שבהם מאחורי מוצר מסוים עומד שם של אדם. פיליפ סטארק, למשל. סכו"ם בעיצובו יעלה הרבה יותר מסכו"מ רגיל בגלל חתימתו של סטארק או של קסטיאל או של דולצ'ה וגבאנה או לואי ויטון.

    זה נקרא בסוציולוגיה "הטבעת חותם". כאשר החתימה הזו היא בעלת ערך חברתי, היא יכולה להיות שווה הרבה כסף - ככל העולה על רוחו של המעצב/אמן. אם דמיאן הרסט רוצה 100 מיליון דולר עבור הגולגולת שלו - מי יתווכח איתו? מישהו ירצה אותו מספיק בשביל לשלם - במיוחד אחרי כל הבאזז שהיה סביבו.הוא הרי חד פעמי!

    אתה חושב שהרותקו של רוקפלר "שווה" 74 מיליון? לא. אבל זה שהוא היה שייך לרוקפלר כבר עשה אותו שווה יותר.

     

    זאת אומרת, שבתחומים כמו אמנות, עיצוב או אפונה, כאשר מדובר על משהו ייחודי בלעדי, השם הוא הקובע את המחיר ואם הסוכן (גלריסט, בעל חנות) מספיק חכם, הוא ייצור את הביקוש שיצדיק את המחיר.

    אתה יודע שישנם בגלריות היום רשימות המתנה של אנשים שמחכים ליצירה הבאה של מיקי בר קיקי? בחיי.

     

     ועוד מילה בקשר לערך: אם אני הולכת לחנות נעליים ואומרים לי 1000 ש"ח - הסכום הזה הופך להיות עוגן. לי אין מושג למה הם קבעו שדווקא הזוג הזה יעלה פי שניים מהזוג שעומד על ידו אבל אני מקבלת את זה כנתון שאני יכולה להתווכח עליו אבל כל מחיר אחר יהיה ביחס אליו.

     

    אליך, חנוך.

     

     

    הצפה של הבלוג הזה הזכירה לי כי אני חייב לדבי תשובה בעניין של הויכוח הקטן ביני ובינה האם מכירת אומנות שונה וא זהה למכירת חזירים,מכירת  בלוקים,מכירת  מיכשור מדיוק לתעשית הנפצים האטומים, מכירת הרוהין  מזויף לא חוקי בDOWNTWON LA ואו כרטיסים למופע של מכוניות מתנגשות. או שיש משהו מיוחד במכירת אומנות.

     

    אז בכלל בויכוח הזה שי פה משהו לא פר ביני ובין דבי שהרי בעצם בוכיוח הזה בגלל שזה אני והיא ובגלל שנשים שעירן ארוך ובינתן קצרה אז יש שתי אפשרויות או שאני צודק והיא טועה ואו שאני ניצחתי בויכוח. כך או כך לא משנה. היא ביקשה אז אני אנעה לך בכל אופן.

     

     

    בכלל הרצון להיות מיוחד הוא רצון אוניברסלי . אני לא יודע אם את זוכרת אבל בעל עכברים ועל אנשים אומר לני לג'ורג' בעת שהחברה מהחווה רצים לחפש אותו בה לישנא:

     

    " I don't need no nice food with ketchup. George, if you don't want me then I'll go off in them hills and get a cave. I wouldn’t get no mice thrown off me either!"

     

    " George, tell me"
    " What?" - George
    " Like you've done before."
    " Like what?" - George
    " About them- about the rabbits. Come on George, tell me like you've done before! Please-please-please."
    " You get a kick out of them don't you? Okay, I will. Guys like us, that work on ranches are the loneliest guys in the world. They've got no family and they don't belong no place. They've got nothing to look ahead to." - George
    " But not us George! Tell about us now."
    " Well we ain’t like that. We got a future. We've got someone to talk to who gives a damn about us. Them other guys get in a jail they can rot for all anyone cares." - George
    " But not us George. Because I've got you to after me and you got -tell us how its going to be."
    " Someday, we're going to have us a little house and a couple of acres, a cow, a pig-" - George
    " And a pig, chickens, and we're going to live off the fat of the land and have rabbits - go on, but tell we've got in the garden-"
    " Okay" - George
    " And tell about the rabbits in winter, and about the stove - and- and- um, uh how the thick cream was on the milk, like, go ahead, George, tell it George."
    " Why don’t you do it yourself. you know all of it." - George
    " George, no! George no, its not the same. Its not even the same when I tell it. It's not the same - tell how I'm going to tend the rabbits."


    אם את זוכרת את ההצגה אחרי זה הוא נאלץ להרוג אותו. את מבינה? שני ואגבונס מהיער, HOBO כלומניקים שחיים מהיד לפה מעבודה בחוות של המיד ווסט מגידול חזירים וחולמים על גידול ארנבות . גם הם חייבים להרגיש שהם "מיוחדים" וזה גם נכון. הם באמת מיוחדים כי כל אדם הוא מיוחד בדרכו שלו.

     

    אבל הם גם בנלים באותה מידה. הרצון שלך לחשוב שהעיסוק שלך במסחר באומנות הינו "מיוחד" הוא לגיטמי ואמיתי רק שהוא גם בנאלי באותה מידה.

     

    בסופו של יום רכישת ומכירת אומנות מסחר באומנות הינו מסחר. ובמסחר יש ארוע אחד ברור וזה המפגש של הכסף והרצון לקנות עם הסחורה והרצון למכור. עכשיו איזה ערכים נוספים יש במסחר באומנות שאין במסחר אחר?

    אמרת הטבעת חותם. מעבר לעובדה שגם תחתונים של זמר רוק מזדקן נמכרים (ואני מקווה שהתבעת החותם במקרה הזה היא רק וירטואלית ולא תרטי משמע" )אזי למשל כל עולם המיתוג מבוסס על התבעת חותם ספציפית ואו ציבורית כגון למשל גם נינו מסתבנת בסבון הזה ואו מסתפרת במספרה הזאת. או בלשנו של בארי פרימוס שחקן והתסריטאי של סרט נפלא בשם מיסטרס (פילגש ) אומר בסרט "הוא למד כתיבה אצל  אותו מורה של סיפלברג".....

     

     

    הוא אומנם ניסה (בסרט)  למכור את בן אחותו לקאסט של ההפקה המתרקמת ובאה. אבל העקרון הפרנציפ זהה. וזהניקרא בשייוק יצירת ערך.

     

     

    איך למשל אפשר לקחת בחורה נחמדה כמוך ולמכור לה סמרטוט שליצר אותו עולה בסביבות 20 סנט (גג) ולשלם עליו מאות שקלים? (עד כדי כך שאישתי מקנאת קינאה רבה ואומרת יאאא איזה חולצה יפה יש לה)? ממתגים אותה עושים מעט. אם מעצב מרם דרג עשה אותה זה עוד יותר יקר. אם משכנעים את הילב"ז ללבוש את זה בסגירה המתוקשרת של הבר של גיגי בר קיקי בכלל החלוצה ערכה עולה. והתבעת חותם ? אם איזה מפורצם יקנה אותה ויראו בטלויזיה בכללללללל. והחולצה? חולצה כולה סמרטוט (יפה אומנם אבל מדובר בחתיכת בד עם שרוך שקושרים סביב הגוף שילדות אוהבות להיות בטוחות שזה חשוב לבנים שכל מה שהם רוצים זה להוריד את ומה שיותר מהר....) אז כל מוכרת של תחתונים בזאדה היא עוסקת במשהו "מיוחד" ולא רגיל?

     

     שיווק על פי ערך הוא נדיר היום ואפילו בשוק המניות שאמור להיות שוק משוכלל בסופו של דבר מוכרים קצת ערך והרבה "התבעות חותם" אחרת איך לעזאזל יכול לעלות  על הדעת כי מישהו קנה אגחים של חפיצבה לפני כמה חודשים? כל נסיונות ההחדרה של מוצרים בשיווק על פי ערך מצליחים לתפוס אחוזים בודדים של השוק. בארה"ב יש רשת של נעלים שנקראת PAYLESS הם לא מפרסמים את עצמם וטוענים שהם מחזירים את כל הכסף שנחסך בפרסום להוזלת המוצרים. אז יש להם נוכחות בשכונות עניות. מי רוצה לקנות סניקרס ב30$ שאפשר לשלם 220$ ? (אני ואישתי אבל אנחנו לא דוגמא..) . בשר לדוגמא . בשר שיש לו חותמת של ANGUS הינו בעל ערך רב יותר מאשר בשר אחר באותה איכות בדיוק........התבעת חותם. זה מה שעושים שמוכרים יין מבורגנדי, מיץ תפוזים קפוא מ פלורידה , צ'יפים אלקטרונים, כל דבר שתבחרי . יש לי לקוח שהוא קצב. קונה עגלות ופרות ומוביל  אותם לבית המטבחים. לא תאמיני גם להם יש התבעות חותם......

     מקרקעין. מכרו בחודשים האחרונים בניין ביגאל אלון (שהוא אזור שיש לו עתיד גדול בל היום בדרך כלל נמכר במחירים סבירים ) על הנייר במחירים גבוהים בהרבה .  כי הדיירים הם היטקיסטים.....טלי כתבה על זה אפילו פוסט נחמד. ומכירת שירותי עריכת דין? וזונות? ורופאים? "הוא עובד עם" הוא למד עם! הוא .....

     

     ועל כן צנח לו נימוק ההתבעת חותם והוא כפי הנראה אינו מיחד את מכירת האומנות יותר משהוא  מיחד את מכירת החזירים ואו מכירת שירותי  מחשבי ענק לתעשית החלל.

     

    עכשיו תורך.....(את יכולה להכנע זה בסדר במילא אין לך סיכוי )

    עדי

     

    נ.ב (זה אגב תפיסה אמריקאית קלאסית לחשוב שמכירות זה מקצוע נטול הקשר..)

      15/8/07 17:27:

     

    צטט: yacovgabay 2007-08-15 13:54:21

    שלום רב.

    אני חייב להגיב על המאמר שלך בקצרה.

    בעולם אידיאלי הגלריה משמשת כתו איכות לקונה וכצינור שיווק לאמן. לדאבוננו אנו לא חיים בעולם אידיאלי אלא בישראל 2007. והתמונה די עגומה בשוק האמנות. גם לנו האמנים וגם לציבור הרוכשים יש בעיה היום עם "מוסד הגלריה".

    בגלל התקשורת הזמינה האינטרנט וכיוב העולם נעשה קטן מיום ליום. הגלריה המסורתית של פעם שתפקדה כמגדלור שוב אינה מסוגלת להיות "תו איכות לקונה". ולכן רואים יותר ויותר גלריות מסחריות שמנסות לקלוע לטעם ההמון בכל צורה ודרך. הגלריות של היום זה למעשה חנויות לציורים ולא מעבר לכך. בתי המכירות הפומביות אף הם מתפקדים היום כגלריות ומחריפים את המצב. המוזיאונים בישראל מקובעים בתפיסת עולם מלפני 30 שנה. וכך נותר ציבור האמנים ללא גב מימסדי שיכול לתמוך בו ובעתידו.

    לסיכום אני מקווה שתפיסת העולם של הממסד האמנותי בארץ על כל שלוחותיו(גלריות,מוזיאונים וכיוב) תשתנה ותתאים את עצמה למציאות של היום.

    יעקב שלום,

    כל אחד יכול להפריח משפטים באויר אבל צריך שיהיה מאחוריהם משהו. לכן אשמח לקבל הסבר למשפט הזה שלך: "והתמונה די עגומה בשוק האמנות. גם לנו האמנים וגם לציבור הרוכשים יש בעיה היום עם "מוסד הגלריה".

     א. למה אתה חושב שהתמונה די עגומה כשכל הנתונים מצביעים על פריחה? ב. מה בדיוק הבעייה של ציבור הרוכשים עם מוסד הגלריה? את זה אני שואלת בתור מי שנפגשת כל יום עם ציבור זה - אצלי בגלריה...

    תודה על ההתייחסות.

      15/8/07 13:54:

    שלום רב.

    אני חייב להגיב על המאמר שלך בקצרה.

    בעולם אידיאלי הגלריה משמשת כתו איכות לקונה וכצינור שיווק לאמן. לדאבוננו אנו לא חיים בעולם אידיאלי אלא בישראל 2007. והתמונה די עגומה בשוק האמנות. גם לנו האמנים וגם לציבור הרוכשים יש בעיה היום עם "מוסד הגלריה".

    בגלל התקשורת הזמינה האינטרנט וכיוב העולם נעשה קטן מיום ליום. הגלריה המסורתית של פעם שתפקדה כמגדלור שוב אינה מסוגלת להיות "תו איכות לקונה". ולכן רואים יותר ויותר גלריות מסחריות שמנסות לקלוע לטעם ההמון בכל צורה ודרך. הגלריות של היום זה למעשה חנויות לציורים ולא מעבר לכך. בתי המכירות הפומביות אף הם מתפקדים היום כגלריות ומחריפים את המצב. המוזיאונים בישראל מקובעים בתפיסת עולם מלפני 30 שנה. וכך נותר ציבור האמנים ללא גב מימסדי שיכול לתמוך בו ובעתידו.

    לסיכום אני מקווה שתפיסת העולם של הממסד האמנותי בארץ על כל שלוחותיו(גלריות,מוזיאונים וכיוב) תשתנה ותתאים את עצמה למציאות של היום.

      26/7/07 19:16:

     

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-07-23 07:14:29

     

     

    אז זהו שזה כן.

    זה כן כי ובפרט בגלל שכסף תפקידו ליצר מכנה משותף . ולכן אם אני למשל מגדל חזירים באיווה וחשקה נפשי ללמוד פילוסופיה הכסף מאפשר לי לדעת כמה חזירים עלי לגדל בכדי שאוכל ללמוד את משנתו של קנט. ומין הצד השני לפילוסוף הספון בחביתו של דיוגנס לדעת כמה הרצאות הוא חייב להרצות עד שיוכל לנעוץ את שיניו בכריך BLT ואו לשלם למתקן החביות שיתקן כבר את הנזילה.

     

    אבל מעבר לסיבה הפורמאלית טכנית הזאת הסיבה היותר עמוקה היא שמסתבר שלכל מוצר ומוצר שנמכר בעולמנו הקטן קביעת הערך שלו היא מרתקת וברוב המקרים אינה שיכת לשאלה כמה עלה הבד וצבע שמן לפני שליכלת את הבד הזה? (בתוספת מע"מ כחוק + תשלום סביר לזמן שלקח לצייר למרוח את הצבע + הפחותות ואמורטיזציה על המכחול ) אלא לדברים אחרים לחלוטין שרובם ככולם בכלל שיכים לתחום הפסיוכלוגיה . ולא בכדי זכה דניאל כהנהמן שהוא פסיכולוג בפרס נובל לכלכלה (כלכלנים אגב אוהבים לחשוב שמחיר נקבע ע"י הצע וביקוש אבל כמו שאחד המנטורים הרבים שלי (לא מזטי) אמר פעם "כלכלנים יודעים ואוהבים להסביר מה יקרה רק אחרי שזה קרה כבר ובדיעבד וגם אז הם טועים ברוב המקרים.)

     אבל מה כן? לכל תחום יש את המיוחדות שלו אבל בסופו של יום? הם חסרי יחוד. ברגע שאתה מתחיל לקבוע מחיר כספי למוצר מסוים בסופו של יום זה הכל מתבשל למטה לדבר אחד ויחיד . המחיר של המוצר שלך הוא בדיוק אבל בדיוק של מיליונית  הסנט המחיר שמאןדהו מוכן לשלם ואתה מוכן לקבל בשניה שאתה והוא מוכנים ורוצים למכור וכל זאת אם ורק אם יש לכם דרך לשתתף אחד את השני במחשבות האצילות הללו של שניכם לגבי הכסף שלכם והמוצר שלכם.........

     

     

    עכשיו תכתבי ואני אתכווח איתך ואו שאשתכנע שאני צודק ואו שאני אגיד לך סליחה לא נעים לי אבל אני צודק.

     

    יום נפלא לך...

     

    עדי

    אז זהו שלא.

     

    יש מספר תחומים שהם ייחודיים בתוך הייחודיים והם התחומים שבהם מאחורי מוצר מסוים עומד שם של אדם. פיליפ סטארק, למשל. סכו"ם בעיצובו יעלה הרבה יותר מסכו"מ רגיל בגלל חתימתו של סטארק או של קסטיאל או של דולצ'ה וגבאנה או לואי ויטון.

    זה נקרא בסוציולוגיה "הטבעת חותם". כאשר החתימה הזו היא בעלת ערך חברתי, היא יכולה להיות שווה הרבה כסף - ככל העולה על רוחו של המעצב/אמן. אם דמיאן הרסט רוצה 100 מיליון דולר עבור הגולגולת שלו - מי יתווכח איתו? מישהו ירצה אותו מספיק בשביל לשלם - במיוחד אחרי כל הבאזז שהיה סביבו.הוא הרי חד פעמי!

    אתה חושב שהרותקו של רוקפלר "שווה" 74 מיליון? לא. אבל זה שהוא היה שייך לרוקפלר כבר עשה אותו שווה יותר.

     

    זאת אומרת, שבתחומים כמו אמנות, עיצוב או אפונה, כאשר מדובר על משהו ייחודי בלעדי, השם הוא הקובע את המחיר ואם הסוכן (גלריסט, בעל חנות) מספיק חכם, הוא ייצור את הביקוש שיצדיק את המחיר.

    אתה יודע שישנם בגלריות היום רשימות המתנה של אנשים שמחכים ליצירה הבאה של מיקי בר קיקי? בחיי.

     

     ועוד מילה בקשר לערך: אם אני הולכת לחנות נעליים ואומרים לי 1000 ש"ח - הסכום הזה הופך להיות עוגן. לי אין מושג למה הם קבעו שדווקא הזוג הזה יעלה פי שניים מהזוג שעומד על ידו אבל אני מקבלת את זה כנתון שאני יכולה להתווכח עליו אבל כל מחיר אחר יהיה ביחס אליו.

     

    אליך, חנוך.

      25/7/07 23:18:

    תודה בני.

    מחייך

      25/7/07 21:09:

     

    צטט: וודו 2007-07-25 21:07:26

     

     

    dluz

     תימצת את היחסי הכוחות בין גלריה לאמנים בצורה הטובה ביותר שראיתי .

     

      

    כמעט שכחתי את הכוכב ,מגיע לך עוד הרבה יותר על העשייה שלך לעולם האומנותקורץ

      25/7/07 21:07:

     

     

    dluz

     תימצת את היחסי הכוחות בין גלריה לאמנים בצורה הטובה ביותר שראיתי .

     

      

      23/7/07 07:20:

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-07-23 07:14:29

     

    צטט: dluz 2007-07-22 22:13:13

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-07-20 07:36:55

     

    אומנות , מסחר בחזירים, מכירת אופציות ערומות של שורטז על פיטורז של  קומודיטיז בCBT (שזה מה שאיתמר עושה בדרך כלל לפרנסתו ) הגברות שהיו עומדת ברחוב בפריז , הפדלר שמכר סידקית בעגלה שלו במערב הפרוע , הסבא שלי שמכר (ופשט)  עורות בקייב ונוחי דנקר מוכר לנו שירותים סלולארים ואו חלב בסופר מרקט זה הכל אותו דבר בסופו של דבר.....

     

    קביעת ערך זה אומנות אדירה בכל תחום לא רק באומנות.

    אז זהו - שלא....

    אכתוב פוסט על קביעת ערך של אמנות ואז תראה למה זה לא אותו הדבר....

    אוף, אתה מעביד אותי קשה....

     

     

    אז זהו שזה כן.

    זה כן כי ובפרט בגלל שכסף תפקידו ליצר מכנה משותף . ולכן אם אני למשל מגדל חזירים באיווה וחשקה נפשי ללמוד פילוסופיה הכסף מאפשר לי לדעת כמה חזירים עלי לגדל בכדי שאוכל ללמוד את משנתו של קנט. ומין הצד השני לפילוסוף הספון בחביתו של דיוגנס לדעת כמה הרצאות הוא חייב להרצות עד שיוכל לנעוץ את שיניו בכריך BLT ואו לשלם למתקן החביות שיתקן כבר את הנזילה.

     

    אבל מעבר לסיבה הפורמאלית טכנית הזאת הסיבה היותר עמוקה היא שמסתבר שלכל מוצר ומוצר שנמכר בעולמנו הקטן קביעת הערך שלו היא מרתקת וברוב המקרים אינה שיכת לשאלה כמה עלה הבד וצבע שמן לפני שליכלת את הבד הזה? (בתוספת מע"מ כחוק + תשלום סביר לזמן שלקח לצייר למרוח את הצבע + הפחותות ואמורטיזציה על המכחול ) אלא לדברים אחרים לחלוטין שרובם ככולם בכלל שיכים לתחום הפסיוכלוגיה . ולא בכדי זכה דניאל כהנהמן שהוא פסיכולוג בפרס נובל לכלכלה (כלכלנים אגב אוהבים לחשוב שמחיר נקבע ע"י הצע וביקוש אבל כמו שאחד המנטורים הרבים שלי (לא מזטי) אמר פעם "כלכלנים יודעים ואוהבים להסביר מה יקרה רק אחרי שזה קרה כבר ובדיעבד וגם אז הם טועים ברוב המקרים.)

     אבל מה כן? לכל תחום יש את המיוחדות שלו אבל בסופו של יום? הם חסרי יחוד. ברגע שאתה מתחיל לקבוע מחיר כספי למוצר מסוים בסופו של יום זה הכל מתבשל למטה לדבר אחד ויחיד . המחיר של המוצר שלך הוא בדיוק אבל בדיוק של מיליונית  הסנט המחיר שמאןדהו מוכן לשלם ואתה מוכן לקבל בשניה שאתה והוא מוכנים ורוצים למכור וכל זאת אם ורק אם יש לכם דרך לשתתף אחד את השני במחשבות האצילות הללו של שניכם לגבי הכסף שלכם והמוצר שלכם.........

     

     

    עכשיו תכתבי ואני אתכווח איתך ואו שאשתכנע שאני צודק ואו שאני אגיד לך סליחה לא נעים לי אבל אני צודק.

     

    יום נפלא לך...

     

    עדי

     

      23/7/07 04:15:

     

    צטט: dluz 2007-07-22 13:58:42

     

     

    (אני צריכה לדאוג מזה שאנחנו מסכימים????)

    אם לא היה לנו כל כך הרבה מן המשותף אני לא חושב שהיינו מחזיקים מעמד יחד כ"כ הרבה שנים קורץ

      22/7/07 22:13:

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-07-20 07:36:55

     

    אומנות , מסחר בחזירים, מכירת אופציות ערומות של שורטז על פיטורז של  קומודיטיז בCBT (שזה מה שאיתמר עושה בדרך כלל לפרנסתו ) הגברות שהיו עומדת ברחוב בפריז , הפדלר שמכר סידקית בעגלה שלו במערב הפרוע , הסבא שלי שמכר (ופשט)  עורות בקייב ונוחי דנקר מוכר לנו שירותים סלולארים ואו חלב בסופר מרקט זה הכל אותו דבר בסופו של דבר.....

     

    קביעת ערך זה אומנות אדירה בכל תחום לא רק באומנות.

    אז זהו - שלא....

    אכתוב פוסט על קביעת ערך של אמנות ואז תראה למה זה לא אותו הדבר....

    אוף, אתה מעביד אותי קשה....

      22/7/07 22:11:

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-07-19 22:24:42

    צטט: dluz 2007-07-19 13:50:02

     

    צטט: יוד-יוד 2007-07-19 12:50:17

    מעניין מאד. את יכולה לספר לנו משהו גם על הכלכלה של העסק הזה שנקרא אמנות (אחרי הכל השם של הקהילה הוא השקעה באמנות). בתור לקוח מתחיל - כמה אחוזים הולכים בדרך כלל לגלריה? איך זה שאמן יכול למכור מאחורי גבה של הגלריה בה הוא מציג? אין הסכם בלעדיות בדרך כלל?

    נושא העמלות אינו רלוונטי - כמו שלא תשאל בעל חנות לבגדים כמה הוא מרויח על בגד. הסכמים הם על נייר ולא תמיד מכבדים אותם. כמו כן, לא תמיד יש הסכמים.

     

     

    1/3 התאוריה אומרת שליש אבל הם אוהבים לריב על זה כמו בכל עסק. יש מריבות על הוצאות יש מריבות על זה שהאומן מוכר מהבית  והכי הרבה מריבות על:"

    למה הורידו את התמונות שלי? מה הצעירה הזאת מה היא שווה! אני פה בגלריה כבר 12 שנה! אז מה זה היא הולכת עם חולצה שקופה כבר סיבבה לך את השכל? והתמונה הזאת? מה היא מאחורי הכניסה לשירותים שמעתי שחכמי היה פה (זה מתיש הוא עוד היה קונה) ואילו לא הראת לו את השמן החדש שלי. מה הרישומים הללו שלה אני יכול עלשות כאלה 20 בשעה . זה זול אני אומר זול. אני בכלל אני חושב שבשבוע הבא אני אסע לניו יורק יש שם סוכן אחד שפגשתי לפני שנתיים בלונדון והוא אמר ליש העובדות שלי מעניניות. אני לא רציתי לשבור את המילה שלי ואמרתי לו אני עם גלרית הירח העיוור כבר 10 שנים! זה לא הולך ברגל. ועכשיו ככה אתה גומל לי? אני אסע לניו יורק אתה שומע?"

     

    מה לגבי תערוכות למטרות צדקה? קניתי שם כמה תמונות לא רעות ונדמה לי לפחות (בלי בדיקה שיטתית) שהמחירים שם יותר נוחים לתפרנים כמוני.

    בתערוכות צדקה המחירים בדרך כלל גבוהים יותר כי אנשים רוצים לתרום.

     גם תערוכות סיום של בוגרי בתי ספר לאמנות הן תמיד הזדמנות - גם אם הן כמובן הימור. אבל אם יש בטחון עצמי ביחס להבנה באמנות ובתרבות אפשר אולי לעשות עסקאות טובות (עוד לא הוכחתי את זה כמובן).

    האומץ שדרוש לאספנים מתחילים לרכוש עבודות מסטודנטים הוא אכן נחלתם של מביני דבר בלבד.

     

    שטיות במיץ בטאטות תקנה תמונות שאתה אוהב . אם אתה עושה את זהבכדי להרוויח יותר טוב להשקיע בכרטיסי לוטו. או לפחות תקנה מניות של מיקרו סופט ביום של ההנפקה הראשונה ולא אחרי 20 שנה. בכלל השקעה באומנות זה עסק לעשירים לא לעניים (מה שדבי תעשה לי כבר....(אם היית לקוחת את התמונות שמן שלי בטח היתה לי דעה אחרת אבל ככה? אז אני אגיד מה שאני חושב!)) אבל הכי חשוב אין דרך לדעת תקנה תמונות שאתה אוהב תקווה שאחרים גם כן יואהבו ותהיה עשיר. אבל הכי חשוב תקווה שהסטודנט שלך יצליח מאוד והתמונות יעלה ערכן (ואז הוא יעשוה ארבעים אלף הדפסים בשעה ואתה תהה שוב פעם עני...)

    ושאלה אחרונה: בלונדון יש היום כמה וכמה וכמה תערוכות טובות כדוגמת ה - fair art שאפשר לרכוש אמנות במחירים סבירים. מתי תהיה גם בישראל תערוכה גדולה כזו?

    האם אתה מדבר על Art London? אני חוששת שהסצינה האמנותית קטנה מדי כאן. אין מסה קריטית שתהפוך את זה לכדאי וירידי אומניות (חוצות היוצר) יש.

    הרי בטח גם האמנים שמציגים בגלריות מחזיקים אצלהם בסטודיו ה-מ-ו-ן עבודות שאנשים ישמחו לקנות גם אם הן לא ראויות לגלריה.

     

    הייתי מאוד שמח להזמין אותך אלי לסטודיו שלי לבחור כמה תמונות שהגלריות לא רוצות ואני בטוח שהיית שמח לקנות כמה אבל הבעיה שאין לי  סטודיו. והסיבה היא שהלגריסטים הללו (ובמיוחד כמה גלריסטיות שאני לא רוצה לנקוב בשמן ) מסרבות בעקשנות להציג את התמונות שעוד לא צירתי וככה אני נשאר קרח מכאן וגם מכאן .א ף אחד לא מכיר אותי ובגלל זה אני צריך להתפרנס בנתיים מעריכת דין ואין לי כסף ללכת ללמוד ציור בכיד שאני אוכל לצייר כמה תמונות שיצוגו בגלריה ואני אהפך מזה למליונר.....

    אם יש לך סבלנות להסתובב בגלריות של צירים ואתה אוהב את זה?לך עלזה  man לך על זה . go for it. ואם יש לך כסף לקנות ואתה מוצא משהו שאתה אוהב? לך על זה....  אבל  אז מי שמיסתובב בין סטודיים ומבין במה שהוא רואה קוראים לו גלאריסט ואז כל האחרים ישנאו אותך כמו ששונאים את הגלריסטים החזירים הללו שלא מציגים את התמונות שלי (שכל הבעיה שלהן זה שרק עוד לא ציירו אותם...)

    יש אמנים שעורכים מכירות סטודיו.

    תודה

    תודה גם לך.

    יוד

     

     

    תודה לשניכם...

     

     

    חץ - אם לא הייתי יודעת יותר טוב - הייתי חושבת שאתה גלריסט מתחזה....

    מחייך

      22/7/07 14:47:

     

    צטט: a_erez 2007-07-22 14:02:10

    שאלה:

     

    איך את רואה את החלוקה בהשקעה בין הגלריה לבין האמן?

     

    את מאמינה שהאמן צריך להשקיע עוד בגלריה על מנת לנציג בה?

    או שהגלריה צריכה להשקיע באמן, מתוך נקודה שהאמן כבר "עשה" את שלו?

    ..

     

    ארז

    הי ארז וברוך הבא

    לא הבנתי את השאלה - במה אמן יכול להשקיע בגלריה?

    ברגע שאמן נבחר להציג בגלריה, הוא צריך להשקיע באמנותו - להמשיך ליצור אמנות טובה. הוא צריך גם להיותישר והגון. זה הכל.

    ברגע שגלריה בוחרת באמן היא משקיעה בשיווק שלו בפני לקוחות הגלריה. היא חושפת אותו בפרסומים ובאתר האינטרנט. היא משתפת אותו בתערוכות.

     

    האם זה עונה על השאלה?

     

    איך אתה רואה יחסי אמן גלריה?

      22/7/07 14:02:

    שאלה:

     

    איך את רואה את החלוקה בהשקעה בין הגלריה לבין האמן?

     

    את מאמינה שהאמן צריך להשקיע עוד בגלריה על מנת לנציג בה?

    או שהגלריה צריכה להשקיע באמן, מתוך נקודה שהאמן כבר "עשה" את שלו?

    ..

     

    ארז

      22/7/07 13:58:

     

    צטט: מאן_דהוא 2007-07-22 02:23:46

    יש אנשים שמצליחים ויש מחפשי תירוצים ובכיינים.

     

    בן אדם בוחר בראשית דרכו דרך לחיות את חייו, אם זה מקצוע "פרקטי" אבל אולי משעמם ולא יצירתי, או לימודים/עיסוק רוחני "לנפש". ועם הבחירה שלו הוא צריך להתמודד.

     

    כל אחד יכול לטעון על עצמו שהוא אומן גדול אבל בתכלס אם אף אחד לא רוצה לקנות את האמנות שלך אז זה המצב, תתמודד עם זה. אף אחד לא הכריח את ואן גוך לצייר ונדמה לי שהוא לא נהנה מההצלחה שלו, בחייו.

     

    ובעולם שלנו כישורים מסחריים הם חלק מהמשחק, אם אתה רוצה להיות מנותק, לרחף בספירות אחרות, ושאחרים יעשו עבורך את העבודה השחורה אז אתה תתבדה.

     

    לגמרי.

    כל מילה בסלע.

     

    (אני צריכה לדאוג מזה שאנחנו מסכימים????)

      22/7/07 07:11:

     

    צטט: dluz 2007-07-19 07:30:46

    אני לא חושבת שמונחים של כסף כשאני מגלה כשרון. אני לא רואה מול עיני דולרים מרשרשים. זה קודם כל התאהבות.

    כאילו שאצלך מתקיים החיבור לפרקטיות של החיים. ללחם וחלב. ויחד עם זאת כתבת מקסים את השורה שמצוטטת.

    פרקטיות פרקטיות, אבל בלי התאהבות אין כלום.

     

    ואוף טופיק-

    בפוסטים שלך את פותחת לי עולם שמעולם לא היה חלק מעולמותיי. ואני אוהבת. אז תודה.

      22/7/07 02:23:

    יש אנשים שמצליחים ויש מחפשי תירוצים ובכיינים.

     

    בן אדם בוחר בראשית דרכו דרך לחיות את חייו, אם זה מקצוע "פרקטי" אבל אולי משעמם ולא יצירתי, או לימודים/עיסוק רוחני "לנפש". ועם הבחירה שלו הוא צריך להתמודד.

     

    כל אחד יכול לטעון על עצמו שהוא אומן גדול אבל בתכלס אם אף אחד לא רוצה לקנות את האמנות שלך אז זה המצב, תתמודד עם זה. אף אחד לא הכריח את ואן גוך לצייר ונדמה לי שהוא לא נהנה מההצלחה שלו, בחייו.

     

    ובעולם שלנו כישורים מסחריים הם חלק מהמשחק, אם אתה רוצה להיות מנותק, לרחף בספירות אחרות, ושאחרים יעשו עבורך את העבודה השחורה אז אתה תתבדה.

     

      21/7/07 12:33:

     

    צטט: ניצה צמרת 2007-07-20 00:39:17

    אכן גילוי נאות ומצדיק כוכב ירוק, עם זאת את קצת מוסרנית מדיי לטעמי. אני לא מתמצאת בתחום הזה והרבה דברים בתחום הפרסום באו לי בעבר בתחום הכתיבה בקלות יחסית, אבל אני מודעת ויודעת שתנאי הסף קשים ומחמירים ולאו דווקא עושים צדק לאמנים חדשים וצעירים. חלק מהצלחה הוא לא פעם תוצאה של העדפות אישיות של גלריסטים וחלק אחר בא כתוצאה מיחסי ציבור. 

    חוצמזה, דבי יקרה, בגלל שהחלפת תמונה לא מצאתי אותך. מזל שהגבת אצל איתמר.ובינתיים שב"ש.

    ניצה יקירתי,

    איזה כיף שבאת.

    מה זאת אומרת מוסרנית? הסבירי.

    רק עכשיו סימנתי כמה בוגרים צעירים ומעניינים. דווקא הם, עכשיו מחוזרים למדי. מי שיותר קשה לו זה האמנים המבוגרים יותר - בני 30 ומעלה.... ברור שגלריסטים בוחרים את מה שמוצא חן בעיניהם. איך אפשר אחרת?

    שב"ש גם לך.

      21/7/07 12:16:

    לאונדרו,

    למה אתה ער בשעות האלה??

    אני ממש שמחה על העניין שהפוסט הזה עורר. זה אפילו מפתיע אותי.

    לכתוב עוד? נראה לאן תוביל אותי הרוח. לכתיבה שלי תמיד יש איזה קטליזטור שמצית אותי.

    לא התכוונתי להפוך את הבלוג הזה למן מדריך כזה למרות שברור שהאמנות שזורה בו.

    תודה.

    מחייך

    ממש מעניין  היה לי. ואפילו בשעה כזו.

    ולא פחות, הדיון בטוקבקים העוקבים.  

    טוקבק אצלך הוא לא טוקבק ללא מר חץ השנון והמצחיק.

    יופי של תמונה חדשהמחייך

    לילה טוב

    [ עוד 'כתבות' בנושא תתקבלנה בברכה. מאוד מעניין ]

      20/7/07 13:05:

     

    צטט: st_s 2007-07-20 07:38:55

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-07-20 07:36:55

     

    יפה אני מת עליך אבל עכשיו אל תעלבי לי בבקשה.......

     

    אומנות , מסחר בחזירים, מכירת אופציות ערומות של שורטז על פיטורז של  קומודיטיז בCBT (שזה מה שאיתמר עושה בדרך כלל לפרנסתו ) הגברות שהיו עומדת ברחוב בפריז , הפדלר שמכר סידקית בעגלה שלו במערב הפרוע , הסבא שלי שמכר (ופשט)  עורות בקייב ונוחי דנקר מוכר לנו שירותים סלולארים ואו חלב בסופר מרקט זה הכל אותו דבר בסופו של דבר.....

     

    קביעת ערך זה אומנות אדירה בכל תחום לא רק באומנות.

     

    מה יהיה שאני מוצאת את עצמי מסכימה איתך יותר מדי פעמים?

    נראה לי שאתה צריך לבדוק את עצמך

    ואני -- את עצמי.

     

     

    למה אני דווקא זה לא מתפתיע אותי שאת מסכימה איתי א, אני הרי בחור חכם מאוד.....

    דווקא נחמד לי שאת מסכימה איתי

      20/7/07 11:35:

     

    מאוד מעניין עבורי היה לקרוא את כל זאת, תמיד ניראה לי שאומנות ורווחים הן שתיי קצוות והחיבור ביינהם קשה מאוד....לקרוא אותך זה להבין את הדרך של האיך ואת הלשזור רוח וחומר כמשהו שמאוד נכון ומובן

     

    אני עדיין מנסה להבין את הדברים עד לעומקם, המדהים הוא שכל השנים הללו שאני עוסקת גם ברוח וגם בחומר עדין לא הביאו איתן סוג של התמזגות בין הקצוות עבורי.

     

    סופ"ש נעים

    שרית

     

      20/7/07 07:38:

     

    צטט: חץ עין נץ 2007-07-20 07:36:55

     

    יפה אני מת עליך אבל עכשיו אל תעלבי לי בבקשה.......

     

    אומנות , מסחר בחזירים, מכירת אופציות ערומות של שורטז על פיטורז של  קומודיטיז בCBT (שזה מה שאיתמר עושה בדרך כלל לפרנסתו ) הגברות שהיו עומדת ברחוב בפריז , הפדלר שמכר סידקית בעגלה שלו במערב הפרוע , הסבא שלי שמכר (ופשט)  עורות בקייב ונוחי דנקר מוכר לנו שירותים סלולארים ואו חלב בסופר מרקט זה הכל אותו דבר בסופו של דבר.....

     

    קביעת ערך זה אומנות אדירה בכל תחום לא רק באומנות.

     

    מה יהיה שאני מוצאת את עצמי מסכימה איתך יותר מדי פעמים?

    נראה לי שאתה צריך לבדוק את עצמך

    ואני -- את עצמי.

      20/7/07 07:36:

     

    צטט: dluz 2007-07-19 23:32:32

    איתמר,

    אני מבינה שאתה מנתח את הנושא בעזרת הכלים שאתה מכיר מתחומי עיסוק אחרים אבל דבר אחד אתה צריך לקחת בחשבון - אמנות היא לא כמו כל מקצוע אחר והערך של יצירות אמנות לא נקבעת (רק) לפי היצע וביקוש. קביעת ערך של אמנות היא משימה ייחודית עם מאפיינים ייחודיים.

     

     

    יפה אני מת עליך אבל עכשיו אל תעלבי לי בבקשה.......

     

    אומנות , מסחר בחזירים, מכירת אופציות ערומות של שורטז על פיטורז של  קומודיטיז בCBT (שזה מה שאיתמר עושה בדרך כלל לפרנסתו ) הגברות שהיו עומדת ברחוב בפריז , הפדלר שמכר סידקית בעגלה שלו במערב הפרוע , הסבא שלי שמכר (ופשט)  עורות בקייב ונוחי דנקר מוכר לנו שירותים סלולארים ואו חלב בסופר מרקט זה הכל אותו דבר בסופו של דבר.....

     

    קביעת ערך זה אומנות אדירה בכל תחום לא רק באומנות.

      20/7/07 06:19:

     

    צטט: dluz 2007-07-19 23:08:38

    חץ - אתה מצחיק אותי נורא....

    אבל בין לבין אני מסכימה שעדיף לא לחשוב על מכירה כשקונים יצירת אמנות - ממש כמו שלא כדאי לחשוב על גירושין כשמתחתנים. אמנות קונים בשביל ליהנות ממנה. חיים איתה, מעבירים אותה בירושה והיורשים שומרים אותה בדחילו ורחימו כי היא מזכירה להם את ילדותם.

     

     

    זה ממש עכשיו לא נכון. ואני מקווה באמת שאת קונה סטוק אז יש לך אקזיט סטראטגי כי בדרך כלל אנשים טובים מאוד  בלתכנן הצלחות ולפנטז אותם אבל כמעט לא מתכננים את הכשלונות שלהם. ודווקא החכמים יודעים שתכנון הכשלון זה החלק הכי חשוב בחיים (זה אני בזה נאה דורש נאה לא מקיים..)

     

    אבל איזה כיף שאת צוחקת מהשטויות שלי? רציתי לכתוב לך פה את הגיג הקבוע שלי לעניין הזה שתצחקי בבקשה בפה סגור ולשאול אותך משהו שקשור ליפניות ולפה סגור ופתוח אבל ניזכרתי שאני כבר השתמשתי בגג הזה כל כך הרבה פעמים שבטח יש פה כאלה שמכירים אותו.

     

    לא אמרת לי מה את חושבת על השיר?

     

    עדי

    אכן גילוי נאות ומצדיק כוכב ירוק, עם זאת את קצת מוסרנית מדיי לטעמי. אני לא מתמצאת בתחום הזה והרבה דברים בתחום הפרסום באו לי בעבר בתחום הכתיבה בקלות יחסית, אבל אני מודעת ויודעת שתנאי הסף קשים ומחמירים ולאו דווקא עושים צדק לאמנים חדשים וצעירים. חלק מהצלחה הוא לא פעם תוצאה של העדפות אישיות של גלריסטים וחלק אחר בא כתוצאה מיחסי ציבור. 

    חוצמזה, דבי יקרה, בגלל שהחלפת תמונה לא מצאתי אותך. מזל שהגבת אצל איתמר.ובינתיים שב"ש.

      20/7/07 00:01:

     

    צטט: dluz 2007-07-19 23:32:32

    איתמר,

    אני מבינה שאתה מנתח את הנושא בעזרת הכלים שאתה מכיר מתחומי עיסוק אחרים אבל דבר אחד אתה צריך לקחת בחשבון - אמנות היא לא כמו כל מקצוע אחר והערך של יצירות אמנות לא נקבעת (רק) לפי היצע וביקוש. קביעת ערך של אמנות היא משימה ייחודית עם מאפיינים ייחודיים.

     ברור, מעולם אפילו לא למדתי אומנות בצורה מסודרת.

     

    אבל עדיין, אפילו את מלינה מידי פעם על המחירים הנמוכים בישראל. זה לא נובע מהיעדר אומנים אלא בעיקר מחוסר עניין וקונים (כי גם כסף לא ממש חסר בישראל).

     

    כמובן שהביקוש אינו עיוור ומסתמך על דעת מומחים (ככה זה גם אצלי בעסק, אין הבדל מלבד זה שאצלי הנכסים יותר מדידים (אבל עדיין רק הניסתר על הניגלה)).

     

    בכל אופן חבל שכולם מחפשים שעירים לעזזל במקום להשקיע קצת מנכסיהם באומנות, יש בארץ לא מעט אמנים מוצלחים ולא במחירים היסטרים (אני משקיע באומנית צעירה ומאוד מוצלחת :). 

      19/7/07 23:35:

     

    צטט: st_s 2007-07-19 23:19:24

    אני חושבת שאי אפשר לאמנים בלי הגלריסטים.

    אמן טוב באמת יוצר בדרך כלל כתוצאה ממצוקה פנימית שחלק ממנה היא גם אופיו הלא ממש נוח לבריות ובעיקר חסר היכולת לשיווק עצמי ולשיווק בכלל.

    בלי הגלריסט הוא לא יוכל למכור לעולם.

    ובפרפרזה על מה שאמר פעם שימון ריישר ידידי - אין חיה כזו אמן עם בטחון עצמי. או שהוא אמן, או שיש לו בטחון עצמי. ואם אין לו בטחון עצמי, איך ישכנע את עצמו ואת האחרים שכדאי לקנות ממנו?

     

    אני למשל, לא שאני אמן חלילה, בחיים לא אהיה מסוגלת למכור שום דבר שלי כי אם כבר יצא לי משהו שאני חושבת שהוא טוב אין לי אפשרות להפרד ממנו ואם הוא לא טוב הוא כבר הושמד מזמןקורץ

     

    ככה גם אצלנו בקריאטיב של הפרסום, בלי איש שיווק אין לנו יכולת להתקיים ולשווק את העבודה שלנו.

    כמו בכל כלל יש גם יוצאים מן הכלל.

    אני מכירה לפחות שני אמנים ידועים שהם גם אנשי שיווק מעולים ומוכיחים את התאוריה שאין בהכרח קשר בים אמן מצליח לאמן מוצלח.

      19/7/07 23:32:

    איתמר,

    אני מבינה שאתה מנתח את הנושא בעזרת הכלים שאתה מכיר מתחומי עיסוק אחרים אבל דבר אחד אתה צריך לקחת בחשבון - אמנות היא לא כמו כל מקצוע אחר והערך של יצירות אמנות לא נקבעת (רק) לפי היצע וביקוש. קביעת ערך של אמנות היא משימה ייחודית עם מאפיינים ייחודיים.

      19/7/07 23:19:

    אני חושבת שאי אפשר לאמנים בלי הגלריסטים.

    אמן טוב באמת יוצר בדרך כלל כתוצאה ממצוקה פנימית שחלק ממנה היא גם אופיו הלא ממש נוח לבריות ובעיקר חסר היכולת לשיווק עצמי ולשיווק בכלל.

    בלי הגלריסט הוא לא יוכל למכור לעולם.

    ובפרפרזה על מה שאמר פעם שימון ריישר ידידי - אין חיה כזו אמן עם בטחון עצמי. או שהוא אמן, או שיש לו בטחון עצמי. ואם אין לו בטחון עצמי, איך ישכנע את עצמו ואת האחרים שכדאי לקנות ממנו?

     

    אני למשל, לא שאני אמן חלילה, בחיים לא אהיה מסוגלת למכור שום דבר שלי כי אם כבר יצא לי משהו שאני חושבת שהוא טוב אין לי אפשרות להפרד ממנו ואם הוא לא טוב הוא כבר הושמד מזמןקורץ

     

    ככה גם אצלנו בקריאטיב של הפרסום, בלי איש שיווק אין לנו יכולת להתקיים ולשווק את העבודה שלנו.

      19/7/07 23:09:

     

    צטט: יונתן_מ 2007-07-19 15:00:34

    באופן כללי,הטוב והרע מעורבבים ביחד,ונמצאים בכל אחד.

    לכן זה לא הוגן להאשים צד אחד ולומר שהוא הרע המוחלט או להיפך.

    נקודת המפתח היא למצוא את הביחד,האינטרס המשותף,הרי בסך הכל

    שני הצדדים רוצים להרוויח...

    כאמן צעיר אני מאמין שבסופו של דבר לכל אחד יש את המשבצת שלו,ואין סיבה להתמרמר.

     

    רשמתי לפני. מחייך

      19/7/07 23:08:

    חץ - אתה מצחיק אותי נורא....

    אבל בין לבין אני מסכימה שעדיף לא לחשוב על מכירה כשקונים יצירת אמנות - ממש כמו שלא כדאי לחשוב על גירושין כשמתחתנים. אמנות קונים בשביל ליהנות ממנה. חיים איתה, מעבירים אותה בירושה והיורשים שומרים אותה בדחילו ורחימו כי היא מזכירה להם את ילדותם.

     

      19/7/07 22:24:

    צטט: dluz 2007-07-19 13:50:02

     

    צטט: יוד-יוד 2007-07-19 12:50:17

    מעניין מאד. את יכולה לספר לנו משהו גם על הכלכלה של העסק הזה שנקרא אמנות (אחרי הכל השם של הקהילה הוא השקעה באמנות). בתור לקוח מתחיל - כמה אחוזים הולכים בדרך כלל לגלריה? איך זה שאמן יכול למכור מאחורי גבה של הגלריה בה הוא מציג? אין הסכם בלעדיות בדרך כלל?

    נושא העמלות אינו רלוונטי - כמו שלא תשאל בעל חנות לבגדים כמה הוא מרויח על בגד. הסכמים הם על נייר ולא תמיד מכבדים אותם. כמו כן, לא תמיד יש הסכמים.

     

     

    1/3 התאוריה אומרת שליש אבל הם אוהבים לריב על זה כמו בכל עסק. יש מריבות על הוצאות יש מריבות על זה שהאומן מוכר מהבית  והכי הרבה מריבות על:"

    למה הורידו את התמונות שלי? מה הצעירה הזאת מה היא שווה! אני פה בגלריה כבר 12 שנה! אז מה זה היא הולכת עם חולצה שקופה כבר סיבבה לך את השכל? והתמונה הזאת? מה היא מאחורי הכניסה לשירותים שמעתי שחכמי היה פה (זה מתיש הוא עוד היה קונה) ואילו לא הראת לו את השמן החדש שלי. מה הרישומים הללו שלה אני יכול עלשות כאלה 20 בשעה . זה זול אני אומר זול. אני בכלל אני חושב שבשבוע הבא אני אסע לניו יורק יש שם סוכן אחד שפגשתי לפני שנתיים בלונדון והוא אמר ליש העובדות שלי מעניניות. אני לא רציתי לשבור את המילה שלי ואמרתי לו אני עם גלרית הירח העיוור כבר 10 שנים! זה לא הולך ברגל. ועכשיו ככה אתה גומל לי? אני אסע לניו יורק אתה שומע?"

     

    מה לגבי תערוכות למטרות צדקה? קניתי שם כמה תמונות לא רעות ונדמה לי לפחות (בלי בדיקה שיטתית) שהמחירים שם יותר נוחים לתפרנים כמוני.

    בתערוכות צדקה המחירים בדרך כלל גבוהים יותר כי אנשים רוצים לתרום.

     גם תערוכות סיום של בוגרי בתי ספר לאמנות הן תמיד הזדמנות - גם אם הן כמובן הימור. אבל אם יש בטחון עצמי ביחס להבנה באמנות ובתרבות אפשר אולי לעשות עסקאות טובות (עוד לא הוכחתי את זה כמובן).

    האומץ שדרוש לאספנים מתחילים לרכוש עבודות מסטודנטים הוא אכן נחלתם של מביני דבר בלבד.

     

    שטיות במיץ בטאטות תקנה תמונות שאתה אוהב . אם אתה עושה את זהבכדי להרוויח יותר טוב להשקיע בכרטיסי לוטו. או לפחות תקנה מניות של מיקרו סופט ביום של ההנפקה הראשונה ולא אחרי 20 שנה. בכלל השקעה באומנות זה עסק לעשירים לא לעניים (מה שדבי תעשה לי כבר....(אם היית לקוחת את התמונות שמן שלי בטח היתה לי דעה אחרת אבל ככה? אז אני אגיד מה שאני חושב!)) אבל הכי חשוב אין דרך לדעת תקנה תמונות שאתה אוהב תקווה שאחרים גם כן יואהבו ותהיה עשיר. אבל הכי חשוב תקווה שהסטודנט שלך יצליח מאוד והתמונות יעלה ערכן (ואז הוא יעשוה ארבעים אלף הדפסים בשעה ואתה תהה שוב פעם עני...)

    ושאלה אחרונה: בלונדון יש היום כמה וכמה וכמה תערוכות טובות כדוגמת ה - fair art שאפשר לרכוש אמנות במחירים סבירים. מתי תהיה גם בישראל תערוכה גדולה כזו?

    האם אתה מדבר על Art London? אני חוששת שהסצינה האמנותית קטנה מדי כאן. אין מסה קריטית שתהפוך את זה לכדאי וירידי אומניות (חוצות היוצר) יש.

    הרי בטח גם האמנים שמציגים בגלריות מחזיקים אצלהם בסטודיו ה-מ-ו-ן עבודות שאנשים ישמחו לקנות גם אם הן לא ראויות לגלריה.

     

    הייתי מאוד שמח להזמין אותך אלי לסטודיו שלי לבחור כמה תמונות שהגלריות לא רוצות ואני בטוח שהיית שמח לקנות כמה אבל הבעיה שאין לי  סטודיו. והסיבה היא שהלגריסטים הללו (ובמיוחד כמה גלריסטיות שאני לא רוצה לנקוב בשמן ) מסרבות בעקשנות להציג את התמונות שעוד לא צירתי וככה אני נשאר קרח מכאן וגם מכאן .א ף אחד לא מכיר אותי ובגלל זה אני צריך להתפרנס בנתיים מעריכת דין ואין לי כסף ללכת ללמוד ציור בכיד שאני אוכל לצייר כמה תמונות שיצוגו בגלריה ואני אהפך מזה למליונר.....

    אם יש לך סבלנות להסתובב בגלריות של צירים ואתה אוהב את זה?לך עלזה  man לך על זה . go for it. ואם יש לך כסף לקנות ואתה מוצא משהו שאתה אוהב? לך על זה....  אבל  אז מי שמיסתובב בין סטודיים ומבין במה שהוא רואה קוראים לו גלאריסט ואז כל האחרים ישנאו אותך כמו ששונאים את הגלריסטים החזירים הללו שלא מציגים את התמונות שלי (שכל הבעיה שלהן זה שרק עוד לא ציירו אותם...)

    יש אמנים שעורכים מכירות סטודיו.

    תודה

    תודה גם לך.

    יוד

     

     

    תודה לשניכם...

     

     

      19/7/07 15:00:

    באופן כללי,הטוב והרע מעורבבים ביחד,ונמצאים בכל אחד.

    לכן זה לא הוגן להאשים צד אחד ולומר שהוא הרע המוחלט או להיפך.

    נקודת המפתח היא למצוא את הביחד,האינטרס המשותף,הרי בסך הכל

    שני הצדדים רוצים להרוויח...

    כאמן צעיר אני מאמין שבסופו של דבר לכל אחד יש את המשבצת שלו,ואין סיבה להתמרמר.

     

      19/7/07 13:50:

     

    צטט: יוד-יוד 2007-07-19 12:50:17

    מעניין מאד. את יכולה לספר לנו משהו גם על הכלכלה של העסק הזה שנקרא אמנות (אחרי הכל השם של הקהילה הוא השקעה באמנות). בתור לקוח מתחיל - כמה אחוזים הולכים בדרך כלל לגלריה? איך זה שאמן יכול למכור מאחורי גבה של הגלריה בה הוא מציג? אין הסכם בלעדיות בדרך כלל?

    נושא העמלות אינו רלוונטי - כמו שלא תשאל בעל חנות לבגדים כמה הוא מרויח על בגד. הסכמים הם על נייר ולא תמיד מכבדים אותם. כמו כן, לא תמיד יש הסכמים.

    מה לגבי תערוכות למטרות צדקה? קניתי שם כמה תמונות לא רעות ונדמה לי לפחות (בלי בדיקה שיטתית) שהמחירים שם יותר נוחים לתפרנים כמוני.

    בתערוכות צדקה המחירים בדרך כלל גבוהים יותר כי אנשים רוצים לתרום.

     גם תערוכות סיום של בוגרי בתי ספר לאמנות הן תמיד הזדמנות - גם אם הן כמובן הימור. אבל אם יש בטחון עצמי ביחס להבנה באמנות ובתרבות אפשר אולי לעשות עסקאות טובות (עוד לא הוכחתי את זה כמובן).

    האומץ שדרוש לאספנים מתחילים לרכוש עבודות מסטודנטים הוא אכן נחלתם של מביני דבר בלבד.

    ושאלה אחרונה: בלונדון יש היום כמה וכמה וכמה תערוכות טובות כדוגמת ה - fair art שאפשר לרכוש אמנות במחירים סבירים. מתי תהיה גם בישראל תערוכה גדולה כזו?

    האם אתה מדבר על Art London? אני חוששת שהסצינה האמנותית קטנה מדי כאן. אין מסה קריטית שתהפוך את זה לכדאי וירידי אומניות (חוצות היוצר) יש.

    הרי בטח גם האמנים שמציגים בגלריות מחזיקים אצלהם בסטודיו ה-מ-ו-ן עבודות שאנשים ישמחו לקנות גם אם הן לא ראויות לגלריה.

    יש אמנים שעורכים מכירות סטודיו.

    תודה

    תודה גם לך.

    יוד

     

      19/7/07 12:50:

    מעניין מאד. את יכולה לספר לנו משהו גם על הכלכלה של העסק הזה שנקרא אמנות (אחרי הכל השם של הקהילה הוא השקעה באמנות). בתור לקוח מתחיל - כמה אחוזים הולכים בדרך כלל לגלריה? איך זה שאמן יכול למכור מאחורי גבה של הגלריה בה הוא מציג? אין הסכם בלעדיות בדרך כלל?

    מה לגבי תערוכות למטרות צדקה? קניתי שם כמה תמונות לא רעות ונדמה לי לפחות (בלי בדיקה שיטתית) שהמחירים שם יותר נוחים לתפרנים כמוני. גם תערוכות סיום של בוגרי בתי ספר לאמנות הן תמיד הזדמנות - גם אם הן כמובן הימור. אבל אם יש בטחון עצמי ביחס להבנה באמנות ובתרבות אפשר אולי לעשות עסקאות טובות (עוד לא הוכחתי את זה כמובן).

     

    ושאלה אחרונה: בלונדון יש היום כמה וכמה וכמה תערוכות טובות כדוגמת ה - fair art שאפשר לרכוש אמנות במחירים סבירים. מתי תהיה גם בישראל תערוכה גדולה כזו? הרי בטח גם האמנים שמציגים בגלריות מחזיקים אצלהם בסטודיו ה-מ-ו-ן עבודות שאנשים ישמחו לקנות גם אם הן לא ראויות לגלריה.

     

    תודה

    יוד

      19/7/07 07:52:

     

    צטט: dluz 2007-07-19 07:30:46

     

    צטט: itamarp 2007-07-19 03:03:38

    מכיוון שבאומנות רב ההיצע על הביקוש (יותר נכון המגוון כי הביקוש לאמנים מסויימים גבוה בצורה שלא נראת הגיונית לכאורה) אז הגלריות מהוות את אחד מהדלתות היחידות של אומנים להציג/למכור (שזהו בעצם אחד המניעים שלהם ליצור).

     

    מכיוון שהלקוח תמיד צודק (ואני לא חושב שתפקיד הגלריסט הוא לחנך אותו) אז זה מה שצריך להציג ולא מה ש"מביני אומנות" חושבים שטוב וראוי (למרות שבסופו של דבר גם לטעמם יש משמעות לפחות בצורה עקיפה).

     

    אבל אנשים כמובן שונאים מתווכים (אחד הסיבות לאנטישמיות) למרות שכלכלית תמיד יש והיה הצדקה כלכלית (וגם תרבותית במקרה הנידון) לקיומם, ובטח כאשר המתווך הוא גם זה שנותן ביקורת (ואין דבר שאנשים שונאים יותר מאשר ביקורת על קיומם).

    המוטיבציה ליצור היא פנימית. אמן טוב הוא אמן "בעל כורחו" והוא יוצר כי הוא חייב. ברור שכולם היו רוים גם להתפרנס מזה ויש כאן יחס אמביוולנטי לגבי הכסף - מצד אחד הוא "מלכלך" אתה האמנות ומצד שני הוא חיוני. הגלריה, שמיצגת את הפן הכספי, מעוררת התנגדות בשל כך. האמן מבין שרצוי מאד שיוצג בגלריה אבל יש לזה מחיר וזה מתסכל.

     

    אני לא הולך לנתח את פנימיותם של אמנים, אבל אני לא מכיר מניעים  "נקיים" ומסגרתי את אמירתי כאחד מהמניעים (תקשור ומשוב חוזר) לדעתי זה מניע מרכזי (לא התכוונתי לכסף למרות שהחלום מין הסתם כולל גם פרנסה).

     

    הגלריסט מציג, קודם כל, את מה שהוא אוהב וחושב לטוב. אתמול הייתי בתערוכת הסיום של המדרשה וסימנתי לי כמה אמנים שהתלהבתי מהעבודה שלהם. חבר ללימודים שאל אותי: "מצאת כבר מה למכור" אבל אני לא חושבת שמונחים של כסף כשאני מגלה כשרון. אני לא רואה מול עיני דולרים מרשרשים. זה קודם כל התאהבות.

     

    אני בטוח שיש בזה הרבה אהבה ורצון (כי כפי שאמרת זה לא מקצוע קל וכסף יש במקומות אחרים), אבל ניסיתי לנקות את התמונה מרגשות ותחביבים, זה מקצוע כמו כל מקצוע, וכמקצוע המטרה היא להפגיש ביקוש והיצע (וזה שאת אוהבת את זה והטעם שלך בעצם מייצר לך נישה (ועל כן איזשהו בידול ויתרון) זה נפלא ללא קשר :)

     

    אתה לגמרי צודק - אנשים שונאים מתווכים מכל סוג. גם לקוחות חושבים שעדיף להגיע ישירות לאמן כדי לקנות יותר בזול. אמן שמוצג בגלריה ועוקף אותה, יורה לעצמו ברגל. יש כמה אמנים מצויינים שאף גלריה לא מוכנה להציג בגלל סיפורים כאלה. הארץ שלנו קטנה והכל מתגלה בסופו של דבר.

     

    אני דווקא מוזמנת לעשות ביקורת אצל כמה מהאמנים שלי. זה קשה לעבוד בסטודיו בלי עין "רעננה" שתיתן ביקורת מקצועית. אמנים צריכים ביקורת ויודעים גם לבקש.

     

    הכוונה שלי היתה לביקורת בצורת דחיה, ברור שמי שרוצה להשתפר ולהתמקצע חייב ביקורת תמיד (ומי שחכם ומקצועי לבטח מבין את זה ומבקש). 

     

    תודה על תגובה שהוציאה ממני דברים חשובים שלא נכללו בפוסט!

    לילה טוב ניו יורק. 

    מחייך

     

    בוקר טוב

      19/7/07 07:30:

     

    צטט: itamarp 2007-07-19 03:03:38

     

    מכיוון שבאומנות רב ההיצע על הביקוש (יותר נכון המגוון כי הביקוש לאמנים מסויימים גבוה בצורה שלא נראת הגיונית לכאורה) אז הגלריות מהוות את אחד מהדלתות היחידות של אומנים להציג/למכור (שזהו בעצם אחד המניעים שלהם ליצור).

     

    מכיוון שהלקוח תמיד צודק (ואני לא חושב שתפקיד הגלריסט הוא לחנך אותו) אז זה מה שצריך להציג ולא מה ש"מביני אומנות" חושבים שטוב וראוי (למרות שבסופו של דבר גם לטעמם יש משמעות לפחות בצורה עקיפה).

     

    אבל אנשים כמובן שונאים מתווכים (אחד הסיבות לאנטישמיות) למרות שכלכלית תמיד יש והיה הצדקה כלכלית (וגם תרבותית במקרה הנידון) לקיומם, ובטח כאשר המתווך הוא גם זה שנותן ביקורת (ואין דבר שאנשים שונאים יותר מאשר ביקורת על קיומם).

    המוטיבציה ליצור היא פנימית. אמן טוב הוא אמן "בעל כורחו" והוא יוצר כי הוא חייב. ברור שכולם היו רוים גם להתפרנס מזה ויש כאן יחס אמביוולנטי לגבי הכסף - מצד אחד הוא "מלכלך" אתה האמנות ומצד שני הוא חיוני. הגלריה, שמיצגת את הפן הכספי, מעוררת התנגדות בשל כך. האמן מבין שרצוי מאד שיוצג בגלריה אבל יש לזה מחיר וזה מתסכל.

     

    הגלריסט מציג, קודם כל, את מה שהוא אוהב וחושב לטוב. אתמול הייתי בתערוכת הסיום של המדרשה וסימנתי לי כמה אמנים שהתלהבתי מהעבודה שלהם. חבר ללימודים שאל אותי: "מצאת כבר מה למכור" אבל אני לא חושבת שמונחים של כסף כשאני מגלה כשרון. אני לא רואה מול עיני דולרים מרשרשים. זה קודם כל התאהבות.

     

    אתה לגמרי צודק - אנשים שונאים מתווכים מכל סוג. גם לקוחות חושבים שעדיף להגיע ישירות לאמן כדי לקנות יותר בזול. אמן שמוצג בגלריה ועוקף אותה, יורה לעצמו ברגל. יש כמה אמנים מצויינים שאף גלריה לא מוכנה להציג בגלל סיפורים כאלה. הארץ שלנו קטנה והכל מתגלה בסופו של דבר.

     

    אני דווקא מוזמנת לעשות ביקורת אצל כמה מהאמנים שלי. זה קשה לעבוד בסטודיו בלי עין "רעננה" שתיתן ביקורת מקצועית. אמנים צריכים ביקורת ויודעים גם לבקש.

     

    תודה על תגובה שהוציאה ממני דברים חשובים שלא נכללו בפוסט!

    לילה טוב ניו יורק.

    מחייך

      19/7/07 07:20:

     

    צטט: אלפא* 2007-07-19 01:45:57

    יוצא שאת נקלעת למצבים בהם את מוצאת עצמך נדרשת למעורבות רגשית וסוג של "ניהול קריירה" של אמנים שלך?

    בוודאי. יש לך ניסיון בעבודה משותפת איתי ואת יודעת שאני מעורבת רגשית בדברים שאני עושה.

    אחד הדברים הקשים לי הוא לראות שטויות שאמנים עושים. ניהול קריירה הוא כמו מפת דרכים. את יוצאת מנקודה A ושואפת להגיע לנקודה B. יש אנשים שסוטים מהדרך בצורה שמעכבת אותם באופן רציני בדרך ליעד. הרבה פעמים אני מרגישה שאני רואה את התמונה הרחבה והאמן רואה תמונה צרה בהרבה. כבר קרה לי יותר מפעם אחת שאחרי כמה שנים חזרו אלי ואמרו לי שצדקתי אבל הנזק כבר נעשה.

     

     

      19/7/07 03:03:
     

    מכיוון שבאומנות רב ההיצע על הביקוש (יותר נכון המגוון כי הביקוש לאמנים מסויימים גבוה בצורה שלא נראת הגיונית לכאורה) אז הגלריות מהוות את אחד מהדלתות היחידות של אומנים להציג/למכור (שזהו בעצם אחד המניעים שלהם ליצור).

     

    מכיוון שהלקוח תמיד צודק (ואני לא חושב שתפקיד הגלריסט הוא לחנך אותו) אז זה מה שצריך להציג ולא מה ש"מביני אומנות" חושבים שטוב וראוי (למרות שבסופו של דבר גם לטעמם יש משמעות לפחות בצורה עקיפה).

     

    אבל אנשים כמובן שונאים מתווכים (אחד הסיבות לאנטישמיות) למרות שכלכלית תמיד יש והיה הצדקה כלכלית (וגם תרבותית במקרה הנידון) לקיומם, ובטח כאשר המתווך הוא גם זה שנותן ביקורת (ואין דבר שאנשים שונאים יותר מאשר ביקורת על קיומם).

     

      19/7/07 01:45:
    יוצא שאת נקלעת למצבים בהם את מוצאת עצמך נדרשת למעורבות רגשית וסוג של "ניהול קריירה" של אמנים שלך?
      19/7/07 01:43:

    זה גם פנינה של מזטי?

     

    יאללה - לישון - צריך לעבוד מחר.

    מחייך

      19/7/07 01:39:

    never complain never explain

     

     

     וכל מי שצריך לבחור ולהחליט צריך להתמודד עם בקורת.

    תעשי את שלך ויהיה בסדר (אני אביא את התמונות שלי מחר לקלינקה. באמת דבי מדובר בתמונת שמן משובחות ביותר. יש שם ארבע שמן גדול של נהר ביקתה וילד בוכה (זה מודרנה איפרסיוניסטית ממיטב צירי הונקונג) יש הר גדול אחד בשמן בינוני ועוד כמה בחורות חצי מוערטלות (רק הבגדים מסתירים) רוכבות על סוס סטיל לידי גודיבא (רק עם בגדים) וגברת אחת עם מטריה סטיל גברת אחת עם מטריה (אני קניתי את התמונות ב2$ לחתיכהמההוא בפולרידה) את חושבת שאפשר לעשות איתן משהוא? באמת תמונות יפות מאוד.))

     

    לילה טוב יקרה

     

     

    0

    הטובים והרעים

    46 תגובות   יום חמישי, 19/7/07, 01:22
     

    גילוי נאות: הכותבת היא גלריסטית, בת של גלריסט וגם אחות של גלריסט.

     

    אסתי כתבה על הקושי של אמנים ויוצרים להתפרנס מיצירתם ובתגובה לתגובתי כתבה לי כך:

     

    "זה היה מאוד כייף לקרוא את הדברים שלך מתוך העיניים של גלריסטית שהיא בעצם בצד של ה"רעים" למרות שהיא בעצם מה"טובים" כי רק דרכה האמנים יכולים בעצם להגיע לקהל הרחב."

     

    במשפט הזה מצוי תמצית היחס האמביולנטי שיש לאמנים כלפי גלריות ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר כמה דברים חשובים לגבי גלריות לאמנות.

     

    גלריה היא מוסד שחי בשני עולמות בו זמנית - מצד אחד, עולם האמנות ומצד שני, עולם המסחר. הגלריסט , מצד אחד,כמו כל בעל עסק מסחרי, עליו לממן את הוצאותיו ואת מחייתו. מצד שני, הרבה גלריסטים רואים את עצמם מחוברים יותר לעולם האמנות מאשר לעולם המסחר. הם מרגישים את עצמם כפטרונים של אמנות, כמוסד הנותן במה לניסויים באמנות, שמקדם אמנים ואכן - גלריסטים טובים הם קודם כל אוהבי אמנות והרבה מאיתנו אספנים בעצמנו.

    יש הרבה מאד מקצועות מכניסים יותר מגלריה. אפילו בתקופת הפריחה הנוכחית, לא קל להתפרנס מאמנות. לכן, יש להניח שזו הוכחה מספקת לכך שאדם שפותח גלריה הוא משוגע לדבר. ( יש גם גלריות שמתייחסות לעבודות כאל "סחורה" אבל אין טעם בכלל להתייחס לכאלה.)

     

    תפקיד הגלריסט במערך הכללי של שדה האמנות הוא מעין שומר סף. הוא מסמן אמנים ונושאים רלוונטים. ניתן לדמות אותו לזרקור שמאיר על מה שמעניין אותו, ועניין זה משפיע גם על צרכני האמנות, בהיותם חשופים לו. גלריה היא, אחרי הכל, מוסד תרבותי, המאפשר כנסיה חופשית לכל שוחר אמנות, גם אם אינו מתכוון לרכוש דבר, ממש כמו מוזיאון. מוסד תרבותי זה מקדש ערכים תרבותיים שהוא מקווה שימצא הד גם אצל כותבים, אוצרים ואפילו חוקרים. גלריסטים הם אנשים שרוצים להשפיע על התרבות ומי שנותן להם את הלגיטימציה הם קודם כל הלקוחות, שסומכים עליהם - על הידע, המקצועיות וההגינות - שיתנו ייעוץ טוב, שיבררו את המוץ מהתבן ויעשו את הסינון הראוי. גם לממסד חלק חשוב במתן הלגיטימציה לגלריה. אמנים נבחרים לתערוכות מוזיאליות בזכות המלצות של אוצרים וגלריסטים.  תערכוה בגלריה ראויה היא נקודת ציון חשובה בקריירה של אמן.

     

    יחסי הכוחות בין גלריה לאמנים, לצערנו, אינם שווים. רחוק מכך. יש המון אמנים ומעט גלריות וכך נוצר הרושם שהגלריות הן כמו מועדון חברים  יוקרתי, שהמון מתדפק על דלתותיו ושומר הסף מאפשר כניסה לברי מזל בודדים בלבד.

     מצב כזה מעורר כעסים ותיסכול וכך נולדת התחושה, איתה פתחתי את דברי, שגלריסטים הם "הרעים".

    אני רוצה להציע אפשרות אחרת. הגלריה היא סוכן חשוב ביותר בשביל אמן כי היא קובעת את ערך היצירה שלו.  הגלריה מפגישה האמנות עם הלקוחות הפוטנציאליים שלה.  

    יש הבדל  גדול מאד מבחינת הכרה של אמן, אם הוא נמכר בגלריה ובאיזה מחיר הוא נמכר כי הגלריסט,  עם כל הניסיון והמקצועיות שלו, עומד מאחורי המחיר הזה וערב לו. המשמעות של הדבר הזה היא עצומה בשביל אמן - במיוחד בשביל אמן מתחיל. לצערי, הרבה אמנים אינם מעריכים זאת. ישנם אמנים שלא מבינים למה הם צריכים לחלוק את הכסף שלהם עם גלריסט כי הם לא מבינים את הדבר הבסיסי הזה. גלריסט פותר את האמן מהתעסקות בשיווק ובאקט (משפיל לא אחת) של מכירה. גלריסט חושף את האמן לקהל משמעותי ומשתמש במוניטין שלו לקביעת ערך לאמנות הממוצגת.

     

    האמן לעולם יחשוב שהצלחתו היא תוצאה של האמנות שיצר. הגלריסט יחשוב שזה בזכות עבודתו והאמת נמצאת באמצע.

    אמן וגלריסט אינם משני צידי המתרס. הם פועלים יחד כדי להגיע לאותה מטרה - הצלחה.

     

    אמנים שלא מצליחים להיכנס לגלריה תמיד יאשימו את הגלריסטים בהתנשאות ואולי זה מקור הכעס. אבל עובדה שיש אמנים שמציגים בגלריות... זה קשה לקבל סירוב אבל לכל אחד מאיתנו יש אג'נדה משלו. אני יודעת מה אני מחפשת ומה מתאים לי. גלריה אחרת מחפשת דברים אחרים.

     

    אין פה טובים או רעים.  באמת.

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      dluz
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין