כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    קחי, תני לו את שלי..... :-)

    38 תגובות   יום שלישי, 20/1/09, 19:53

     

    קחי, תני לו את שלי....  חיוך

     

     

    היום בבוקר קרה לי דבר יוצא דופן, שיותר מתמיד המחיש והזכיר לי את הציטטה של גבריאל גרסייה מארקס: "למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת,רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם".

     

    (תודה ל‏איזמרגד, שלולא היא לא הייתי מכירה זאת היכרות מחודשת http://cafe.themarker.com/view.php?t=840699

     

    ירדתי מהאוטובוס ממהרת לעבודה, ומולי, כתמיד, על כסא גלגלים מיושן ומטונף גילגל עצמו הקבצן חסר הבית שנראה עוד יותר גרוע מהכסא, מכרבל את עצמו בשמיכה ישנה, מרוכז השד יודע במה...תמיד כאילו ממהר להיכן שהוא.

     

    תמיד הוא שם, באזור הזה, אבל פתאום היום רציתי לקנות לו קפה חם ועוגה, אולי בגלל הבעת פניו, או השמיכה...

    איזה קריזה, עדיין לא פתוח שום מקום, בית הקפה הסמוך עדיין סגור. אין, פשוט אין מקום זמין לקנות לו

    אני עומדת ומסתכלת לשם, לכאן, מעבר לכביש...נאדא....גורנישט.

    מגוחך, מקום כל כך מרכזי, ואם מישהו רוצה שתיה חמה ומשהו קטן ליד, בשעה כזו, אין.

     

    עמדתי ותהיתי מי בכלל אפשר לשאול, ובדיוק ליד נמצא הרי האיש המשונה קצת "קוקו", שיש לו כמו דוכן זמני כזה על המדרכה, של כל מיני שטויות, אתם יודעים: סכיני גילוח, מציטים, ארנקים קטנים, כובעים,מטריות ...חארטות קטנות... שנים הוא שם מאז ומתמיד....והוא בנוח עליו המוזה צועק בקולי קולות, לאו דווקא דברים רלוונטים....

     

    לא היה לי את מי לשאול והרי הוא חצי "גר שם" בטוח הוא ידע.

     

    שאלתי אותו: "בוקר טוב, תגיד, איפה אני יכולה לקנות עכשיו שתיה חמה ועוגה קטנה או משהו?"

    הוא הסתכל יחד אתי מסביב, ראה כמוני שאין בקרבת מקום....שמה שיש סגור עדיין, ופתאום נזכר, אמר לי: "תלכי כאן ישר ישר על המדרכה הזאת אחרי הרמזורים אולי שם כבר פתחו"...והצביע לי על כיוון מסוים...

     

    עשיתי חשבון בראש, הירהרתי אם אספיק להגיע לשם ולא לאחר לעבודה, ופתאום, הוא מסתכל עלי, קלט משהו (אולי הוא לא כך כך "קוקו" כמו שחשבתי), והפטיר......למה? הרי את ממהרת לעבודה נכון ?

     

    סיפרתי לו שפתאום מתחשק לי כזה לקנות לאיש ההוא המסכן משהו חם לשתות, קפה ועוגה, שבטח קר לו ואין מי שידאג לו...

    הוא הסתכל עלי, נראה לי שהסתכל עלי ממש לראשונה, בעיניים כזה, והפטיר: תהיי בריאה, אבל הוא דואג לעצמו...

     

    עניתי לו תודה, נעמדתי עוד כמה שניות, היה קשה לי לוותר על הרעיון שלי, בכל זאת רציתי לתת לו....ופניתי לדרכי רצה לעבודה.

    פתאום הוא רץ אחרי...צועק לי, רגע רגע, מתקרב אלי ולוחש לי :

    בצד ליד המקום שלי ....לכי, קחי את כוס הקפה שלי, לא משומש, עוד חם, חדש, נקי...תני לו ....

     

    נשתלתי במקומי והייתי המומה....

    גם הוא איש קשה יום, עובד קשה בשביל הכסף שלו, והכוס קפה שלו עלתה לו, והוא מרגיש את זה לא כמו שאנחנו...

    ובכל זאת הוא ראה שכל כך רציתי לתת לאיש השני קפה ורץ אחרי לומר לי זאת....

     

    האמת, התרגשתי.

     

    הודיתי לו בחום, הסברתי שאני מעדיפה שאם כבר הוא יתן לו זאת, כי לא עושים מצווה על חשבון מישהו אחר, ואני רוצה לתת לו משלי, או לקנות מעצמי, לא ממישהו אחר...

     

    ואז הוא ריגש אותי בשנית:

     

    "לא, אני לא מדבר אתו, כועס עליו".....

     

    אתם קולטים את הקטע?! 

    למרות זאת, הוא רץ אחרי לומר לי שאני יכולה לתת לאותו איש את הקפה שלו.

     

    איזה דבר זה להתחיל אתו את היום, הא?

      
    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/2/09 00:00:


      מסתבר שמי שאמר שצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים פשוט ידע על מה הוא מדבר.

      הנה הוכחה.

        16/2/09 21:39:

      YES WE CAN

       

      תודה.

        13/2/09 13:51:

      אני קוראת ודומעת.. ואין לי אפילו מושג ממשי למה...

       

      אולי זו הפשטות הזו שבה כתבת... אולי זו החמלה הזו שהתעוררה בך...

      אולי זה האיש בדוכן... שיכול היה ואפילו לרגע להסכל על האחר ולרצות לתת לו ממש מעצמו....

      ואולי זה הציטוט הכל כך נוגע של מארקס....

      לא יודעת....

      אני רק יודעת שיש לי לחלוחית בעיניים... ושהיא טובה לי...

      אז תודה שנקרית גם בדרכי... וקראת לי.

        13/2/09 00:14:

      :-)

       

      את באמת משהו מיוחד-זן נדיר
        30/1/09 20:16:

      וואו!

      כמעט הייתי חושבת שהמצאת את זה.. מזל שאני מאמינה לך!

      :)

        27/1/09 10:18:

      זהו, נמאס לי לחכות.

       

      האיש הבאמת מסכן על כסא הגלגלים מסרב להופיע מאז.

      כל יום, אני עוברת שם ומסתכלת.

      אז היום החלטתי, שמיצוות לא דוחים, והאיש השני, הרוכל קשה היום, לא צריך "להפסיד".

      היום בבוקר ראיתי שבית הקפה ליד פתוח, הזמנתי קפה הפוך יפה כזה עם הרבה קצף עוגיות קטנות, קוביות סוכר למעלה - כל ה"דאווין".

      ניגשתי לרוכל ובחיוך הגשתי לו.

      נגעתי לו עמוק בפנים, אך הוא סירב לקחת.

      ידעתי שיהיה כך. יש להם גאווה שלהם אבל הוא לא ישבור אותי.

      חייכתי אליו ואמרתי לו:

      תבין, אתה לא נזקק, לך אני נותנת כי אני רוצה, כי אז רצית לתת לי את הקפה שלך.

      לו, לאיש על הכסא גלגלים, הוא נזקק באמת, רציתי לקנות גם לו אבל הוא לא נמצא, 

      אני אשמח אם תתן לי גם לתת לך, כמו שאתה רצית לתת לי.

      ראיתי אותו מתמוסס מול עיני....

      טוב, אז לפחות קחי משהו מאצלי (הדוכן על הרצפה מלא שטויות קטנות, בטריות, מסרקים...)

      תודה, אמרתי לו, אבל אם אני אקח ממך משהו, זה יקלקל לי, זה כאילו לא נתתי לך כלום....

      ככה אתם מכירים אותי? שאני אוותר?

      הוא לקח בחיוך ובתודה את הקפה והעוגיות.

       

      מה אומר לכם ?

      זה הרגשה נהדרת,

      ממש הרגשתי שריגשתי אותו, שעשיתי לו טוב.

       

      רגוע      רגוע      רגוע       רגוע      רגוע        רגוע      רגוע

       

       

        26/1/09 22:09:

      מרגש

      ונוגע ללב

      כוכב

      הדר

        26/1/09 19:57:

      זועף
      מאז אני כל פעם "אורבת" לאיש ההוא על הכסא גלגלים ורוצה להביא לו קפה ועוגה, וכמובן באותה הזדמנות גם לאיש השני, הרוכל עם הדברים הקטנים הללו.

      הוא לא מגיע, או שמגיע מאוחר יותר בשעות שאני כבר בעבודה.

      כל פעם כל בוקר אני קצת משוטטת שם, מסתכלת. גורנשיט.

       

      אבל אני עוד אתפוס אותו ו"אתנפל" עליו עם זה אל תדאגי

      תודה לתגובתך חיוך

        26/1/09 18:49:

      איזה סיפור מדהים. כאילו הראו לך איזה דבר גדול את עושה כשאת רוצה לתת לו קפה, בכך שהראו לך מה זה קפה בשביל איש שמוכר דברים קטנים. הראו לך את הגדולה של המעשה.

      מה תעשי עכשיו? תביאי לשניהם מהבית קפה ועוגה?

        25/1/09 10:51:

      הינה את בדיוק כמו שאת ומי שאת

      לךנראה דבר קטן אבל לאחר זה ענק

        25/1/09 05:33:
      מסכימה לגמרי. צריך לעזור מתוך מודעות. מאמינה שיש יותר אנשים טובים בעולמנו מאשר רעים
        







        25/1/09 01:40:


      את כולך רגש.

      אוהבת אותך מאוד.

        25/1/09 00:21:
      חיוךחיוךחיוך
        24/1/09 22:39:

      איך את מלקטת ברחובות את הסיפורים המרגשים האלה

       

      כי את בעצמך כזו מרגשת

        24/1/09 22:11:


      טוב לבך ראוי להערכה חיוך

      סיפור יוצא דופן ...

        24/1/09 21:39:

      איזה מדהים מה שעברת

      אומרים שרק אהבה מביאה אהבה

      וטוב לב מביא טוב לב

      אז הנה טוב ליבך ונדיבותך הדביקה את האחרים

      כל הכבוד *

        24/1/09 08:54:


      אמממ טעם החיים

      כל תורת האהבה והנתינה על רגל אחת

       

      הרבה אנשים כתבו וכותבים על נתינה, התנדבות ותרומה (ואני אפילו מתפרנס מזה....) אבל כמה שהכל מגולם בסיפור הפשוט והמרגש הזה

       

      תודה שעשית לנו את השבת

      רמי 

        23/1/09 14:52:

      נפלא...

      נפלאה...

      צא ולמד, נאמר...

      תודה.

      הדס

        22/1/09 21:42:


      להתחיל כך את היום , איזה יופייי  

      אהבה זה כל הסיפור ,

      ובמקרה הזה , זה גם סיפור אמיתי . חיוך

        22/1/09 10:24:

      כל יום מחדש... נחפש טוב ...נמצא טוב...
        22/1/09 10:11:

      הצדיקים מסתתרים בפינות הרחוב .

      איש לרוב לא שומע על פועלם , מעניקים אהבה מבלי להתרבב 

      זאת אהבת חינם ! זאת מהות היהדות כפי שאני רואה אותה 

      תודה ששיתפת , נהניתי לקרוא חיוך

        21/1/09 23:35:

      את נפלאה

      והסיפור שלך מרגש

       

      העולם שלנו יהיה טוב יותר רק מאנשים טובים יותר

        21/1/09 23:29:

      צטט: ליאת ...... 2009-01-20 23:18:45

      זו אהבת חינם! זה עם ישראל!חיוך

      כל כך נכון מה שליאת כתבה. זה העם המיוחד שלנו!

       

      תודה שהפנית אותי לפוסט הזה, חברה חדשה. אפשר ללמוד ממנו כל כך הרבה. על יחסים בין אנשים, על רגישות, על אהבה ועל נתינה.

      התרגשתי.

       

        21/1/09 21:02:

      אנשים טובים באמצע הדרך!

      מרגש

      גרטה

      אזלו כוכבי....

        21/1/09 19:52:

      גל יקרה

      האמת, את הראשונה ששואלת אז אני בכל זאת עונה:

      זה לא אגדה, זו מציאות, ואני בטוחה שעבור האנשים הללו אינה קלה, עבור שני הטיפוסים עליהם דיברתי.

      וזה לא נגמר, זה רק התחיל.....קריצה

      מה שקרה זה שהלכתי כי לא מצאתי בית קפה לקנות שם, ואני לא בטוחה אם האיש שדיברתי איתו אכן נתן לו בסוף את הקפה שלו.

      הוא אמר הרי שהוא כועס עליו ולא מדבר אתו. אבל אם הייתי לוקחת ממנו את שלו ונותנת לאיש השני, קודם כל המיצווה

      לא הייתה מיצווה. אי אפשר לעשות טוב למישהו על חשבון מישהו אחר, מלבד עצמך, אחרת זו לא מצווה בכלל.

      שנית, חשבתי שאם אשאיר זאת ככה אולי אני אגרום להם להשלים...? והוא בכל זאת יתן לו את הקפה שלו? למרות שהוא כועס עליו?

      שלישית, חשבתי שאם ההוא אכן דואג לעצמו כפי שהאיש השני אמר לי לא יקרה שום דבר אם אקנה לו קפה ועוגה למחרת.

      והיום באמת חיפשתי אותו כדי לקנות לו, והוא לא היה שם.

      טוב, מחר עוד יום, אחפש אותו גם מחר - והיום הראשון שאני רואה אותו (את הקבצן עם הכסא גלגלים) אני ישר מתנפלת עליו עם קפה ועוגה.

      הכי קטע שהוא עוד יתעצבן עלי. את יודעת, הם כולם באיזה מקום קצת "קוקו" (כמו כולנו הא?) ואי אפשר לדעת כיצד יגיבו. זה אולי טבעי במצבם, אף אחד לא אוהב להרגיש קבצן מסכן אפילו אם הוא כזה.

      צריך לתת להם בצורה עדינה.

      זה בסדר, זו לא פעם ראשונה שאני עושה זאת

      אעדכן.

       

        21/1/09 16:58:

      וואוו, באמת צמרמורת.....

       

      זה מזכיר לי את הסיפרים ההם  שמספרים....

      על מקרה שקרה....שנוגעים ללב...

      אבל הם כמעין אגדות שכאלו.

      אבל זה קרה במציאות ! ! !

       

      רגע, אולי גם ההם...?

       

      בקיצר,

      מאד מרגש.


      אבל עוד רגע-

      איך זה נגמר???

      (בעצם אל תגידי....)

        21/1/09 14:37:

      איזה יופי.

       

      הנה זה עובד!

        21/1/09 13:52:


      וואי כולי צמרמורת.

      חבל שאין עוד הרבה כמוך

      חיממת את הלב.


      מתה על התובנות שלך..

       

      ובינינו מרחמת על אלו שאין להם את האיבר הזה.. את הלב..בוכה

       

      ולזה שהרים את הגבה בתימהון, אז הוא פשוט לא מבין אותך! וחבל!

        21/1/09 09:51:

      תודה למבקרים חיוך


      אינדיאנית חמודה שלי,

      האמת, שזה לא נכון כל כך...

       

      אם תגידי את זה למי שלא אוהב אותי הוא ירים קלות את הגבה בתימהון.

       

      פשוט כמו כולנו - יש דברים שנכנסים לי אל הלב כמו אוטוסטרדה, ויש שפחות....קריצה

      יש אנשים שנכנסים להם יותר דברים ללב, ויש שפחות, ויש כאלה שמעט מאד מאד דברים נכנסים להם ללב, ויש כאלה שלא נכנס להם כלום ללב.

      וכמובן יש כאלה שאין להם את האיבר הזה בגוף, את הלב

       

       ~למה אין אייקון של חיבוק?~

       

       

       

       

       

       


      יווווו עשית לי צמרמורת..

       

      מלאך שכמוך.. יש לך לב עשוי מזהב.. תמים

       

      דואגת לחיות דואגת לאיש הזה.. דואגת לכולם!

       

      אין עליך!!

       

        21/1/09 09:27:

      יופי של סיפור
        20/1/09 23:19:
      חיוך
        20/1/09 23:18:
      זו אהבת חינם! זה עם ישראל!חיוך
        20/1/09 23:17:

      רציתי להוסיף..גם כמה מענין שהאיש שרדף אחרים נתן את כוסו לאיש שכיביכול אינו מדבר עמו..

      גם הוא ריגש אותי מאד מאד.

      באמת להתחיל יום ככה..זה לא משהו רגיל.

      מעניין איך עבר עלייך בשארית היום.

      האם היו לך הפתעות?

      האם היתה לך הרגשה טובה שליוותה אותך כל היום?

        20/1/09 23:15:

      ואווווווווווו.

      ריגשת אותי מאד מאד מכמה בחינות.

      תחילה שנתת לי קרדיט...שנית הסיפור שלך בדרכך לעבודה. כל כך התרגשתי. אין לך מושג עד כמה...

      כל אימת שמישהו עושה מעשה טוב..כמו שאת רצית...אני מזילה דמעות מהתרגשות..ואת הצלחת לרגשני עד דמעות.

      איזה לב טוב יש לך.

      איזו מחשבה חלפה לך בראש למרולת שמיהרת לעבודה.

      אשרי החברים שלך..אם את ככה לאדם זר מתייחסת.

      תלודה על השיתוף...

      איזמרגד*

        20/1/09 20:22:

      אנושיות כפולה בסיפור הזה.

      חיממת את ליבי עם כוס הקפה והמצווה המשותפת שלכם.

      ארכיון

      פרופיל