0

35 תגובות   יום רביעי, 21/1/09, 01:29

"נתגלה שדה גז ענקי מתחת לקפה כסית" 

 

באחד ממאמריו ב"תרבות וספרות", או שמא בבלוג שלו, טען פעם העורך, הפובליציסט, הסופר וההוגה בני ציפר שמשוררים גדולים משאירים אחריהם משהו שהוא כעין "גז" של מחשבות.......נדמה לי שהיה זה כאשר הוא כתב על איזה משורר טורקי מהמאה התשע עשרה, או, שמא היה זה פייטן כורדי מתקופת ההשכלה, מצטער, לא זוכר כבר.

נער הייתי (בן כחמישים ושש אם אנני טועה) ולא יכולתי שלא להגיב......

 

רצועת הקול: "בשביל לעשן", נכתב עבורי ע"י מאיר אריאל

שיעול נעים

 

קבלו את:  מצב צבירה

 

 

האם נשנה מצב צבירה

אחרי שנמות

האם זה טוב או רע

נשגב או סתם שטות

טמטום או שירה

שאלה מוזרה

ענין של טמפרטורה

אמר המדען

זה מצב הקולטורה

 אז לחש הנגן

בוחן  פרטיטורה

מגרד בפריזורה

כי מוצק הופך למים

ומים לגז

ומחשבות בינתיים

עכשיו כאז

לכולם שייכות

נשגבות כהבלותיות

והמשורר נאחז במילים

שוקל משקלן כזהב

גם כששווין כצואת פילים

כשורותי אלו עכשיו

שנכתבות מסתם שעמום

עייפות דיכאון וטימטום.

מוצקים יהפכו לנוזלים

ונוזלים לגז יתנדפו

והשורות למילים

ומילים לאותיות תפרחנה

עת אנפח נוד אחרון

קצת גז, בטרם ירד הארון

 

 

אתכם הסליחה, זה משהו שקורה לי לפעמים כשאין לי שום דבר חדש לספר ושום דבר לא מקרב אותי לכוכב ה1000 הנכסף.....

מי שהגיע לשורה זו, אכל אותה......

 

 

דרג את התוכן: