6 תגובות   יום רביעי, 21/1/09, 02:16

 

 

  האם יש קשר בין אאוטסיידריות והומואיות? מה מספרים הומואים על השונות שלהם? איך הם מצליחים לשרוד?

 

 

באחת התכניות של הישרדות אופיר אומר, "כשסיפרתי לאנשים בשבט שאני הומו, זה הסתדר להם, זה נתן להם הסבר לזה שאני אאוטסיידר".  נראה שגם אופיר עצמו מרגיש שיש קשר בין הדברים.

 

 

 

 

הומואים רבים נושאים איתם חוויות של שונות ודחייה. בעיקר משנות הילדות והתיכון, אז בפעם הראשונה הבינו כמה הם שונים. פעמים רבות היו אחרים שדאגו להראות להם את זה, בתוספת של הרבה זלזול והשפלה. זה עשוי להתבטא בסיטואציות קשות, בהם אתה מוקע ,  ומכנים אותך בשמות כמו, "מתרומם", ו"קוקסינל" בגלל איך שדברת או התלבשת. או אפילו בגלל שלא העזת ללכת מכות או להתחרות בתחרות ספורטיבית. אז אתה גם מבין למה אין לך הרבה חברים.

 

 

 

מעניין שאופיר במשימה האחרונה הוציא את עצמו, ולא השתתף בתחרות, תפקיד שבדרך כלל שמור לבנות החלשות יותר פיזית. מעניין שגם בשבט קניבה, כשנתן בשבקין הגב-גבר של השבט, מדבר על הבנים, ספק אם תמיד הוא כולל בתוך זה את אריק הרופא, שכבר הוכרז בכל כלי התקשורת כהומו, (אם כי בתכנית לא זכור לי שזה נאמר במפורש).

 

 

 

 

חוויות של השפלה ודחייה מצד הגברים המסוקסים של הכיתה, או לחילופין דווקא מצד אלה הפחות מסוקסים (ראה ערך מאיר- עקר הבית),  הן דבר נפוץ בסיפור חייהם של הומואים. אבל ההבנה שהם שונים מכולם, עשויה לבוא בסיטואציות הרבה יותר קטנות ומינוריות. למשל כשכל המשפחה צופה ביחד  בטלוויזיה. לילד ההומו מתברר שהוא נמשך לדמויות הגבריות, בדיוק כמו אחותו ואמא שלו. למעשה זה לא נראה לו יוצא דופן, עד שהוא מעז לבטא משהו מזה בקול רם. הוא שומע את אחותו מתלהבת  מרן דנקר ההורס או מדילן החתיך מבברלי הילס, ומצטרף גם, "כן גם אני אוהב אותו". השקט שמשתרר אחרי אמירה כזו, מספיק לו כדי להבין שמשהו כאן לא בסדר. הוא אמר משהו לא בסדר, הוא חושב ומרגיש משהו לא בסדר, משהו איתו לא בסדר. הוא לא כמו כולם, הוא שונה. בצורה מדאיגה, בצורה שגורמת לאמא שלו, שכל כך אוהבת אותו, לשתוק, ולהתכנס בתוך עצמה.

 

 

 

 

 

בהמשך עולה השאלה, מה עושים עם השונות הזאת. יש המון דרכי התמודדות. אופיר בוחר להבליט את השונות. בכל הזדמנות הוא מכריז בפני המצלמה שחברי שבט בארו אינם אינטליגנטיים, ומתנשא מעליהם. הוא בוחר לבודד את עצמו, ומרגיש קרוב לנסרין האאוטסיידרית מהשבט המתחרה.  בסופו של דבר הוא מגיע כך גם להישגים, ומוצא את פסל החסינות. זאת לא רק אינטליגנציה, הוא היחיד שמעז לנקוט פעולות עצמאיות, ולעשות משהו שונה מכולם. הוא היחיד שמעז לעזוב את השבט ולחפש לבד את הפסלון. זה מאוד לא פשוט לעשות את זה בתוך קבוצה כשהמנטאליות של העדר שולטת.

 

 

 

האם זה יקדם אותו במשחק? ספק רב. הישרדות היא משחק שבו אתה צריך להתחבר ולא להתבודד, לטשטש את הייחודיות שלך ולא להבליט אותה.

 

 אולי זה ככה גם בתיכון? גם שם כדי לשרוד, אתה צריך להחביא את השונות שלך?


האם מה שכתבתי מצלצל מוכר?  מה זה מעורר בך? 

פסיכולוג קליני | טיפול פסיכולוגי


*הערה- הבלוג יעודכן (בשאיפה) פעמיים בשבוע, בימי ראשון וחמישי, אחרי מועד שידור התכנית- להגעה מהירה לבלוג אנא הכניסו אותו לפייבוריטים שלכם.

דרג את התוכן: