ב א. א. העיצה השלישית שבק מציעה למי שלא מגיע לרף של 30 צ"ל היא להקשיב לקלטות של צחוקים. בק אומרת שזה נשמע דבילי אבל זה עובד. ואמנם, מצד אחד, זכור לי שקניתי לבן של בעלי מחזיק מפתחות פרוותי שהשמיע צחוק כל פעם שלחצו עליו. זה עבד על כולנו ואפילו על החתולה שבסופו של דבר הוציאה למחזיק המפתחות את המעיים. ואולם, מצד שני, במסגרת המחקר הקטן שעשיתי כאן באתר על נושא הצחוק (הרגלים של אקדמאית) הקשבתי לקטע מוקלט כזה כאן בקפה http://cafe.themarker.com/view.php?t=635060 ולא עבד עליי. אולי זה קשור לקונטקסט. בכל אופן כדאי לי אולי לעשות עוד נסיון או שניים, למרות שאם אני חושבת על זה עוד קצת, זה נורא מזכיר לי שכשהייתי ילדה קטנה והייתי צריכה ללכת לישון כשבאו אורחים להורים שלי (אצל ההורים שלי הכל היה למראית העין. כשלא באו אורחים יכולתי ללכת לישון מתי שבא לי, אבל לפני האורחים צריך להיראות כמו משפחה נורמלית) והייתי שומעת את הצחוקים הרמים במבטא ההונגרי ומתבאסת שאני לבד במיטה. אז עם אסוציציה כזו מי יודע אם זה יכול לעבוד עליי אי פעם. ב. ב. עיצה רביעית היא, כמו ביוגת צחוק, ללמוד לצחוק בלי כל סיבה. בק עצמה מודה שאת הטכניקה הזו היא לא הצליחה ללמוד. יש לי הרגשה שגם אני לא כשרונית בזה. להיפך, כשניסיתי לצחוק כאשר שום דבר לא הצחיק אותי, אז בהתאם למצב רוח שלי, או שבכיתי ממה שהעציב אותי בין כה וכה או שנכנסתי לדכאון שלא היה לי קודם לכן. ראיתי, אבל, שיש כאן באתר עצמו כמה שמומחים ליוגת צחוק. אשמח לקבל מכם טיפים. |