אני ומשפחתי בעלי חדרי אירוח כבר למעלה מ-12 שנים. התחלנו עם חדר אחד גדול והשכרנו פר מיטה. אח”כ התקדמנו, חילקנו למספר חדרים שהתאימו למשפחות. אחרי זה היינו חייבים לקנות טלוויזיה, וידיאו, DVD, לפתור את העניין של ארוחות הבוקר לאורחים, להשקיע בגינון ובסוף, כשהשוק השתנה לגמרי עם עניין הבקתות- לבנות בקתה, מבודדת, במפלס אחר לחלוטין.

כבעלי צימרים אנחנו באמת משקיעים את כל כוחותינו בלספק לאורח חוויה נחמדה, מרגיעה, אבל זה לא מספיק.

אירוח, כפי שהבנו עם השנים, מתחיל בשיחת הטלפון הראשונה, בה בדרך כלל אפילו לא מתבצעת הזמנה. אז אנחנו נדרשים לתאר בפרוטרוט את כל מה שאנחנו מציעים, לא להגזים, לא לפאר ולנסות לתאר בעיני המתקשר בדיוק מה הוא מקבל בתמורה לכספו. כשיצא ולא היינו ברורים מספיק לגבי רמת האירוח- האורחים היו מאוד לא מרוצים.אז למדנו…בדרך הקשה.

עדיף להנמיך ציפיות ואז כשהם מגיעים, אין מאושרים מהם. ועדיין, למרות שנים של ניסיון אנחנו מידי פעם נופלים.

אנחנו משרתים אלפי לקוחות במהלך השנים, ולא ניתן לרצות את כולם. באמת שאנחנו מנסים. ממש מנסים. אבל פעם בשנה מגיעה משפחה מלאת אכזבות והעלבות.

אני לא יודעת להסביר את זה, אני לא יודעת למה, אין לזה סימנים מקדימים, אבל זה קורה.

ונשבר לנו הלב, כי זה המקום שלנו, שבנינו בשתי הידיים. אבל זה חלק מהעבודה.

ולמה אני כותבת את זה?

כי ב-YNET פרסמו כתבה בשבוע שעבר על זוג כזה, שהגיע וגילה שיש רפת ליד הצימר שלו ברמות והתאכזב קשות.

ואני אומרת, במטולה אין רפתות-פעם הבאה בואו אלינו :)