כותרות TheMarker >
    ';

    היכל המחשבות

    ריקוד קטנטן

    21 תגובות   יום רביעי, 21/1/09, 18:42

    יש ימים שאנחנו עסוקים מלהבחין בריקודים הקטנים של החיים.
    סוג של נצחונות שאנו לוקחים אותם מובנים מאליו. התרגלנו. (גם מגיע לנו)
    נעים לנו לחשוב שהעולם ימשיך להתקדם כך ועם מערכת ציפיות רק ילך וישתפר.
    ריקודים קטנים של מערכות יחסים בינו לבינה , בין אחים לעצמם,

    בין ילדים להורים והורים לילדים בשלבים שונים .
    מודה ומתוודה שלא תמיד ההתבוננות הזו היא בראש מעייני.
    יש לנו גם אתגרים שאנו מציבים לעצמנו והם מהווים את התוכן של החיים שלנו: כמו קריירה , כבוד עצמי בטחון עצמי ומודעות ותרגילים בנתינה וקבלה.
    יש שלב שאנו גם עסוקים בלבנות ולתחזק משפחה - ובתוך השלב הזה יש לנו את המערכת הזוגית ואז מגיע השלב של גידול וחינוך ילדים .
    הסאגה הזאת היא יריעה שבעצם מתפרשת לכל הכיוונים והיא בסוף מהווה את שמיכת החיים שלנו. שלפעמים אנו גם שואבים ממנה את שמחת החיים.

    לאחרונה (במיוחד בגיל 42 המפורסם) הבחנתי וחשתי ריקוד אחר. ולא מבחירה חופשית.

    ריקוד בו ילדים הופכים להיות ההורים של ההורים שלהם.
    מן היפוך וחילוף תפקידים עדין, שהסטטוס העדין מאד עדיין נשמר.

    אבל "הילד" שמזמן לא ילד פתאום מתבגר בעל כורחו.
    פתאום אנחנו כילדים והורים לילדים שלנו, נאלצים ולא מתוך בחירה להיות משענת ותמיכה לאותם אנשים מוכרים ואהובים שגידלו אותנו, חינכו אותנו והדריכו אותנו.

    הריקוד הזה לפעמים כואב רק במחשבה ועצוב עד נשוא ולו בגלל העובדה שכבר התרגלנו לכך שההורים שלנו מובילים ומכתיבים את הריקוד והקצב...
    לפעמים הריקוד ההפוך הזה הוא עם בני הזוג ולפעמים עם הילדים.
    לא תמיד אנו מכתיבים את בני הזוג בריקוד שלנו,

    ולא תמיד אנחנו יודעים עד מתי נרקוד...

    והמוסיקה גם שהיא מוכרת משתנה בהתאם וגם הקצב.

     

    אבל אף פעם אנחנו לא רוצים שהריקוד יגמר - איטי ומסורבל ככל שיהיה תוך כדי דמעות וחיוך הפוך,

    אנחנו מוכנים לרקוד איתם עד כלות הנשימה עד כלות הזמן.

     

     

     

     

    מוקדש (בפעם האחרונה) באהבה לדודי היחיד שמוטל על ערש דווי.

    דודי החזיר את נשמתו לבורא בר"ח שבט, אחרי יסורים רבים וקשים. ת.נ.צ.ב.ה. נבג"מ. 
    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      לימורי אין לי מילים... מרגש עד כדי דמעות....תודה על מילים מרגשות.

      הוא אמנם כבר לא כאן, אבל הוא איתנו ויהיה איתנו לנצח.

      שתהיה שנה טובה

      ריקי

       

        21/7/09 08:16:

      מוכר. עיתים ברור, עיתים מפחיד, אחרות בעייתי - למשל כאשר אנו מנסים להוביל את זה שמסרב לקבל או להבין.

       

      פוסט טוב

        21/7/09 08:05:
      הריקוד הזה מוכר לי מיקרוב רקדנו עם הורי עד מוות  מה שנישאר זה להעריך בכל רגע את החיים ולמצות אותם ולהנות מכל רגע 
        12/4/09 02:20:

      היום רקדתי איתה שוב, את הריקוד החדש והכואב הזה.. מתרגלת  לקצב, לומדת את הצעדים,

      כבר לא שואלת למה.. ועדיין,

      אילו רק יכולתי להמשיך ולרקוד את אותו ריקוד ישן.. לפני שהתהפכו התפקידים,

      לא הייתי משנה דבר.

        11/4/09 18:45:


      ויקטור פרנקל אמר פעם: "אחרי ככלות הכול, האדם הוא אותו יצור שהמציא את תאי-הגז של אושוויץ; אבל הוא גם אותו יצור שנכנס קוממיות אל תאי-גז אלה ועל שפתיו תפילת שמע ישראל". לא תמיד אנחנו מובילים את הריקוד של חיינו, אבל לבטח יש לנו תמיד מידה מסוימת של בחירה, גם כמובלים.

      פוסט אדיר שלך.

        25/1/09 09:15:

      אחד הטובים שלך.
        23/1/09 14:48:
      נוגע וכואב...
        23/1/09 00:27:


      כל החיים ריקוד אחד מתחיל ואחר נגמר

      היופי הוא ליהנות מהריקוד כל עוד הוא שם

      בלי להצמד לחשש שמא הוא יגמר

      ובכלל בלי להצמד...לרקוד חופשי, משוחרר,

      עם מרחב פנימי.

      תודה על כתיבה נפלאה.

       

        22/1/09 11:50:


      גם בריקוד, מחליפים תפקידים ובכל פעם מישהו אחר מוביל......

       

      באנאלוגיית הריקוד, אנחנו ממשיכים להיות על הרחבה, לנוע, להנות מהניסיון האחד של השני, והמוסיקה כל הזמן ברקע.

       

      תהני.

        22/1/09 11:25:

      יקרה,

      כאן בא ממש לידי ביטוי  כבוד אב ואם (גם דוד)

      כי כשאנחנו קטנים הורינו הם הכי הכי

      הם הביאונו עד הלום כדי שנלמד ונדע סבלנות ואורך רוח מה הם.

      אני יודע.(על פי שרש  י.ד.ע.)

      הבוקר חזרתי ממשמרת .

      מחזיק לך אצבעות.

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

        22/1/09 11:06:

      אם אני לא אחשוב על זה, זה לא יקרה.

      אם אני לא אקרא, אני לא אחשוב על זה.

      אני מככב והולך.

        22/1/09 00:13:

      הריקוד האחרון.

       

      אם הוא על ערש הדווי, מסופק עם זכרונותיו וריקודיו אחורה,

      הרי שמבחינתו יש מקום לשביעות רצון.

       

      כתבת מצוין!

        22/1/09 00:03:

      אומרים שהבריאות היא נזר על ראש הבריא,

      אותו רואה רק החולה.

        21/1/09 22:40:


      בשאיפה שנרקוד

      עד יומינו האחרון

      כל ריקוד שכזה לטוב ולרע

      יחשל אותנו

       

      ריגשת.  מאד.

       

      אתמול ועכשיו

      עדיין חושבת וקוראת את שכתבת לי.

        21/1/09 21:40:

      ריקודים קטנים של החיים תמיד שמים לב לצעדים כאשר מתבוננים... בעיקר שנוצר שינוי.

      החיים הם מעגלים מעגלים , ונעים בתנועה ,כמו ריקוד ,ריקוד איטי ,ריקוד מהיר- כל אחד והסגנון שלו.

      משחקי תפקידים כמו בריקודים ,הגבר מוביל את האישה...אבל אם גבר לא יודע...או קשה לו,  האישה תקח את ההובלה ,אם לא בצעדים אז באווירה.

      החיים הולכים קדימה ,צריך להמשיך כל עוד אפשר.לא מרימים ידיים  עד טיפת הנשמה האחרונה.

       

      יש גם את הסרט החיים היפים, שם נלקחת ההובלה ע"י האב  שעובר את חווית השואה ומעביר רק את החוויה הטובה  לילדו גם במקום שהוא לא טוב.

       

       סרטון יפה.

       

      כתבת בצורה יפה ומרגשת.

      עצבות היא חלק מהחיים.

        21/1/09 21:02:

      מרגש. אמיתי. כואב
        21/1/09 20:47:


      והריקוד.. בין אם קטנטן או אחר.. נשאר ריקוד;

      בין אם מבחירה ובין אם לאו...; מעניין איזה רעיון מייצג הריקוד עבורך. 

      להיות עם היקרים לנו......;

      מרחוק יקירה.. אני איתך

        21/1/09 20:28:

      רגיש ונוגע מאד

      נוגע ורגיש מאד

      אמיתי כל כך

      וכל כך אמיתי.

        21/1/09 19:46:


      אין לי מילים,

      חוץ מאיזה "תודה על ההזמנה"

      ו... שיהיה קל.

       

      המון אהבה.

        21/1/09 19:35:

      מכיר את זה מקרוב וכל שנותר לי לומר זה :

       

      It's not over until the fat lady sings

       

       

      רק בריאות... :-)

        21/1/09 19:04:


      ריקוד קטנטן?

      למרות שקטנטן קשה מאוד.

      מתחיל בצעדים קטנים וקשים וממשיך בצעדים מהירים שקשה להשיג אותם עד שנגמרים ואז נופלים קמים אם קמים וממשיכים

      את הריקוד הבא ואם ירצה השם הריקוד הבא יהיה קל.

       

      תודה

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      hadrons, many many
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין