אתמול נדרכתי קצת. ככה בלי לשים לב הרימו כף רגל גסה ועם הקצה של השפיץ קצת עלו על איזור הלב. והלב, אותו האחד שנמצא במרכז, לפעמים קצת "דלוק" אצלי, ממש כמו אף שזקוק לאינסטלטור, או גרון שזקוק לאוכלוסייה של חיידקים ידידותיים בדחיפות. וכשהיה קצת דלוק אתמול, אותו הלב, מיד החל להתבכיין אצל שכנו הרחוק הלא הוא הראש ועוד שיכנע אותו הממזר שהעולם מלא באנשים רעים שאוהבים לדרוך עליו והוא כל כך מסכן וגלמוד. הראש בדרך כלל ברנש די ראציונאלי, אך מאוד נאיבי ולכן הוא נוטה להקשיב באופן אמפטי מדי ומיד אומר ללב: "מסכן, מתוק שלי, בוא חבר יקר, בוא אתן לך חיבוק הגון ואבכה איתך על מר גורלך האכזר". והלב? הוא נהנה מהתחושה העוטפת של הראציונליסט הזה שתמיד נופל למלכודות המניפולטיביות הללו וישר מסכים לתשומי הלבבי הזה. וככה בין חיבוק לליטוף של הראש את הלב הרגיש מדי, המעפעף גם בעיניו בהתקף מלודרמתי במיוחד, מתחיל להשתכנע הלב באמת ובתמים שהעולם רווי רוע ואנשים שאוהבים לדרוך עם שפיצים של נעל בדיוק עליו. הוא שוכח את נקודת ההתחלה...הוא שוכח בנקל שלפני שדרכו עליו עם הקצה של הנעל, הוא איך שהוא כיוון עצמו בדיוק לעמוד בנקודת הדריכה, ממש רץ אליה והתגרה בהם...ועכשיו, הוא כבר בטוח שהם כל כך לא הוגנים ותמיד עושים את זה לו...בכוונה...והוא מתחיל להתכווץ ולהתכווץ עד ...עד... שההוא החכם הראציונליסט אך הקל לשכנוע, לוקח את המושכות ומחליט להיות אסרטיבי לשם שינוי. איזה זוג מוזר, ראש ולב, הפכים שלא היו מסתדרים ולו יום אחד בודד האחד ללא השני.
האתר החדש שלי: |