כותרות TheMarker >
    ';

    ינשופה לשעבר

    מחשבות שחשבתי בלילה והחזיקו מעמד עד הבוקר..
    הפוסטים הטובים הם לא בהכרח האחרונים, תרגישו חופשי לדפדף ולהגיב גם אחורה..

    משפחות וחזירים.

    21 תגובות   יום רביעי, 21/1/09, 19:34

     

     

    איך אמרה לי חברה היום?

     

    לצבוע בכחול - ולזרוק לים.

     

    איך כשנדמה שדברים מתאזנים - הופ, מגיע הבום!

    מה ששיחת טלפון אחת יכולה לעולל...

     

    איך קשה לזכור לא לקחת אחריות על מה שלא את עשית.

    איך להצליח לא ליפול לתוך תפקידים לא לי.

    להצטער בלי אשמה. זה הכי קשה.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS


      להצטער בלי אשמה.

       זה קשה.

      הכי קשה.

      עדיף כחול.

        23/1/09 10:38:

      צטט: ליאור רועי 2009-01-23 00:36:49

      צטט: קלודט עטייה 2009-01-22 21:47:21

      אני לא יודעת אם הפרה רוצה לחבק יותר משהעגל זקוק לחיבוק, אבל אם את זקוקה לחיבוק אז אני מחבקת.

       

      זה יותר דומה לפרה שמצפה שהעגל ינקה את החרא שלה,

      אבל תודה על החיבוק :-)

       אווה! התכוונתי על הרצון שלי לעודד באמצעות חיבוק :)) אבל התשובה שלך רק הדגישה עד כמה זה נורא. אפשר להבטיח שעם השנים זה יתעמעם? (הייתי רוצה להבטיח את אותו הדבר לעצמי, על כאבים מסוג אחר). אם היה לי כסף הייתי שולחת את עצמי ואת כל העולם ואחותו לטיפול אצל ארתור ג'אנוב, זה היה נותן תוקף להבטחה שהכל יתעמעם.

       

        23/1/09 09:43:


      הדרך הנכונה לשמור על המשפחה, ולצאת בחיים.

      (סוג של, חיים).

       

       

       

        23/1/09 00:48:

      לכל הרוחות האינסטינקט הטיפולי הזה!

      נשבר לי ממנו!

        23/1/09 00:36:

      צטט: קלודט עטייה 2009-01-22 21:47:21

      אני לא יודעת אם הפרה רוצה לחבק יותר משהעגל זקוק לחיבוק, אבל אם את זקוקה לחיבוק אז אני מחבקת.

       

      זה יותר דומה לפרה שמצפה שהעגל ינקה את החרא שלה,

      אבל תודה על החיבוק :-)

        22/1/09 21:47:
      אני לא יודעת אם הפרה רוצה לחבק יותר משהעגל זקוק לחיבוק, אבל אם את זקוקה לחיבוק אז אני מחבקת.
        22/1/09 12:10:

      נו..? זרקת?

        22/1/09 11:46:

      צטט: *shade* 2009-01-22 08:53:09

      את לא תאמיני אבל בדיוק קראתי אצל פרא על הרגלים ודפוסים ואז נכנסתי וקראתי את זה.

       

       

      את יודעת ש... וגם ש.... ובנוסף לזה אז גם זה....

      נו, את כבר יודעת.

      נשיקות בובה.

       

       

      האמת? לא קשור הטקסט.

      אבל תודה מאמי.

        22/1/09 11:44:

      צטט: ג'וד 2009-01-22 00:42:04


      אני רואה שבסופו של דבר,

      כל המשפחות אותו הדבר.

       

      כן,כן, כל אחד והפקעלה שלו.

      לא עובד עליי כרגע..

        22/1/09 11:43:

      צטט: ettgar1 2009-01-22 00:05:28

       

      וכמו שאמא שלי נוהגת לומר: "הוא חרא של בן אדם, אבל הוא משפחה"...

       

       

       

       

      well... זה לא אומר שקל לחיות עם זה..
        22/1/09 08:53:

      את לא תאמיני אבל בדיוק קראתי אצל פרא על הרגלים ודפוסים ואז נכנסתי וקראתי את זה.

       

       

      את יודעת ש... וגם ש.... ובנוסף לזה אז גם זה....

      נו, את כבר יודעת.

      נשיקות בובה.

       

        22/1/09 00:55:

      צטט: phoebe 2009-01-21 21:11:56


      סיפור חיי.


      -זה יעבור מתישהו. זה חייב-

       

      לא יודעת איך זה אצלך,

      אבל אצלי למרות הכל - זה פחות נורא מפעם לפעם.

      לא באמת כואב פחות, אולי כואב יותר קצר.

        22/1/09 00:42:


      אני רואה שבסופו של דבר,

      כל המשפחות אותו הדבר.

        22/1/09 00:05:

       

      וכמו שאמא שלי נוהגת לומר: "הוא חרא של בן אדם, אבל הוא משפחה"...

       

        21/1/09 21:11:


      סיפור חיי.


      -זה יעבור מתישהו. זה חייב-

        21/1/09 20:12:

      צטט: charlotte 2009-01-21 19:44:06

      זהו שרשי אשם, זה גם קשה וגם קל

      קשה כי התחושות מציפות

      והן כמו חומצה בבטן, אוכלות אותנו

      אבל זה גם קל, כי כך אנחנו בטוחים

      שאנחנו מה זה מוסריים

      מבדילים בין טוב לרע. התשובה,

      היא לקחת אחראיות, זה כבר סיפור אחר.

      להשלים עם מה שהיה, ולשנות לעתיד

      לקחת אשמה, זה לדרוך במקום

      את זה, למדתי על בשרי :-)

       

      די בכוונה כתבתי לא לגמרי ברור.

      רגשי האשמה נובעים מהבחירה לא לקחת אחריות על שיט של אחרים,

      אפילו אם הם קרובים אלי.

      (וזו הבחירה הנכונה. לקח לי הרבה זמן ללמוד את זה).

      התסכול אגב, הוא בדיוק בגלל שאין לי שום דרך לשנות הלאה.

      גלגל חוזר.

      ומסריח.

       

      תודה על המילים שארלוט.

       

        21/1/09 20:09:

      צטט: אחותה הצעירה 2009-01-21 19:40:26


      המשקולת.

      לזכור לזרוק לים עם המשקולת.

       

      לצערי השיטות של המאפיה לא יעזרו פה.

      ענייני קרחות וצדדים, יו קנואו..

        21/1/09 20:08:

      צטט: אמית הרמן 2009-01-21 19:36:02


      אני אומר:  לא להשקיע אפילו בצביעה.

      כאילו שזה יעזור, כך או כך.

       

        21/1/09 19:44:

      זהו שרשי אשם, זה גם קשה וגם קל

      קשה כי התחושות מציפות

      והן כמו חומצה בבטן, אוכלות אותנו

      אבל זה גם קל, כי כך אנחנו בטוחים

      שאנחנו מה זה מוסריים

      מבדילים בין טוב לרע. התשובה,

      היא לקחת אחראיות, זה כבר סיפור אחר.

      להשלים עם מה שהיה, ולשנות לעתיד

      לקחת אשמה, זה לדרוך במקום

      את זה, למדתי על בשרי :-)

        21/1/09 19:40:


      המשקולת.

      לזכור לזרוק לים עם המשקולת.

        21/1/09 19:36:

      אני אומר:  לא להשקיע אפילו בצביעה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאור רועי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין