הרחבנו היום את המשפחה  ...
נסענו אני ובתי לבלות יום חופש (שלי) מהעבודה, בעיר הגדולה
קבעתי עם חברה, העמסתי את הילדה ויצאנו לדרך
אחרי בילוי של כמה שעות יחד כולנו בקניון, יצאנו החוצה וגילינו גן משחקים ענק לילדים!
החלטנו שזה יהיה אחלה מקום לשחרר את הילדים להתאוורר קצת ולנו לשבת לנוח....
תפסנו איזה ספסל מוצל עם עמדת תצפית טובה...
הילדים רצו להתפרק על המתקנים
ואני יושבת לי עם חברתי על הספסל, מקשקשות על .... (ברור לכם שלא אגיד על מה, נכון?  )
החברה קמה רגע לאיזשהו מקום ואני מוצאת את עצמי מרוחה לי על הברזלים....משתזפת עם בגדים
כשבדיוק אז אני שומעת את הנסיכה שלי צורחת לעברי..
אני מביטה אליה ושואלת מה
"אמא בואי בואי דחוף"
מה קרה? אני צועקת לה חזרה, זה בכל זאת לא נשמע טון של מצוקה מפיה.. אבל בהחלט נשמעת כאן נימה של "דחיפות" :)
"בואי בואי מהר תראי משהו.."
אני מתגרדת לי מהברזל וצועדת לעברה אני מוצאת אותה על הדשא יחד עם שאר הילדים,
שלושתם נלהבים ומרוגשים כשבידם זיקית קטנה וחביבה...
ישר אני מפגינה את החוכמה שלי ואומרת "יוווו איגואנה.....!!!"
"זו זיקית!!!" הוא מתקן אותי, כן, הילד.. 
מה זה משנה היא עדיין קטנה ירוקה וחמודה.. והילדים היו כה נלהבים מהמציאה
כמובן שבמיידית בתי הכריזה והצהירה שהיא מצאה אותה והיא רוצה לקחת אותה הביתה לגדל
טוב, זה לא מצריך כזו היערכות, אני בשמחה "אורזת" את החיה הירוקה, ובסוף הערב אנחנו מוצאים
את עצמנו עושים את דרכנו חזרה הביתה עם הדיירת החדשה.
מייד היא זכתה לדירה חדשה, שקופה, מקושטת באבנים ורודות וענפים. אפילו ריססתי לה על העלים קצת מים לשתייה... (כן.. השכלתי ורצתי מיד לחפש בגוגל פיסת מידע מינימלית להתחלה.. לא נעים, שלא תחשוב שלא יודעים לארח כאן אצלנו..) :-)
אז כן, היא אמנם רגילה לחיי העיר הגדולה, אבל יהיה בסדר, היא תצטרך להסתגל לחיים הצפופים והחמימים של העיר הקטנה, אמנם בלי יותר מדי מועדוני לילה וכדומה...אבל לפחות פה בבוקר אין פקקי תנועה 
ואין לי עדיין מושג קלוש מה נעשה איתה, אני אפילו לא יודעת איך מגדלים מה עושים איך כמה למה ומתי...
אבל הילדה כל כך ביקשה..... אז בינתיים.. היא איתנו.
אז קבלו אותה בבקשה....
היישר מהעיר הגדולה.....
. .
.
שוּלי !
.
(נ.ב. אם יש למישהו עצות איך לגדל אותה.... זה יוכל לעזור מאד!)  |