היום הארוך בשנה
זה היה היום שבו פגשתי אותך והבנתי את יעודי בעולם.
זה היה הלילה שבו נשמתי בפעם הראשונה באמת. את, אני, אהבה שאין עליה עוררין.
זאת הייתה השעה שבה חיבקתי אותך חזק בין זרועותיי וידעתי שלעולם לא ארצה לעזוב, להרפות, לחדול מלהרגיש אותך קרובה אליי, שלי.
זאת הייתה הדקה הארוכה כל כך, שבה מבטינו הצטלבו וידעתי שמעתה והלאה שום דבר לא יחזור להיות כשהיה, כי חום עיניך המשכרות, הצית בליבי ניצוץ, שעם חלוף הזמן גדל ללהבה שאין לכבותה. אש התמיד הזאת, צרבה בליבי סימן, סימן של אהבה.
זה היה הרגע החמקמק שבו יכולתי לראות לתוך נבכי נפשך ולדעת בלי שום ספק, שאת האהבה שלה כמהתי כל השנים, את הפתרון לתצריף של חיי, שניסיתי לפענח משחר ילדותי ועד ליום שבו הבנתי שהייתי עיוור, כי תמיד היית שם, מחכה שאמצא אותך. את זה הצל שמלווה אותי ביום והאור שחוסה עלי בלילה, את זאת שעושה אותי לשלם אחד, שמוכן סוף סוף להתמודד עם החיים האלה, על הטוב והרע שהם יכולים להביא עלינו, יחד איתך חזק, בלעדייך שבר כלי. מאוהב בך לנצח אני.
זה היה היום הארוך בשנה... |