חברים יקרים!!!

שלשום בבקור מוקדם, קיבלתי את הטלפון המיוחל מהבן שלי דורון, אבא יצאתי מעזה, אותן 3 מילים שפיללתי לשמוע

הוא היה קצר איתי, אבא אני כל כך מסריח , מת להתקלח, נדבר אח"כ.

לא היה איכפת לי הסרחון,היה חשוב לי לשמוע אותו לראות שהוא חזר בריא ללא פגע.

הוא הלך לישון לא לפני שהצוות הכין את הכוננות, כי המצב כל כך נזיל העזה הוא אומר לי, לא יודעים מה יהיה בעוד שעה.

היום הוא הלך לאזכרה של החבר שלו, דרור ז"ל אותו חבר שהוא ניסה במבצע לפני שנה להציל, היה לו יום קשה, חיזקתי אותו, הרגשתי את הקושי, זה כל כך קרוב לסיום המבצע "עופרת יצוקה", הרגשתי שהוא מתגבר, משהו קרה לו, הוא גדל נפשית, הוא הפך מילד לגבר, החיספוס הזה של הצבא, מחשל וצורב בלב ובנפש תעצומות, התמודדות עם קושי,ולפעמים חוסר התמודדות.

דורון סיפר לי , אבא יש שמועות שיוצאים לששי שבת ארוך,

אוי כמה שאני מחכה לו....שיבוא

צריך להודות ולברך על כך שילדינו יצאו מעזה

שולח ברכות וחיבוק חם למשפחות הפצועים שעדיין חלקם נלחם על חייו

מחבק חזק את המשפחות שאיבדו את בנם, יקירם,עולמם,היו חזקים, שלא תדעו צער לעולם