בווינט מסופר על פרה שנדרסה ונותרה פצועה באמצע הכביש. האשה שדרסה אותה דווקא הזעיקה עזרה אך כאשר הועברה הפרה הפצועה לצד הדרך חתכו באותה הזדמנות את אוזנה בכדי למנוע זיהוי הבעלים. (בד"כ לפרות מוטבע מספר המשייך אותן לבעליהן באוזן). בהמשך לאותו סיפור על הסוס האומלל שחסם את הצומת בחיפה עד שעוברי אורח ניגשו והגישו לו עזרה ומים, ישנה איזשהי תחושה של זלזול מופגן ברגשות בע"ח ורווחתם. איני יודעת אם העניין נובע מבורות, חוסר ידע או סתם חוסר חינוך, או אולי שיש לנו כל כך הרבה צרות ברמת הפרט וברמת הכלל עד שלא נותרה לנו טיפת רגש אנושי של חמלה כלפי בעלי החיים.
נדמה לי שהיה זה מהטמה גנדי שאמר ש"חברה נאורה נמדדת ביחסה לבעלי החיים". אבוי לנו כאלו שמתיימרים להשתייך לאותה החברה.
|