חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3403 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1448 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1326 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
לאחרונה נפרץ כאן "החופש היצירתי" של חברים, בנושא מסוים. לוסט הייווי כותב על פיטמת, בדלי על בתולות ועל bush gardens, ועוד. אז בא גם לי משהו מה"ז'אנר". העליתי לכאן את שיריו של אלבום שיש לי, בשם booted & cuffed , משנת 2005, של ההרכב jinx titanic . "אזהרה"- השניות הראשונות בקטע הראשון הם על גבול ( או מעבר לגבול) הפורנו. שני שירים מהדיסק משום מה ממאנים לעלות לנגן למרות שהם שלי..., שלי...! (אולי סנן של מייקרוסופט לתכנים מסוימים...). שמם- everybody loves a muscle boy ו- homo go home.
רקע. בסתיו 2006 ביקרתי יחד עם בתי הגדולה ב- city on the bay , אחת המיוחדות ,היפות והמשוחררות שבערי ארה"ב, סן פרנסיסקו. בהיותנו שם באיזו חנות לצרכי אמנות , בה רכשה בתי כמה דברים, התיידדנו עם המוכרות וכשסיפרנו שאנחנו תיירים נאמר לנו שכדאי לנו להגיע לשני "פסטיבלים" שהתקיימו שם , בימים שונים, במהלך סוף השבוע. לאחר שהתעניינו בפרטים (נכון יותר, אני התעניינתי, למורת רוחה של בתי...) נאמר לנו שאחד מהם נקרא "פסטיבל האהבה" (לא הגאווה) והשני נקרא Folsom Street Fair . כששאלתי מה מציגים/ מוכרים ב- fair הזה, קיבלתי בתגובה ציחקוק , עם הסברים "כלליים" כאלו. אמרתי לעצמי, וואלה, בוא נחווה דברים אופייניים לעיר. מצאתי סידור לבתי, שלא מתנגדת אף פעם לבלות כמה שעות בבארנס אנ' נובל או בורדרס (חנויות ספרים ). הראשון שהלכתי אליו , "פסטיבל האהבה", היה "מנת הלייט" של העיר. הם סגרו שם כמה בלוקים, בתוך רחבה גדולה, בה מפוזרות במות מוסיקה וריקודים מכל הסוגים, עם די ג'י ססגוניים, בחלק גם הופעות חיות, דוכני משקאות וכדו', חברה מכל הגוונים, כמעט כולם עם לבוש ססגוני( מאד, מאד), על גבול התחפושת, רוקדים, שמחים ומביעים מחוות אהבה קלות למיניהן. אסיאתית חמודה שם אפילו החליפה אתי כתובות מייל...
השני, היה קצת יותר "הארד קור". ה-"fair” " הזה, המתקיים אגב בכל שנה, ברחוב פולסום בעיר, הוא בעצם סוג של פסטיבל פאטיש הנע בין משהו אמיתי לקריצה הומוריסטית של העניין. מה אגיד ומה אספר,הם סוגרים את הרחוב, המאובטח על ידי שוטרים, וכל "מוצגי" הפרוורטיות של העיר הזאת מתכנסים שם ומציגים את מרכולתם. גברים ובחורות מסתובבים במערומים, מלאים או חלקיים,מאובזרים בחלקי הלבוש המתאימים ל"דמות" אותה הם מייצגים, מצגות פאטיש, סאדו וכל מה שתרצו, למיניהם, על איבזורם, הניתנים כמובן לרכישה. וגם שם היו מופעי מוסיקה. למעוניינים במידע נוסף (יש אחד ב-9/09...)
מה קשור כל זה לפלייליסט שאני מציג כאן? באחת מהבמות שהיו בפולסום פייר, הופיע איזה הרכב בסגנון פאנק רוק , מופרע לחלוטין, עם הבעות תיאטרליות מיניות , שבאו לידי ביטוי גם במלל המושר וגם במיני ג'סטות קוליות ותנועות של המנהיג/ זמר שלהם, המופיע בדרך כלל עם סיגר בפיו, כשכל הקהל מסביב לבמה רוקד באינטראקציה המתאימה. מידי פעם זרק הזמר אל הקהל דיסק שירים שלהם וגם אני הייתי בין ברי המזל שזכו לאחד כזה. זכור לי ששמעתי את הדיסק פעם אחת כששבתי לארץ ולאחר מכן הוא העלה אבק במדפי הדיסקים שלי,כשנתיים . בימים האחרונים, משהו קרא לי (אולי הפוסטים של לוסט ובדלי... ) ולקחתי אותו להאזנה באוטו. לא יודע, פתאום הוא בא לי טוב ,הקצב, נגינת הגיטרות, התיפוף הנהדר וגם הקול של הזמר, התיחסתי גם קצת יותר למילים. נכון, מבחינה מוזיקאלית אין כאן חידוש מדהים והם מזכירים במובן זה הרבה להקות פאנק ופאנק רוק מהתקופות המוקדמות יותר, אבל להערכתי גם הראמונס, הניו יורק דולס ואפילו הפיסטולס ואחרים לא העזו בתקופה ההיא לשיר תכנים כאלו. ההרכב נקרא כאמור jinx titanic והדיסק booted & cuffed. כך נראית עטיפת האלבום שיש לי.http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/5/57/BootedCuffed%21.jpg כשנכנסתי לחפש בנט, הופתעתי לגלות שאותו הרכב, שלא ממש התייחסתי אליו, מונהג על ידי מישהו ססגוני ורב פעלים. מדובר בהרכב אמריקאי שהוקם ב 2002, על ידי ג'ון פטריק קיימס, איש רב גוני-מלחין, זמר ,כותב, שחקן תיאטרון , קולנוע, וטלוויזיה בקטנה,קומיקאי ,סופר ועוד. הלחין גם מוסיקה לתיאטרון ואף זכה ללא מעט פרסים על פעליו השונים. (לך תחשוב על זה בקונטקסט של ההופעה שלהם בפולסום פייר). חבר בולט בתנועות הקוויר קור וההומו קור, שצמחו בחוף המערבי של ארה"ב. על קצה המזלג- סאב תרבות של הפאנק, עם מאפייני לבוש וקודי התנהגות משלה, שפנתה לקהלים מסוימים של צעירים , הנוטים לזהות מינית מסוימת, זאת תוך הבחנה מודעת מהתנועות ההומוסקסואליות הקיימות. לפני הקמת ג'ינקס טיטאניק היה קיימס הזמר של להקת רוק בשם eponymous. ג'ינקס טיטאניק מוגדרים כ- פאנק רוק,אלטרנטיב,איניסידנטל ומוסיקת תיאטרון. אני שומע בקטעים מסוימים גם אלמנטים של רוק כבד. שמות האלבומים של ההרכב מעידים בבירור על "הכיוון" . · Stuporstardom! (2007) as Jinx Titanic · Booted & Cuffed (2005) with band JINX TITANIC · Anal Sunshine (2005) with band JINX TITANIC · Super 8 Cum Shot Volume II (2003) with band Super 8 Cum Shot · Super 8 Cum Shot Volume I (2002) with band Super 8 Cum Shot
וגם דוגמיות וידאו. http://www.youtube.com/watch?v=KeE0XCraF1Q
http://www.youtube.com/watch?v=vFz4fPD4bo0 משום מה יש לי התחושה שקטע הוידאו השני הוא מ"המופע" שאני ראיתי.
תוך כדי כך עלתה לי המחשבה, איך כל הנושא הזה, של חופש הביטוי בנושאים המיניים ובתחומים נוספים, במוסיקה ובמאפייני תרבות אחרים,התפתח לו עם השנים, בחלוקה של בערך קפיצות מעשור לעשור, בערך משנות ה-50 ואילך, ואולי אף לפני.(החלוקה לתקופות כאן היא כמובן גסה וממש על קצה המזלג) ב 40-50 (וגם לפני), נחשבה המוסיקה השחורה ,המלווה בתנועות גוף,שירה ומילים הנוגעות בחושניות ותשוקה ,על ידי אמריקה השמרנית (ואולי נאמר גם הצבועה) כ-"מוסיקת השטן", ש"אל לנו, ללבנים, להתקרב אליה". (ובעצם כשאני חושב על זה עכשיו, גם בנושא הזה, בדומה -בהכללה-למוסיקה מסוגים שונים, השחורים האמריקאים הקדימו ). באמצע שנות ה-50 צולם, בתקופות מסוימות , אלביס פרסלי, בזמן הופעותיו, רק בפלג גופו העליון , משום שהנעת חלק האגן התחתון שלו נחשבה כמינית וחושנית מדי ו"עלולה לקלקל את הנוער", והיו אף בתים בהם המוסיקה שלו נאסרה להשמעה. בשנות ה-60, החלה כמובן הדהירה הגדולה עם נושא החופש על גווניו (למרות שבישראל,כפי שנאמר בשעתו שהיא מאחרת בערך בעשור אחרי העולם המערבי, אסרו על הגעת הרביעייה עם השיער המכסה את העיניים ). דוגמית מסוף העשור, מאסרו של ג'ים מוריסון על שחשף את אברו בהופעה (וואלק , מה הם רוצים מהבחור, הוא בכלל לא היה שם ) בשנות ה-70 נוצרה התמסדות והתמסחרות מסוימת של אותו חופש שנוצר באופן טבעי ונאיבי ב-60. (בר 54 המפורסם בניו יורק ועוד). ב-80, קפיצה משמעותית נוספת של הנושא, אך עדיין שמירה מסוימת של גבולות (כך אני חש, אם מישהו חושב אחרת אשמח שיביע זאת ), למשל השיר "רילקס" של פרנקי שרצה ללכת להוליבוד, נאסר כמדומני להשמעה בשלבים מסוימים, והיו עוד דוגמאות. ב-90 , ההיפ הופ, שהמילים ass , fuck ודומיהם מופיעים בו בערך בכל מילה שנייה ,הוחרם להאזנה על ידי קבוצות מסוימות, הורים לילדיהם ועד שלב מסוים, גם על ידי הממסד. ובהמשך, הזזה הדרגתית אך רציפה של הגבולות.
נראה שאם ההרכב הנ"ל היה מבצע את שיריו באחד מהעשורים הקודמים שציינתי, הם היה ללא ספק, במדינות מסוימות שם, מוצאים להורג ... |
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
האמת היא שכל מה שקרה שם בא לי משום מקום.
לא מצטער שהתנסיתי, אך מספיקה פעם אחת...
צודקת- שאלה של סטייט אוף מיינד.
מה שכן הייתי ממליץ שם הוא הפנינג הרחוב בערב ההלואין (30 לאוקטובר).
מהמם איזה תחפושות וראש טוב מתגלים שם.
הכי כיף לי עם הפוסטים המפתיעים האלה, שבאים משום מקום- כמו The Knife של אורית וזה.
החכמתי.לא התחברתי למוזיקה אבל אני חושבת שאולי בסטייט אוף מיינד מסויים זה יכול לעבוד.
והכי נהניתי מתיאור אווירת הפסטיבלים שלך, אז תודה לך
הצחקת אותי עם השעה של הפוסט, יש משהו בזה...
חשבתי שאני הבאתי משהו נועז, אבל ליד הסיפור שלך זה מתגמד.
יש לי מזל בלתפוס דברים שזורקים, אולי הייתי זוכה בקונדום המוזהב ההוא...
ללא ספק צריך לעשות הפרדה בין גימיקים למוסיקה עצמה.
יחד עם זאת, כפי שאמרת עצמך, הם לא רעים, גם מוסיקאלית.
בהתחלה לא כל כך הבנתי,
אבל אח"כ הבחנתי שהפוסט נכתב בשעה 3 בלילה אז אני מתחיל לקלוט.
הפוסט שלך מזכיר לי להקה הרבה יותר נועזת, ראיתי עליהם סרט דקומנטרי בערוץ 8.
הרכב הכולל חבורה של בחורות וגבר אחד , שחיים במין קומונה כזאת.
כולן בי-סקסואליות, הן מנגנות מין רוק/מטאל .
המופע כולל עירום וכל מיני טקסים פגאניים המשלבים מין.
בסוף ההופעה , מנהיגת הלהקה זורקת לקהל המשולהב קונדום מוזהב.
מי שתופס אותו, זוכה לביקור מאחורי הקלעים, ומשתתף באורגיה עם כל ההרכב.
ההרכב שהבאת, סה"כ נשמע לא רע.
אבל , בסופו של דבר, צריך לעשות הפרדה בין מוזיקה לכל מיני גימיקים מוזיקליים, שחלקם מנסים למכור את עצמם באמצעות ציצים, סקס, מין ושאר ירקות.
אחי לשמרנות :-)
התכוונתי לכל סרט ההופעה של talking heads - stop making sense בבימוי של ג'ונתן דמי. אם אתה לא מכיר - רוץ!
לא הופתעתי מתגובתך בנוגע לגבולות המתירנות ותתפלא (או לא) אני מסכים אתך.
לדיויד ביירון ולראשים המדברים לא חסרים משפטים חכמים בשיריהם.
מה שציינת הוא אלבום ואני לא יודע לאיזה שיר אתה מתכוון.
אני חושב שגם המשפט (עד כמה שהוא כבר מוכר ואולי נדוש)Were on a road to nowhere
Come on inside, גאוני.
האמת שלא חשתי כל כך בנוח באותו "פייר", אבל לקחתי את זה כקטע של חוויה מהעיר וזהו.
האמת שממש לא "מבין עניין", נקלעתי לשם, כאמור , די במקרה ,ונראה לי שפעם אחת הספיקה לי.
בדך טיוב שהבאת של ה-ווייט נויס(טוב , אגב) יש עוד מבחר המדברים על דברים דומים.
הפוסט של יגאל שתיים, אכן נועז משלי, אני הבאתי רק "דברים בשם אומרם".
בטוח שהיית נהנית מהפסטיבל, הראשון לפחות.
ריקודים ללא הפסקה ובכל רגע את יכולה לזוז לבמה עם המוסיקה שמדברת לשינויי המוד שלך .
את כוסית ראיתי בשעתו בשידור חי, לא רע.
נערת רוק עם ריקי גל כמובן נהדר,
ו"ג'טם", אותו הזכיר גם רסיבר, נחשב בזמנו שיא הנועזות...
המערכת חינכה אז את כולנו להסמיק בקטע הקליימקס של השיר, במשפט " אני אוהבת אותך, אני כבר לא..."
המוזיקה אכן חביבה, אבל ויזואלית אני בהחלט מעדיף יותר רכות :-)
פוסט מעניין, אשריך והבת שלך מסתובבת בבארנס אנד נובל ובבורדרס - הלוואי עלי בעתיד.
אני לא אוהב שטחים פתוחים ואני לא אוהב פסטיבלים, אז אני לא חושב שהייתי נהנה כל כך.
בנוגע ל"מאבק" בין השמרנות הלבנה והמתירנות היצרית השחורה: אחד מהביטויים הכי יפים וחכמים לכך נמצא ב Stop making sense של talking heads. שווה להיזכר.
ולגבי המתירנות עצמה - איבדנו כל פרופורציה. נכון, לא צריכים לשמור על כיסויים מוסרניים נוסח שנות ה- 50, אבל עדיף המצב אז מאשר היום. אפשר להגיד כמה פעמים ביום מלים גסות (ואני מקפיד שהבנות שלי ישמעו "נשבר לי הזין" ושאר מיני קללות עסיסיות גם מהפה שלי (לא מופנה כלפיהן, כמובן)), אבל מכאן ועד שכל שיר שני היום מתאר במלים בוטות וגרפיות אקטים פורנוגרפיים עוד ארוכה הדרך. שלא לדבר על אלימות מדממת ופסיכוטית בטלוויזיה ובסרטים (לא רק במהדורות החדשות), ושכל בת 12 ממוצעת מתלבשת כמו זונה מנוסה (נכון - פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, אבל אני מגדיר את גבולות הגיאוגרפיה שלי). בקיצור- החברה המערבית והישראלית ניגפות בצדק מול הפונדמנטליזם, עניין של עוד כמה תריסרי שנים. אלא רק אם מישהו יקח את המושכות לידיים (אין סיכוי).
ואהבתי שלמדת את הלקח מפרשת הנער בן ה- 13 והגבלת את הכניסה למבוגרים בלבד (אם כי השד יודע למה).
הבאת סקירה של מבין עניין...אתה יכול לתרגם אותה ולמכור ל"האסלר"...
בתור מי שמוזיקת הפורנו הכי נועזת שהקשיב לה היא ג'יין בירקין, שירי ה pussy של פרינס או התקליט המיתולוגי של white noise: http://www.youtube.com/watch?v=ksOCKg0M1Kk
הצלחת להפתיע אותי.
דרך אגב, יגאל שתיים פרסם פוסט מעניין על אוננות. תהנו.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=841871
חחחחח,שיעשעת אותי על הבקר:-),
טוב המוזיקה הזו לא בדיוק עושה לי חשק לסקס,
אבל אולי ראש של הומואים עובד אחרת?
מאוד אוהבת פסטיבלים ציבעוניים ומן הסתם אילו הייתי
שם בסן פרנסיסקו ,הייתי מבקרת שם.
אני חושבת שיש צביעות נוראית בחברות המערביות והנאורות עאלק בכל
מה שנוגע למילים ,מוזיקה,סרטים ואומנות בכלל,שעוסקים במיניות,
העדפות,קללות ושאר ירקות.
הרי העיסוק בדברים האלה הוא יומיומי גם אצל הכי חסודים, מי לא משתמש פעם ביום
לפחות בלך תזדיין,ושאר הנגזרות? גם ילדים וגם מבוגרים.
אבל אני חושבת שאם אחרי 250 שנה נבחר נשיא שחור (מה משנה צבע עורו של אדם פור גוד סייק?)
אז גם במוזיקה ובשאר האומנויות יבוא לא רק לציון גואל:-)
לפחות גם פה כבר שרו:
על כוסית
נערת רוק
ופעם גם עשו ענין מ JE T'AIME MOI NON PLUS