0

הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic

12 תגובות   יום חמישי, 22/1/09, 01:55

לאחרונה נפרץ כאן "החופש היצירתי" של חברים, בנושא מסוים.

לוסט הייווי כותב על פיטמת, בדלי על בתולות ועל bush gardens  ועוד.

אז בא גם לי משהו מה"ז'אנר".

העליתי לכאן את שיריו של אלבום שיש לי, בשם  booted & cuffed , משנת 2005, של ההרכב  jinx titanic  .

"אזהרה"- השניות הראשונות בקטע הראשון הם על גבול ( או מעבר לגבול) הפורנו.

שני שירים מהדיסק משום מה ממאנים לעלות לנגן למרות שהם שלי..., שלי...!

(אולי סנן של מייקרוסופט לתכנים מסוימים...).

שמם- everybody loves a muscle boy

ו- homo go home.

רקע.

בסתיו 2006 ביקרתי יחד עם בתי הגדולה ב- city on the bay , אחת המיוחדות ,היפות והמשוחררות שבערי ארה"ב,  סן פרנסיסקו.

בהיותנו שם באיזו חנות לצרכי אמנות , בה רכשה בתי כמה דברים, התיידדנו עם המוכרות וכשסיפרנו שאנחנו תיירים נאמר לנו שכדאי לנו להגיע לשני "פסטיבלים" שהתקיימו שם , בימים שונים, במהלך סוף השבוע.

לאחר שהתעניינו בפרטים (נכון יותר, אני התעניינתי, למורת רוחה של בתי...) נאמר לנו שאחד מהם נקרא "פסטיבל האהבה" (לא הגאווה) והשני נקרא Folsom Street Fair  .

כששאלתי מה מציגים/ מוכרים ב- fair  הזה, קיבלתי בתגובה ציחקוק  , עם הסברים "כלליים" כאלו.

אמרתי לעצמי, וואלה, בוא נחווה דברים אופייניים לעיר.

 מצאתי סידור לבתי, שלא מתנגדת אף פעם לבלות כמה שעות בבארנס אנ' נובל או בורדרס (חנויות ספרים ).

הראשון שהלכתי אליו , "פסטיבל האהבה", היה "מנת הלייט" של העיר.

 הם סגרו שם כמה בלוקים, בתוך רחבה גדולה, בה מפוזרות במות מוסיקה וריקודים מכל הסוגים, עם די ג'י ססגוניים, בחלק גם הופעות חיות, דוכני משקאות וכדו', חברה מכל הגוונים, כמעט כולם עם לבוש ססגוני( מאד, מאד), על גבול התחפושת, רוקדים, שמחים ומביעים מחוות אהבה קלות למיניהן.  אסיאתית חמודה שם אפילו החליפה אתי כתובות מייל...

השני, היה קצת יותר "הארד קור".

 ה-"fair” " הזה, המתקיים אגב בכל שנה, ברחוב פולסום בעיר, הוא בעצם סוג של פסטיבל פאטיש הנע בין משהו אמיתי לקריצה הומוריסטית של העניין.

מה אגיד ומה אספר,הם סוגרים את הרחוב, המאובטח על ידי שוטרים, וכל "מוצגי" הפרוורטיות של העיר הזאת מתכנסים שם ומציגים את מרכולתם.

גברים ובחורות מסתובבים במערומים, מלאים או חלקיים,מאובזרים בחלקי הלבוש המתאימים ל"דמות" אותה הם מייצגים, מצגות פאטיש, סאדו וכל מה שתרצו, למיניהם, על איבזורם, הניתנים כמובן לרכישה.

וגם שם היו מופעי מוסיקה.

למעוניינים במידע נוסף (יש אחד ב-9/09...)

.http://folsomstreetfair.org/ 

מה קשור כל זה לפלייליסט שאני מציג כאן?

באחת מהבמות שהיו בפולסום פייר, הופיע איזה הרכב בסגנון פאנק רוק , מופרע לחלוטין, עם הבעות תיאטרליות מיניות , שבאו לידי ביטוי גם במלל המושר וגם במיני ג'סטות קוליות ותנועות של המנהיג/ זמר שלהם, המופיע בדרך כלל עם סיגר בפיו, כשכל הקהל מסביב לבמה רוקד באינטראקציה המתאימה.

מידי פעם זרק הזמר אל הקהל דיסק שירים שלהם וגם אני הייתי בין ברי המזל שזכו לאחד כזה.

זכור לי ששמעתי את הדיסק פעם אחת כששבתי לארץ ולאחר מכן הוא העלה  אבק במדפי הדיסקים שלי,כשנתיים .

בימים האחרונים, משהו קרא לי (אולי הפוסטים של לוסט ובדלי... ) ולקחתי אותו להאזנה באוטו.

לא יודע, פתאום הוא בא לי טוב ,הקצב, נגינת הגיטרות, התיפוף הנהדר וגם הקול של הזמר,  התיחסתי גם קצת יותר למילים.

נכון, מבחינה מוזיקאלית אין כאן חידוש מדהים והם מזכירים במובן זה הרבה להקות פאנק ופאנק רוק מהתקופות המוקדמות יותר, אבל להערכתי גם הראמונס, הניו יורק דולס ואפילו הפיסטולס ואחרים לא העזו בתקופה ההיא לשיר תכנים כאלו.

ההרכב נקרא כאמור jinx titanic  והדיסק   booted & cuffed.

כך נראית עטיפת האלבום שיש לי.http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/5/57/BootedCuffed%21.jpg כשנכנסתי לחפש בנט, הופתעתי לגלות שאותו הרכב, שלא ממש התייחסתי אליו, מונהג על ידי מישהו ססגוני ורב פעלים.

מדובר בהרכב אמריקאי שהוקם ב 2002, על ידי ג'ון פטריק קיימס, איש רב גוני-מלחין, זמר ,כותב, שחקן תיאטרון , קולנוע, וטלוויזיה בקטנה,קומיקאי ,סופר ועוד.

הלחין גם מוסיקה לתיאטרון ואף זכה ללא מעט פרסים על פעליו השונים. (לך תחשוב על זה בקונטקסט של ההופעה שלהם בפולסום פייר).

חבר בולט בתנועות הקוויר קור וההומו קור, שצמחו  בחוף המערבי של ארה"ב. 

על קצה המזלג- סאב תרבות של הפאנק, עם מאפייני לבוש וקודי התנהגות משלה, שפנתה לקהלים מסוימים של צעירים , הנוטים לזהות מינית מסוימת, זאת תוך הבחנה מודעת מהתנועות ההומוסקסואליות הקיימות.

לפני הקמת ג'ינקס טיטאניק היה קיימס הזמר של להקת רוק בשם eponymous.

ג'ינקס טיטאניק מוגדרים כ- פאנק רוק,אלטרנטיב,איניסידנטל ומוסיקת תיאטרון.

אני שומע בקטעים מסוימים גם אלמנטים של רוק כבד.

שמות האלבומים של ההרכב מעידים בבירור על "הכיוון" .

 ·        Stuporstardom! (2007) as Jinx Titanic ·      

  Booted & Cuffed (2005) with band JINX TITANIC ·  

      Anal Sunshine (2005) with band JINX TITANIC ·    

    Super 8 Cum Shot Volume II (2003) with band Super 8 Cum Shot ·   

     Super 8 Cum Shot Volume I (2002) with band Super 8 Cum Shot  

וגם דוגמיות וידאו.

http://www.youtube.com/watch?v=KeE0XCraF1Q

http://www.youtube.com/watch?v=vFz4fPD4bo0

משום מה יש לי התחושה שקטע הוידאו השני הוא מ"המופע" שאני ראיתי.

 

 

תוך כדי כך עלתה לי המחשבה, איך כל הנושא הזה, של חופש הביטוי בנושאים המיניים ובתחומים נוספים, במוסיקה ובמאפייני תרבות אחרים,התפתח לו עם השנים, בחלוקה של בערך קפיצות מעשור לעשור, בערך משנות ה-50 ואילך, ואולי אף לפני.(החלוקה לתקופות כאן היא כמובן גסה וממש על קצה המזלג) 

ב 40-50 (וגם לפני), נחשבה המוסיקה השחורה ,המלווה בתנועות גוף,שירה ומילים הנוגעות בחושניות ותשוקה ,על ידי אמריקה השמרנית (ואולי נאמר גם הצבועה) כ-"מוסיקת השטן", ש"אל לנו, ללבנים, להתקרב אליה".

(ובעצם כשאני חושב על זה עכשיו, גם בנושא הזה, בדומה -בהכללה-למוסיקה מסוגים שונים, השחורים האמריקאים הקדימו ).

באמצע שנות ה-50 צולם, בתקופות מסוימות , אלביס פרסלי, בזמן הופעותיו, רק בפלג גופו העליון , משום שהנעת חלק האגן התחתון שלו נחשבה כמינית וחושנית מדי ו"עלולה לקלקל את הנוער", והיו אף בתים בהם המוסיקה שלו נאסרה להשמעה.

בשנות ה-60, החלה כמובן הדהירה הגדולה עם נושא החופש על גווניו (למרות שבישראל,כפי שנאמר בשעתו שהיא מאחרת בערך בעשור אחרי העולם המערבי, אסרו על הגעת הרביעייה עם השיער המכסה את העיניים ).

דוגמית מסוף העשור, מאסרו של ג'ים מוריסון על שחשף את אברו בהופעה (וואלק , מה הם רוצים מהבחור, הוא בכלל לא היה שם )

בשנות ה-70 נוצרה התמסדות והתמסחרות מסוימת של אותו חופש שנוצר באופן טבעי ונאיבי ב-60. (בר 54 המפורסם בניו יורק ועוד).

ב-80, קפיצה משמעותית נוספת של הנושא, אך עדיין שמירה מסוימת של גבולות  (כך אני חש, אם מישהו חושב אחרת אשמח שיביע זאת ), למשל השיר "רילקס" של פרנקי שרצה ללכת להוליבוד, נאסר כמדומני להשמעה בשלבים מסוימים, והיו עוד דוגמאות.

 ב-90 , ההיפ הופ, שהמילים ass , fuck ודומיהם מופיעים בו בערך בכל מילה שנייה  ,הוחרם  להאזנה על ידי קבוצות מסוימות, הורים לילדיהם ועד שלב מסוים, גם על ידי הממסד.

ובהמשך, הזזה הדרגתית אך רציפה של הגבולות.

נראה שאם ההרכב הנ"ל היה מבצע את שיריו באחד מהעשורים הקודמים שציינתי, הם היה ללא ספק, במדינות מסוימות שם, מוצאים להורג ...      

דרג את התוכן: