מיומנו של נכה מצוי
בבלוג זה אני אספר את הסיפור שלי,נכה פיזית שמנסה להשתלב בתוך החברה \"הרגילה\" אך זו דחתה אותו ועודנה וכך דחתה ועודנה דוחה גם את מכריו הנכים.
אבל היומן הזה,הרבה דפים נסתרים יש בו,ואתם מגלים כל פעם טפח.............
פוסטים פופולאריים
-
מכתב אהבה
7/10/11 | 28525 צפיות
-
אבוד בלעדייך
14/5/13 | 955 צפיות
-
למה?
26/12/08 | 648 צפיות
-
גם אתן מרעידות את הקיר!!!!!!!!!!!
8/1/09 | 584 צפיות
-
כביש החיים
8/2/08 | 411 צפיות
-
ההפסד כולו שלי
14/2/11 | 1319 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתנה שבורה 17/11/16
- קשר מיוחד 24/10/16
- פחד 15/10/16
- להתקרב,שוב......... 13/10/16
- "לשמן את הצירים" 2/9/13
- אבוד בלעדייך 14/5/13
0
רק לעצמי לכתוב ידעתי
מה כל הסופרים אומרים כאשר הם מוציאים ספר חדש? "ישבתי מול המחשב ופשוט כתבתי,בלי לחשוב מה יגידו". כך גם אני. אני אמנם לא סופר,אבל אני שואף להיות יום אחד. הבלוג הזה נועד קודם כל עבורי ובשבילי. יש משהו נורא משחרר בכתיבה,אתם ודאי יודעים זאת. אני מקבל תגובות לכאן ולכאן על הבלוג,אלו שבאות להעביר ביקורת מנוסחות רובן בבוטות מסוימת, אבל אני חושב שיש להן מקום למרות שאומרים לי כל הזמן למחוק אותן,אבל אני חושב שלולא התגובות האלה לא הייתי לומד כמה וכמה דברים על עצמי. הבעיה תתחיל ברגע שאנהג לפי הכתוב בביקורות,יכול להיות שזה יקרה בלי שאשים לב. הכתיבה כאן משחררת נורא כל פעם שיש לי משהו על הלב אני בא לכאן ומוציא הכל. בכלל לא מזיז לי אם חלק חושבים שאני צייני ביקורתי או דכאוני. נכון שחלק מהפוסטים חשוב לי שאנשים יקראו {כמו למשל הפוסט הבא שאפרסם בקרוב},אבל פוסט כמו ליל שישי לדוגמה הוא פוסט אישי שנועד כדי להוציא את מה שיהיה לי על הלב באותה שניה. בלי להתחשב במה יגידו. וכך אמשיך תמיד. זה כ"כ משחרר לכתוב בלוג ,יש משהו באנונימות הזאת שמאפשרת לי לחשוף את עצמי בצורה בלתי רגילה,למרות שלחלקכם אני ממש לא אנונמי. אני אמשיך לכתוב מה שעל ליבי ועל השמוליק שלי מה שאומרים,כי הבלוג הוא אני,ואני הוא הבלוג. אם לא היה לי את הבלוג לשפוך בו את הכל,ספק אם הייתי בעולם הזה ליותר מדי זמן. בטח גם אתם,לא? |
תגובות אחרונות
-
הקשתית
בתגובה על קשר מיוחד
-
נערת ליווי
בתגובה על מוש
-
אריאל, חיפה
בתגובה על "לשמן את הצירים"
-
נהר גועש
בתגובה על מכתב אהבה
-
or1503
בתגובה על זה לא סתם אולי.. אתה האור בחיי...
-
נהר גועש
בתגובה על אבוד בלעדייך
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נהנתי לקרוא מה שכתבת, אור,
וגם את התגובות.
כתוב את אשר עם ליבך ותרגיש משוחרר!
ושאיפות - מבורכות הן.
ידידי היקר
כל מי שיאמר לך או ינסה לחנך אותו ל"כתיבה נכונה" יחטא בכך שיעקור ממך את הכתיבה האותנטית שבך, אותן מחשבות שמגיעות מתוככי מוחך והרגשות היוצאים מנבכי נשמתך כבר ימצאו דרכם בעזרת ניסיונך, אל הכתב. ביום שבו תכתוב מבלי לחשוב על מה יחשבו או יאמרו אחרים,אלא רק על מחשבותיך שלך, או אז הכל יזרום לו כנהר ותחוש סיפוק. ביננו זה הכי חשוב.
ביי טובי
"כי הבלוג הוא אני,ואני הוא הבלוג. "
ידידי היקר, אתה אלוף
זה בדיוק מה שבלוג אמור לעשות
אנא ממך, כתוב את יומנך האישי, מה שאומרים ממש לא חשוב
עובדה - תראה כמה אנשים הגיעו להגיב לבלוג שלך
וחוץ מזה, אתה כבר סופר
שיהיה המון בהצלחה בהמשך
שלך אסף
"כל האמת על כיצד לרשת"
אתה בדרך הנכונה:
1. אתה כותב את שאתה חש בעת הכתיבה. כל נסיון לייפות, לכתוב במחשבה על הקוראים - או סתם להתרחק מן האמת - יורגש באיכות הכתיבה.
2. מי שכותב לפרסום, אמור לצפות מראש תגובות מכל הסוגים. ראוי רק לזכור שהמבקר מתייחס לכתוב על ידך - דרך המשקפיים שלו. לא פעם מעידה הביקורת על המבקר - יותר מאשר על החומר המבוקר.
3. הרעיון - הוא שמאפשר את התגשמותו. אם לא תחשוב שאתה מתעתד להיות סופר - לא תהיה.
-
אז דרך צלחה.
אולי המונח שואף להיות סופר מעט יומרני,אבל אני בהחלט חוש שיש לי הכלים והכשרון המתאמים.
תודה
אור,
קודם כל קבל כוכב על המשפט:
"אני אמנם לא סופר,
אבל אני שואף להיות יום אחד."
שאיפות, מטרות וחלומות זה מה שמניע אותנו .
ומה שיפה פה ברשת הוירטואלית הזו
שכל אחד עושה מה שנכון לו..
מי שרוצה יקרא ..יאהב ..או שלא..
אז תמשיך לכתוב איך שבא לך ועל מי שבא לך!!
כן,אני ישן
אבל רק לפעמים
תמשיך לכתוב ולשתף. יש מי שקורא אותך מול מסך מחשב אחר, היכן שהוא. יש מי שקורא ונהנה להיות שותף למילים שלך לטוב ולרע. תודה אור, שאתה כאן. יעל
נ.ב. אני בעצמי מכורה ל"קפה"... איך אפשר בלי?!
לגמרי מתחברת לזה.
*
אתה לפעמיים ישן?
תרא באיזה שעה כתבת את זה
אבל כל הכבוד לך
תמשיך לכתוב ועל תסים על אחרים