"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
0
והכי חשוב – לצחוק על עצמך!
לפני כמה ימים שאלה אותי הבת של בעלי איך זה שפעם הייתי מטפחת את עצמי, למשל שמה לאק, ועכשיו לא אכפת לי. באותו רגע לא ידעתי מה לענות לה חוץ מלומר שזה עניין של תקופות. אתמול צצה לי התשובה: מעולם לא טיפחתי את עצמי ברצינות. זו תמיד היתה תחפושת. הלאק, לא היה אף פעם לק ורדרד ונימוסי אלא לאק בצבע ירוק בהיר על האמה, כהה על הזרת, אדום על הקמיצה, לבן על הבוהן. הגרבונים כמעט אף פעם לא היו גרבונים בצבע עור, אלא צהובים או כתומים או עדיף פרחוניים. אני פשוט אוהבת להתחפש. ההורים שלי היו מתחפשים בכל פורים. אני זוכרת איך פעם ברגע האחרון אבא שלי הוסיף לתחפושת הרקדנית שאחותו תפרה לו בתשומת לב את שני השטיחונים הפרוותיים של חדר השינה – אחד על כל כתף. הבת של בעלי, לעומת זאת, כבר בכיתה ה' הסכימה להתחפש רק למשהו שלא יהיה מצחיק מדי. נראה לי שמכיתה ו' היא הפסיקה להתחפש בכלל. יש ימים שהיא לא הולכת לבית הספר כי "אין לה מה ללבוש". היא גם הפסידה טיול במאה שערים כיוון שהיה צריך לבא עם חצאית והיא טענה שזה מגוחך. אני, לעומת זאת, הייתי מוכנה ללבוש טוגה, אם צריך ובגילה הייתי מסתובבת לפעמים עם סומבררו ועם נעלי עץ הולנדיות. אז למה אין לי אומץ ללכת היום ללמד כשעל הראש שלי כובע הקאובוי השחור שקניתי בפורים לפני שנתיים? |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אולי תחליפי תחפושת? נראה לי שתחפושת שלובשים כל הזמן מתחילה להידבק יותר מדי.
כשאני הולכת כל יום לעבודה אני מתחפשת למנהלת..ואני כל כך לא..
הכי מצחיק זה שהעובדים בחברה "קונים" את זה, עושים את מה שאני אומרת, חושבים שאני מין "מחליטנית" שכזו..ואני כל כך לא...
הרי לך תחפושת תמידית. אם כי אני חייבת לציין שזה לא תמיד משעשע אותי
יפה!
שמעתי בשבוע שעבר הרצאה נפלאה של ליצן רפואי. הוא סיפר מה זה להיות ליצן והרחיב את זה בעדינות ובחכמה לאיפה כל אחד מאיתנו נמצא ואיפה הוא מציב עצמו. ברגע שהוא שם את האף האדום הוא נכנס לתפקיד, מותר לו לעשות דברים שאחרת כמעט בלתי אפשרי לעשות. גם מפני שאחרים יתייחסו אליו כמשוגע וגם מפני שהוא עצמו לא מעז. למעשה הוא אמר שכדאי במידת האפשרי שכל אחד מאתנו יהיה גם קצת ליצן. כולנו בני אנוש, על מגבלותיהם ונלעגותם ורק יעזור לנו להשתחרר. הוא עשה את זה בחן וללא הטפה. הוא אפילו לא אמר את זה מפורשות. הוא אמר דבר יפה נוסף, התחפושת התפקיד מאפשר לו לעשות דברים שאחרת הוא לא יכול לעשות, אבל גם מציב לו גבולות ברורים וברגע שהוא מוריד את התחפושת אז לא. בניגוד לשגעון שם הכל מתערבב.
גיל
למה שהם לא יתמודדו איתי?
שיהיו בריאים. זה מזכיר לי שכשהייתי ילדה היו כאלו במשפחה שאמרו שלילדות "לא מתאים" ללבוש צהוב, לבלונדיניות לא מתאים אדום ואסור ללבוש כחול עם ירוק.
דרך יפה להתמודד עם החיים....