כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים הם לא רק שחור ולבן....אבל השילוב בינהם יוצר קסמים....

    כותבת את עצמי אוהבת
    כותבת את עצמי מרגישה
    כותבת את עצמי כואבת
    כותבת את עצמי עצובה
    כותבת את עצמי מעודדת
    כותבת את עצמי מזדהה
    כותבת את עצמי וזו הבמה

    מעדיפה תגובות על כוכבים
    ומודה לכל מי שמשתתף בהגיגיי
    איריס

    ארכיון

    0

    אני ספסל אוהבים

    62 תגובות   יום חמישי, 22/1/09, 08:40

    מאז שאני זוכר את עצמי אני עומד על הצוק מול הים, חשוף לרוחות, לגשמים ולשמש...

     

    רחש הגלים לפני, רעש המכוניות מאחורי וציוץ הציפורים מעלי היוו את כל עולמי.

     

    מדי פעם היה מתיישב עלי עובר אורח עייף, צופה למרחקים, צובר כוחות וממשיך בדרכו....

     

    משאיר אותי לבדי.

     

    עד שהם הופיעו.

     

    ומאותו רגע השתנו חיי.

     

    אני זוכר איך הם הגיעו מצחקקים, אוחזים ידיים בהיסוס ולמרות שהיה די חשוך יכולתי לראות בבירור את עיניהם הבורקות.

     

    התיישבו עלי ומיד נהיה לי חם. גם בלב.

     

    כן, גם לספסלים יש לב.

    כימיה כזו לא הרגשתי מאז שהייתי עץ בשדרה ושימשתי מקום מסתור לציפורים אוהבות.

     

    אני חושב שגם הם הרגישו את הכימיה מיד, כיון שהיה להם מאד קשה להתנתק.

     

    מאז הם מגיעים מדי פעם, אני מרגיש אותם מרחוק ומיד זוקף את קומתי, מנקה את עצמי כמה

    שאפשר, מעגל ומרכך את פינותיי וקימורי, הכול כדי שיהיה להם נח והם ימשיכו לבקר אותי.

     

    עלי היא לוחשת לו את סודותיה הכי כמוסים,

     

    עלי הוא לוחש לה אהבה.

     

    לפעמים הם שוקעים בשקט שלהם ואז אני מתאמץ להקשיב.

     

    ואני גם שומע, שומע את המילים והמחשבות שהם לא מעיזים להוציא החוצה....

     

    אבל גם יודע שהם יילחשו בינהם בחדרי חדרים, כשלא אהיה בסביבה.

     

    הכי כייף לי לראות איך הוא מלטף לה את הגב ביד אחת וביד השנייה מכסה עם החולצה כדי שלא

    יהיה לה קר, והיא מחייכת מול הרכות והדאגה שלו....

     

    הוא אוהב להישען עלי אחורה ולהתמסר לנשיקתה, נאנק עם כל מגע של לשונה בשפתיו והיא, שנהנית לשמוע , לא מפסיקה לנשק אותו...ולנשק...ולנשק....

     

    עד שהוא כבר לא יכול  יותר ולוקח אותה משם.

     

    ופתאום נהיה לי קר.

     

    אבל אני יודע שהם יחזרו שוב.

     

    הם תמיד חוזרים.

     

    יודע

     

    ומקווה.

    בשבילי, בשבילם....

     

    אני אוהב להיות ספסל אוהבים,

     

    ואני אוהב אותם.

     

    כי הם אוהבים באמת.

     

    והם שינו את חיי

    לטובה.

    גלי עטרי - אם יש לך שמש


    דרג את התוכן:

      תגובות (62)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/1/09 16:19:


      נעים לבלות כאן אצלך

      שרון

        26/1/09 17:06:

      וואלה. זה את כתבת.

      עשית לי חשק לשבת על ספסל ולהתנשק- עכשיו.

        24/1/09 23:16:

      אילו רק ידעו ספסלי השדרה והחופים לדבר...

      כמה סיפורים היו מספרים לנו על היושבים עליהם.

       

       

        24/1/09 23:09:

      כתבת נפלא מצפה לבואך

        24/1/09 08:20:

      ונותר רק לאחל לכולנו

      שנזכה גם אנו לשבת על ספסל זה

       

      תודה

        23/1/09 23:57:
      *
        23/1/09 20:38:

      תענוג

      לקרוא אותך יקירתי.

        23/1/09 19:28:
      וואו, פשוט מקסים הפוסט הזה...
        23/1/09 19:24:

      נו בטח אוהב אותם,  בטח,

       הוא הרי פוגש אותם תמיד בחלקם הרך...

       יופי כתבת - יופי.

        23/1/09 14:48:

      מדליקה אחת,

      זה גדול לכתוב מהזווית של הספסל את עצמך

      אהבתי מאוד

      שבת שלום ואהבה

      אסתרחיוך

        23/1/09 11:28:


      סיפרת יפה

      והתענגתי

      מה שהספסל הזה היה יכול עוד לספר

      אהבתי!


      *
        23/1/09 09:15:

      משובח


      יפה מאוד,

       זוית ראיה מרעננת מאוד

       

       

        23/1/09 08:26:

      יפהפה

      ככל הנראה לא רק חלומות מתעצבים (מהמילה עיצוב) ממך

      אלא היכולת לחוש את הכל מכל מה שנמצא מסביבך

        23/1/09 04:26:

      איריס יקירתי

      טוב ששבת אלינו

      השיר מקסים

      ואם ספסלים היו יכולים לדבר

      היינו שומעים

      סיפורים הזויים

      כיף לקרוא אותך

      יקירתינשיקה

        23/1/09 02:46:

      אחחחחחח

      אם ספסלים היו יודעים לדבר...נשיקה

        23/1/09 02:01:

      פוסט מלא אהבהנשיקה
        23/1/09 00:49:

      איריס יקרה..

      היית חסרה..

      מבינה שתהיינה לך גיחות....

      גם אני חשבתי על גיחות..על התנתקות..וכמוני עוד רבים..אך הקפה לא נותן מנוח..חוזרים לגיחונת ועוד גיחונת...

      מכל מקום תודה שהיגחת והבאת פוסט יפה בליווי שיר מקסים של גלי עטרי אחת מהזמרות האהובות ביותר עלי.

      רפאלה*


       

        22/1/09 23:52:
      איזה חמודה את איריס:))
        22/1/09 23:22:

      *

      אורי

        22/1/09 22:28:
      לו הייתי ספסל..בעצם יש תפקידים יותר מענינים..
        22/1/09 22:04:

      שלום לך

      כן היו ימים שהספסלים היו מפלט לאוהבים

      גם עבורי:)

      ברוכה החוזרת

      סוף שבוע נעים

      יוסי

        22/1/09 22:03:

      בובית שלי...

      כמה...כמה אהבה *

        22/1/09 21:52:


      לו ספסלים ידעו לדבר-מה היו מספרים לנו--------

       

       

      וווואולייייייייייייי------------געגעתי פוזית

        22/1/09 21:49:

      את כתבת על ספסל... ולי עלתה מחשבה,

      מעניין מה המיטה היתה אומרת... :-)

        22/1/09 21:16:

      מקסים..מי חשב על זה..
        22/1/09 21:00:

      נהדרת את.
        22/1/09 20:51:


      איריסי יקירה,

      תרגיל כתיבה מעניין לכתוב מנקודת מבטו של חפץ

      יצירתי ומעניין :)

        22/1/09 20:49:

      ספסלים נועדו לישיבה

      של כל מיני אנשים

      מכל סוג מין.............

       

      שמחה שחזרת

       

        22/1/09 20:42:

      "תחזרי..תחזרי בבקשה ממך

      אני לא מבקש את הכל..

      אסטרולוגים אומרים שהעולם יתהפך..

      אם לא תחזרי זה יהיה נכון.. לשון בחוץ

       

      איזה פוסט מלא אהבה ותמימות נפלאה

      אוהבת..כוכב וחיבוקנשיקה

        22/1/09 20:32:

      הנה המותקית שלי חוזרתנשיקה
      את מאמינה שהתגעגעתי וספרתי את הימים??????????

      כן כן, זה אמיתי, כי את משמחת אותי בפוסטים היפים שלך

      טוב יש לך עוד קצת לנוח....... ותחזרי כבר...........

      יא מדהימה אחתחיוך

        22/1/09 20:21:

      איריס יקרה,
      כתבת מקסים,

      כה שלו ומעורר השראה..

      שבת יפה,

      סיגל

        22/1/09 20:02:

      נשיקה
        22/1/09 20:00:

      ספסלים,  מה שהם יודעים...
        22/1/09 19:44:


      מעצבת חלומות אוח כשמך הנך

      כתוב נפלא מרגש ומיוחד

      נותן חשק להיות הספסל.

      אוהבת לקרוא אותך את מוכשרת!!!

      אחלה סוף שבוע

        22/1/09 19:18:

      אני מקווה שיהיה לי הזדמנות לשבת על הספסל הזה!!!!!!חיוך
        22/1/09 19:01:

      כמה ענוג..

      תודה!

        22/1/09 18:35:


      כתבת נהדר ונהנתי לשמוע שיר ישן ויפה של גלי עטרי .....

       

        22/1/09 18:31:

      העץ הנדיב.
        22/1/09 18:15:

      חיבוק ענק ממני

      אהבתי

      *

        22/1/09 18:05:

      איריס

      יופי  של  דבר

      אחלה  מוזיקה

       

        22/1/09 17:54:
      נשיקה
        22/1/09 17:18:

      איריס מדהימה

      טוב לך להיעלם קצת

      אם ככה את חוזרת

      מכאן שאם נתאמץ קצת

      ונקפיד להיות  נחמדים,

      אסטטים, נינוחים, קשובים.

      לאנשים יהיה כייף בחברתנו.

      תודה מדהימה נשיקה

        22/1/09 17:10:


      איזה יופי...

      חזרי כבר..מחכים לך..

        22/1/09 17:02:

      אהבתי ספסל שמש חול ים מה עוד חסר
        22/1/09 17:02:


      שיר מקסים, גם התמונה.

      *

        22/1/09 16:59:


      ראשית הצילום מדהים ביופיו

      הטקסט מגניב ומרגש..

      תחילת הטקסט הזכיר

      לי משהו את העץ הנדיב..

      *

        22/1/09 16:58:


      מקסים.

       

      באהבה

      עופרה

        22/1/09 16:57:
      * ברוך שובך
        22/1/09 16:55:
      * אוהב מהלב.
        22/1/09 16:48:
      איפה הכסא הזה, אני רוצה לשבת עליו..............    רגוע
        22/1/09 16:31:


      יקירתי...איזה יופייייייי מקסים מקסים

      דומה קצת לפוסט שלי דו שיח בין הכר לסדין....קריצה

        22/1/09 16:24:

      חיים כספסל

      היושבים חולפים באים ושבים.....

      פוסט מדהים ומרגש יקירתי 


      פוסט ענוג ליום חמים שכזה(:
        22/1/09 16:14:


      אהבתי את המבט המיוחד.

      אור ואושר.

        22/1/09 15:53:

      כזה בדיוק בניתי .........!

                 אבל לספסל שלי אין ים .....מולו....

      רק עץ תאנה..........

                 לא חשוב........הסיפור יפה לי....ואהבתי אותו......


       

        22/1/09 15:39:

      ברוכה השבה

      ברכות על הפוסט

      יישר כוח\ובשורות טובות

        22/1/09 15:36:


      אוף....מתוקה את....

      איזה כייף להתכנס ולהתחמם בכתיבתך.

      חיבוק לך.

        22/1/09 15:33:


      חיי כספסל..

      נו טוב

       

      אפילו טוב מאוד

        22/1/09 15:32:


      נפלאים הירהוריו של ספסל האוהבים.

      בתוכו ספוגים רחשי הלב הכי עמוקים

        22/1/09 15:32:
      נו התחלה טוב כניסה יפה למערכת בהצלחה מאמי אהבתי את כתיבתך

      פרופיל

      מעצבת חלומות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      אמנות של קסם...