חולה. סרטן. בוא נניח את הסרט ההזוי שאתה חי בו חשוף ומדמם על השולחן הגלוי. זו לא בחירה לא בדיוק משאלת ליבנו, אבל אתה חולה. מתי תבין את זה כבר? מסתובב לי כמו טווס בשבילי הקיבוץ מאנפף בעינים נטולות ריסים מחייך אל כולם-משחק אותה כאילו אין לך כלום וכלום לא משפיע אבל אני רואה את העינים העצובות והיפות שלך שמסתתרות מאחורי החיוך העייף כמו קוראות לי לחשוף אותך ולערטל אותך מהקליפות לעיני כולם רק שאני אחת השחקניות הראשיות בסרט הסרטן שלך משתפת פעולה עם דודה ציניות ודוד הומור שחור מכינה לך מטעמי מטעמים שרק תאכל ותגדל ילד אהבה שלי מסתירה את הפחדים שלי ממך ובלילות פותחת את ארון הקיר שלי מקרינה עליו את סרט חייך שהיו. שהנם. ובוכה מתקפלת רועדת חופנת מזונות אל פי שיתמלא שאתמלא שלא אפתח את פי ונדבר באמת על אמת על הסרטן שלך ועל העצב שבך על כמה אתה משתנה אל מול עיני. אי,ילד אהבה שלי. הכנתי לך את מה שבקשת- טארטלטים שוקולד נוגט ולוז. נמלא את פינו שנינו שלא נצטרך לומר את מה ששנינו יודעים שהקירות ביננו נשברו ועל אף המרחק ויחסי הקרבה אתה יותר שלי משלה ואני יותר שלך משלו לא באהבה. רק בקרבה. בידיעה. |