קצת איתך והרבה בלעדיך

TheMarker Cafeyaelluהבלוג שליקצת איתך והרבה בלעדיך

הבלוג שלי

פוסטים פופולאריים

יומן הדייטים פרק ב'
16/7/07 | 431 צפיות
בין גשם לדמעות
20/7/07 | 390 צפיות
בלעדיך תמיד,לא יודעת לבד
17/7/07 | 413 צפיות
יומן הדייטים-פרק א'
16/7/07 | 642 צפיות
אהבה קצת שונה
17/7/07 | 503 צפיות
כשנכנס אדר ויוצאת השמחה
18/7/07 | 456 צפיות

פוסטים אחרונים

קצת איתך והרבה בלעדיך

לצפייה במסך מלא

קצת איתך והרבה בלעדיך

‎0

0 תגובות יום חמישי, 19/7/07, 14:15

שתקתי,לא הצלחתי להוציא מילה,
הפה כמו קיבל בעלות על עצמו והחליט שהיום הוא שובת
הרגשתי שאני רוצה להגיד הכל ,לנחם אותו להגיד לו את כל המילים היפות שהכנתי במגירה במיוחד לרגעים כאלו
אבל שום דבר לא הצליח לצאת לי מהפה מלבד האוויר הכבד שנשפתי החוצה אחרי כל נשימה עמוקה
כל המשפטים שהיו בסדר הגיוני,הפכו לבלגן אחד גדול,
לא הצלחתי לאחד אף לא 3 מילים למשפט אחד,
אז פשוט ישבתי שם ובהיתי בו,
מנסה להזיל דמעת הזדהות אך אותו המחסום ליווה שוב, בכל רמ"ח אבריי.
חוץ מרעד קל בגופי לא הצלחתי לבטא שום תחושה
שום דבר כבר לא בשליטה

אהבתי אותו,
היה בנינו קשר מיוחד,
היינו כמו חברים,
כל שבת הולכים יחד לדוג דגים,
ואפילו כשהיה חולה לא ויתרנו על ימי שני שלנו כציירים טירונים.
רציתי להרגיש רק עוד פעם אחת,למה זה מגיע לי?
סה"כ ילד,
אמנם בן 23 אבל עדיין, ילד של אבא,
למה כל הרע נופל על הטוב
למה בדיוק כשהתחלנו להתקרב
לא יכולת לחכות עוד קצת
ממש מעט
סה"כ חודש,זה הכל לא ביקשתי הרבה,
כדי שאצליח להבין על מה כולם מדברים
רק רציתי להכיר אותו קצת יותר
באור קצת שונה
רק קצת יותר מ23 שנים,
מה בסך הכל ביקשתי?
רק עוד חודש אחד ותמים?

מביטה בראי ולא מצליחה לחבר את הראש לגוף,
הראש נמצא במקום אחר,רחוק מידי
העיניים שתמיד דיברו פתאום החליטו לשתוק.
מנסה לפתוח את ידיי כדי לקבלו בחום ואהבה,חמלה והבנה.
מנסה להושיט יד ולמחות לו אף רק דמעה אחת קטנה,
מביטה בו ורואה את הכאב מנסה לפרוץ החוצה מתוך עיניו.

תמיד הצלחתי לחוש בו להרגיש את אשר על ליבו,לפענח את מעיינות מחשבותיו,
אפילו אז שהיינו רחוקים שנות או אחד מהשנייה
כשנסע לשליחות לשנה בארה"ב
והוא בכה שם לראשונה כי התגעגע
בדיוק אז חשתי מן דקירה בבטן, ידעתי שמשהו קרה ומיד התקשרתי.
ואז אחרי חודש שקיבל את המלגה שכל כך חשק לה וקפץ עד השמיים
השפתיים שלי העלו מן חיוך לא מובן וישר ידעתי .
רק עכשיו אני לא מצליחה למצוא את החיבור הזה
החיבור לאבל,החיבור הלא מוכר לעצב לא מוכר,לרגש לא מוכר,לעצב עמוק
לא יודעת מה להגיד לא יודעת מה לעשות
לא יודעת איך להגיב ולא כיצד לתמוך

יושבת לבדי במרפסת ביתו ותוהה לאן יגיעו הימים הבאים
איפה האבא שכל כך השלים את המשפחה שלי
אבא שלו שהיה גם קצת שלי
האבל פתאום נראה קרוב יותר מתמיד
האבל שוב עוטף אותי
אבל שכלל לא צפיתי שיגיע
חיכה לי שם מעבר לפינה
חיכה לרגע שיתפוס אותי שוב, ברגע שאני הכי לא מוכנה.

פתאום הכל נראה הרבה יותר ברור
מביטה בשמיים ומטיחה האשמות
מנסה לראות אולי אצליח לקלוט
אבל פתאום רק דמעות אותי מציפות
כמה שניסיתי לדחוק הכל בא פתאום כעין סערה
רוח חזקה סחפה אותי למקום שלא חשבתי שאצליח להגיע אליו שוב לעולם
כאב ועצב שהגיע לכל פינה בגופי
הר געש ולבה יצאה מליבי
עצמות הלחיים החלו מתפוררות מגל הדמעות
אוזניי החלו מתכסות בשעווה ,לא רוצה לשמוע עוד
שום דבר לא ינחם אותי יותר
המציאות הפכה לפתע לחלק מסרט אימה שלא רציתי לגלות את סופו
העצב הזה כפה עליי והציף אותי בגל רגשות שלא רציתי להתמלא בהן שוב

החולצה שבדיוק לבשתי,זו שכה אהבתי הפכה לכלא שאין אפשרות לצאת ממנו
וידיי שאחזו בחזקה בפניי הפכו למכסה מפני העולם הקודר שהונחת על ראשי לפתע פתאום.

החלטתי שאת שערות ראשי שגילחתי לפני 5 דק`,אקדיש לך
כך שתדע שכל שערה שהיית איתי במשך תקופה ארוכה בחיי,חלק ממני,עדיין שם איתך
לו היתה התאמה גם את הכליה שהיית זקוק לה הייתי תורם
רק בבקשה תישאר כאן,רק אל תעלם,אל תתעלם.

אז למה השמש צהובה והשמיים כחולים?
ולמה יש אין ספור כוכבים?
למה הירח והשמש אף פעם לא נפגשים?
למה השקיעה פתאום שונה והצבעים שהיו כל כך נעימים הפכו לקודרים ועצובים?
למה הילדים שבגינה משחקים עדיין מחייכים?
למה הפרח שהיה פורח רק בסגול החליט להחליף צבעים?
ולמה הגעגועים בכל פינה בליבי מקוננים?
ואיך זה שבים הגלים אינם מתעייפים?
איך זה קורה שהחיים בלעדיך ממשיכים?
איך זה שבדיוק שהתקרבנו הלכת לעולמים?
ואיך בכזאת קלות לקחו לי אותך המלאכים?

למה אני קצת איתך והרבה בלעדייך?

דרג את התוכן: